"עד עכשיו עליתי 12 ק"ג, וזה ממש סבבה, כי אני מקבלת כל קילו באהבה", מצהירה שיר אלמליח, מי שנחשבת לאחת מהדוגמניות המובילות בישראל. "זה גוף חדש, ואני נהנית ממנו לגמרי ויודעת שהרוב ייצא עם התינוק, אז הכל טוב".
אלמליח בת ה-30, שהתחתנה השנה עם איש הנדל"ן האיטלקי-יהודי מייקל זנזורי, חוותה שתי הפלות שקדמו להריון הזה. "האמת שלא בא לי לדבר על זה יותר. דיברתי וחשפתי כדי לתת כוחות לכל מי שעוברת את זה, אבל כרגע אני כאן ועכשיו".
בחודש השביעי היא מודה שכבר נהיה לה קצת כבד, "וגם אמא שלי שאלה אותי בזהירות אם עשיתי משהו בשפתיים, כי הפנים שלי התנפחו יותר, גם הלחיים, והאמת שאני אוהבת את זה", היא צוחקת.
ואם כבר עסקינן בהזרקות ובוטוקסים - את בעד?
"לא כרגע, אבל אם צריך, עושים. גם מבחינת ניתוחים פלסטיים, שכל אישה תרגיש שלמה עם עצמה ותעשה מה שיגרום לה להרגיש כך, אבל בטוב טעם, כמובן".
הפנים של ישראל, אבל שייכת רק לעצמי
בשבועות האחרונים פרצה סערה סביב הקמפיין של משרד התיירות שבו היא מככבת. הקמפיין, שמפורסם בלונדון, זכה לביקורות זועמות, שלפיהן מדובר בסקסיזם טהור. בקמפיין, המתנוסס על גבי אוטובוסים, נראית אלמליח בבגד ים בפוזות סקסיות. בעקבות התלונות פנו מארגון ויצו למשרד התיירות במכתב, שבו שטחו טענותיהם על כך שמשרד ממשלתי בחר לפרסם דווקא אישה בבגד ים ולא נופים וערכים תרבותיים שיש למדינה להציע. "זה חלק מקמפיין שלם, והתאמנו את הלוק לכל לוקיישן. בחופי תל אביב הצטלמתי בבגד ים, ובירושלים הצטלמתי בביגוד בהתאם. מטרת הקמפיין היא להעלות מודעות אצל התייר, שבנסיעה אחת הוא מספיק שני יעדים שונים - את ירושלים ואת תל אביב. אני מאוד מודה לכל מי שחושב עליי ודואג עם כל עניין ההחפצה, אבל אני מאושרת מאוד עם הקמפיין הזה. לא הייתי מוותרת עליו, והייתי רוצה לצלם עוד 20 כאלה. אני עושה רק מה שטוב לי, ואף אחד לא מכריח אותי לעשות כלום. דוגמנות זו עבודה, ואני לא עושה דברים שאני לא רוצה לעשות", היא מסבירה.
לשאלתי, אם היא מגדירה עצמה כפמיניסטית, היא מגיבה: "זה מאוד תלוי. קודם כל, אני מאוד אוהבת נשים חזקות, אבל כל סיפור לגופו. יש סיפור שאני פחות אסכים איתו, ויכול להיות סיפור שאני מאוד אתחבר אליו. אני לא אוהבת ללכת יותר מדי לקיצון בדעות שלי, אבל אני כן שם. כן מאוד חשוב לי לעבוד, חשוב לי תמיד להיות בזכות עצמי. הקריירה שלי זה משהו שאני בונה קרוב ל-12 שנים, ואני לא הייתי מוותרת על זה - זה כיף לי, זה נותן דרייב, זה נעים לקום בבוקר. כשיש לך מה לעשות, במיוחד אם את אוהבת את מה שאת עושה, אף אחד לא יכול להשתלט עלייך. את בזכות עצמך כל הזמן. אני מאוד עצמאית בכל מה שקשור בעבודה שלי".
ומה לגבי הטרדות מיניות, נאלצת להתמודד עם זה?
