איך גורמים לתאומים להפסיק לנהוג באלימות אחד כלפי השני

“חשוב לי להרגיע אותך ולציין שילדים רבים. נכון, מי יותר ומי פחות, אבל ילדים - ואחים במיוחד - רבים מדי פעם. ואף על פי שגם ההורים היו פעם ילדים בעצמם שרבו עם האחים שלהם, כשזה מגיע לילדים שלהם עצמם הם נלחצים במיוחד. אנחנו לא אוהבים שהילדים רבים ובגלל זה מתערבים במריבות שלהם, מבררים מה קרה, מי עשה מה, למה אחד לקח לשני, אבל לא נצליח להבין מה קרה, כי לכל ילד יש סיפור אחר ואף אחד לא משקר. כל ילד מספר מה שקרה מנקודת המבט שלו. אחרי הבירור אנחנו מבקשים מאחד לוותר לשני, ואם זה לא קורה, לוקחים את הצעצוע, למשל, ואומרים שלשניהם לא יהיה וזהו. בדרך כלל הקורבן, הילד שמרביצים לו, זה הילד שהתחיל את המריבה. כך או כך, זה לא משנה מי התחיל".

"העובדה שההורים מתערבים רק מלבה את העניין. על מנת להרגיע את הרוחות בבית, את צריכה לשבת עם הילדים ולהבהיר להם את הדבר הבא: שלא תתערבי יותר במריבות שלהם. תאמרי: 'לפעמים אתם רבים - וגם האחים שלי רבו איתי לפעמים. עד היום התערבתי וזו הייתה טעות. אני יודעת שאתם יודעים להסתדר ואני יודעת שאפשר לסמוך עליכם שככל שתגדלו תסתדרו יותר טוב, ולכן מהיום לא אתערב יותר'. מה שכן, תצטרכי להבהיר שאת לא מרשה אלימות. ברגע שתראי אלימות, קומי ותפרידי כי מכות זה מחוץ לתחום. אחרי שאת אומרת את זה, את קמה והולכת".

 

"גם הגננת בגן תצטרך להפסיק להתערב במריבות בין השניים ופשוט להתעלם - עד שתגיע אלימות. אחרי המריבה, כדאי לתת להם לצפות בטלוויזיה בשביל שיהיו כמה דקות של רוגע. ברגע שאנחנו לא מתערבים ולא נכנסים לתוכן העניין, הם כבר ילמדו לבד. נכון לעכשיו יש להם רווח פסיכולוגי, כי הם מצליחים למשוך אותך פנימה למריבות שלהם. גם הילד שאת נוקטת עמדה לרעתו מרוויח - הרי דיברת ושוחחת איתו. אל תסכימי לזה". 

“אני מאמינה שאם אנחנו כהורים רוצים שמשהו יקרה - נגרום לו לקרות. לתפיסתי, יש להפסיק לפחד ולעשות את מה שאנחנו, כהורים, באמת רוצים לעשות. ניסיתם הכל ואתם כבר יודעים שאי אפשר לגרום לילדה להמשיך לישון אחרי שהיא מתעוררת, אז במקום להיכנע לבכי שלה ולתת לה בסוף לראות טלוויזיה ולפגוע בכבודכם, תוכלו פשוט להדליק לה את הטלוויזיה ולבוא לישון לידה בסלון. אם אתם מתנגדים לזה, תחליטו שעוברים לשלב הבא, ובמשך שבוע שלם לא נכנעים ולא נותנים לה לראות טלוויזיה, לא משנה כמה היא בוכה או מעירה את האחים שלה. גם אם השכנים לא יבינו מה פשר הבכי בשעה כזו, תמשיכו בשלכם ותזכרו שאחרי כמה ימים זה יסתדר”.

“הגננת עושה את הדבר הנכון.הפעולה הזו היא נורמטיבית לחלוטין. היא מגוננת על הילד ועל שאר ילדי הגן ומייצרת מצב שבעזרתו הוא ילמד לא לנשוך. אני מאמינה שבעוד כמה ימים הוא יצליח להתאפק ויפסיק לנשוך. הילד קטן, רק בן שנה, והמצב קשה לו - הוא ראה שבהתחלה ההתנהגות שלו קיבלה הרבה תשומת לב, וכרגע הוא צריך ללמוד לעשות אחרת. אל תהרסי לגננת, תני לזמן לעשות את שלו”.