"קודם כל, זה תמיד היה קיים. לא יודעת להגיד אם זה במיוחד במקצוע שלי, אבל - זה קורה, והשאלה איך את מגיבה לדברים האלה ואיך את מתמודדת. אם מישהו יפנה אליי ואני ארגיש קצת קצת קצת סוג של הטרדה, הוא יקבל משפט שבחיים לא ישכח, והוא גם לא ידבר איתי יותר. אני לא נותנת לזה בכלל פתח אצלי, ותמיד הייתי ככה - גם כשהייתי דוגמנית מתחילה. קיבלתי הרבה מאוד הצעות טובות בעולם הדוגמנות, להצטלם לקמפיינים שהם מאוד גדולים, שהיו יכולים להרים את הקריירה שלי באותה תקופה לגבהים, וסירבתי בגלל שאמרו לי 'גיב אנד טייק'. מבחינתי, אם אני לא הולכת לישון בלילה ואני מחייכת למראה ושלמה עם עצמי - אני לא עושה. זה לא מעניין אותי, כי בסופו של דבר - ככל שתגיעי יותר רחוק, תרצי להגיע עוד יותר רחוק, את אף פעם לא תהיי מסופקת, ואת זה הבנתי מתחילת הקריירה שלי. מעולם לא הסכמתי לעשות משהו שהלב שלי לא היה שלם איתו במיליון אחוז. ואני שמחה עם זה עד היום - אין שום חרטות, כי עובדה שבסופו של דבר הגעתי למקום מאוד מכובד, ובנוסף - אני ישנה עם חיוך בלילה, שזה מהמם בעיניי".
אמהות, סקיני ג'ינס ועיכול
אנחנו נפגשות בבית קפה בצהלה. אלמליח קורנת ומתוקתקת מכף רגל ועד ראש, וכל המבטים מופנים אליה בכל רגע. שום נים בפניה לא מסגיר את הטלטלות שעברה השנה ואת הדרך עד להריון הנוכחי. "שלושה חודשים ראשונים הייתי בשמירת הריון - אסרו עליי להתאמן והייתי צריכה לשכב רוב הזמן במיטה, אבל זה יצא טוב, כי זה נפל לי על החגים. עכשיו, ברוך השם, הכל עובר מושלם. אלו היו חודשים קשוחים, כי אני רגילה להיות במרתון עם עצמי כל היום, ופתאום אני לא יכולה. אני גם מקיאה, גם מושבתת למיטה, וגם רוצה לישון כל שעה. זה משהו שהגוף שלי לא מכיר, ואני אומרת לעצמי - אני אנסה להתגבר על זה, וככל שאני מנסה להתגבר על זה, ככה אני מרגישה יותר לא טוב, אז נכנעתי ונחתי. הרופא שלי מאוד שמח שאני מרגישה ככה, כי הוא אמר: 'אם את מרגישה ככה, זה אומר שההריון נתפס'. זה הדבר היחיד שניחם אותי בשלב הזה. גם היום אני מאוד שומרת על עצמי, אני מתאמנת, אוכלת נכון ועובדת. אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי שהריון זה לא מחלה, וזה באמת נכון - אם את יודעת להתמודד עם זה בצורה נכונה, אז הכל טוב".
אלמליח נראית שלווה. "את מתרגשת?", אני שואלת. "האמת שכן", עולה חיוך על פניה. "אני מקווה שאני הולכת להיות אמא ממש טובה, לא חרדתית ולא פחדנית. אני אתייעץ עם האנשים הנכונים, עם מי שאני חושבת שיכול לתת לי את הטיפים הכי טובים איך להיות אמא רגועה ושפויה. זה מאוד חשוב, כי בסופו של דבר אני מאמינה שכל מה שהילד עובר בילדות משליך עליו לגיל מאוחר יותר, ואני רוצה שלילד שלי תהיה הילדות הכי מדהימה שיש. אני מעכלת דברים נורא מהר. אני יכולה לעשות סוויצ'ים מאוד מהירים במוח, וההבנה שהולך להגיע תינוק - זה אחד מהם. אני תמיד חושבת קדימה - איך משלבים את זה עם עבודה, איך אני הופכת להיות האמא הכי טובה בעולם במקביל, ולאט לאט אני מוצאת לעצמי את התשובות שגם מרגיעות אותי. אני מאוד מודעת, ואני חושבת שזה יתרון. יש מי שיגידו שזה חיסרון, ושלהיות מודע מדי זה לא טוב. אני אישית מאוד אוהבת את זה בעצמי. אני לא הולכת בסימני שאלה 'מה יהיה?', אני תמיד מתכננת את החיים שלי קדימה. אבל, את יודעת, לחיים יש את ההפתעות שלהם, ולא תמיד מה שאת מתכננת זה מה שקורה", היא צוחקת, "זה כבר קרה לי כמה וכמה פעמים בחיים - והכל בסדר.
"אז את עושה חישוב מסלול מחדש - זה גם אחלה. דווקא מפני שאני בן אדם מאוד מודע ופרפקציוניסט, אני פוחדת מהלא נודע, ממה הולך להיות בלידה. איך אני אגיב אחרי הלידה זה גם משהו שמאוד מאוד מלחיץ אותי, ועל זה אני עובדת עם עצמי. בגלל זה חשבתי עם עצמי במשך שנים אם אני בכלל רוצה ילד. אחרי שעברתי את הגירושים, לא ידעתי אם אני רוצה להיקשר למישהו לכל החיים ולא לדעת מה הולך לבוא. אבל החיים הביאו אותי למצב שאני כן עושה את זה, ואני חושבת שאם לא הייתי עושה את זה - הייתי מתחרטת מאוד בהמשך".
חולמת על משפחה גדולה?
"אני במקסימום רוצה שניים-שלושה ילדים. מייקל רוצה יותר, וזה לא יקרה - עם סימן קריאה! תדגישי את סימן הקריאה", היא צוחקת. "כמו שאני רואה את זה, ייקח לי עוד שנתיים להביא את הילד הבא".
את חוששת קצת אם הגוף שלך יחזור לעצמו אחרי הלידה? הרי הגוף שלך הוא העבודה שלך.
"אין חשש שאחרי הלידה אני לא אקבל קמפיין מסויים כי הגוף לא חזר לעצמו. אני אומרת לך שאין סיכוי שזה יקרה, כי אני מודעת לעצמי גם במהלך ההריון, ואני יודעת שאחרי הלידה אני אחזור לעצמי. אני לא חושבת שאצא מחדר הלידה בסקיני ג'ינס. יש לי בטן וזו לידה ראשונה, כך שאין לי מושג. זה מבנה גוף שהוא אחר לגמרי. אני לא יודעת מה יהיה איתי, אבל מה שיהיה יהיה".
ומה עם קרייבינג?
"לגמרי בורקס תפוח אדמה. אני מאוד אוהבת, אבל אני לא אוכלת אותו כל יום. וגם קלמנטינות אני יכולה לאכול חמש ביום. אני לא מאלה ששולחות את מייקל באמצע הלילה. הוא המשוגע מבינינו. הוא אוכל גלידות פתאום, ולא שומר על תזונה בכלל, והוא מנסה גם לדחוף לי את זה, אבל אני לא בעניין. לא יודעת מה קרה לו. נראה לי הוא קיבל את כל ההורמונים, ואני נשארתי השפויה והיציבה".
אלמליח התחתנה כאמור עם מייקל, שעד החתונה חי ברומא. "אנחנו מתכננים לגור בארץ", היא פוסקת בנחרצות. "אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד, אבל כרגע אני ממש בכיוון של הארץ. יש לי כאן את הקריירה שלי ומייקל עשה עלייה. אין לי מה לעשות ברומא. אני חושבת שאם הייתי עוברת לשם, הייתי הופכת להיות קצת מסכנה עם עצמי. אני מאוד אוהבת את ישראל, עזבי את זה שאני הפנים של ישראל - אני לא אומרת את זה בגלל זה. אני באמת לא רואה את עצמי מגדלת את הילדים שלי במקום אחר. אני אוהבת את הדת, אני אדם מאמין, באתי ממשפחה דתית, ואני גם לא אדם שאוהב שינויים. אני חושבת שלבקר ברומא או במקומות אחרים זה מהמם שבוע-שבועיים, אבל אחרי זה הנפש שלי כבר מאוד רוצה לחזור הביתה. אני לא מאלה שנכנסים לדיכאון מהחזרה לארץ - אני לא שם. לי מאוד טוב פה. פעם גם היה לי חלום על קריירה בחו"ל וחלמתי לעשות ספורט אילוסטרייטד וויקטוריה סיקרס. הייתי משוגעת בכל מה שקשור בנושא הזה. היום אני יותר רגועה. אין לי חלום לעשות קריירה בינלאומית מאוד גדולה, אבל אני לא שוללת כמובן".
עולם של פייק וגעגוע לעבר
"אני חושבת שאת התדמית הפרובוקטיבית השארתי מאוד מאחוריי", היא מתוודה. "אני כבר לא שם כמה שנים. יכול להיות שאנשים זוכרים דברים פרובוקטיביים, שגם עליהם אני לא מתחרטת, אבל היום אני לגמרי במקום אחר בחיים שלי. אני חושבת שכל דבר שעשיתי בחיים הוביל אותי למקום שאני נמצאת בו היום, ואני לא מתחרטת על שום דבר. השער הפעם הוא לא פרובוקטיבי בעיניי, הוא בקטע טוב, בקטע מאוד גבוה ויפה ואני אוהבת את הסגנון".
את לא חוששת קצת מהטוקבקים שכולנו יודעות שיגיעו?
"לא קוראת טוקבקים, זה לא מעניין. בחיים לא נתתי לרעשי רקע להחליט בשבילי שום דבר. יש לי את הצוות שלי הקבוע שהולך איתי יד ביד כבר כמה שנים, ואיתם אני מתייעצת ועד היום קיבלנו החלטות מאוד נכונות. מי שלא מבין בתחום ומרשה לעצמו לטקבק, הוא לא מעניין אותי. אני גם לא מאלה שאם יכתבו להם מילת גנאי, כזו או אחרת, ייקח ללב או ילכו לישון עם זה. אני מאוד שלמה עם עצמי, עם הדרך שלי, עם ההחלטות שלי. אף אחד לא מושלם, וגם זה שכותב טוקבק לא מפרגן הוא לא מושלם, אז עדיף שיסתכלו קודם על עצמם, ואחר כך שירשו לעצמם לטקבק. חבל שככה העולם שלנו עובד".
"דוגמנות זו עבודה, אבל אני מודעת לכך שהדוגמנות שהייתה פעם זה לא מה שהיום. היום זה אינסטגרם", מצהירה אלמליח, שהיא כיום הפרזנטורית לא רק של משרד התיירות, אלא גם של דנונה העולמית, הד אנד שולדרס ו-ICONZ מבית פרטנר.
“אני אדם שמאוד אוהב ליהנות מהרגע, למרות שכל העולם הולך לדבר הלא אמיתי הזה, לווירטואלי. זה עצוב, וצריך לדעת להתאים את עצמך, ואם את לא מתחברת - לא בכל מחיר. אני כן מעלה תכנים, אבל לא כל יום, ולא בונה אסטרטגיות. היום מוצאים הרבה דוגמניות חדשות דרך האינסטגרם, שבעיניי מאוד פייקי. אפשר לקנות עוקבים ולייקים ואפשר לרטש ולעשות כל כך הרבה דברים שהם נורא מזויפים, שבסוף העולם החיצוני קונה את זה ומאמין לזה. פעם היו הולכים למיליון אודישנים ומתאמצים, ונוסעים לחו"ל, והולכים עם תיק, עקבים ובוק, ושוברים את הגב בשביל לקבל איזו עבודה של כמה עשרות אלפי שקלים. היום את צריכה פשוט להעלות תמונה לאינסטגרם, לרטש אותה טוב טוב טוב, להשקיע איזה סכום בתור דוגמנית מתחילה בקניית עוקבים, להביא יח"צ טוב, ונגמר הסיפור - את שם ואת על הגל, וכולם קנו את הבלוף מה שנקרא".
אבל עם כל זה, כן בחרת להיות הפרזנטורית של ICONZ מבית פרטנר.
"נכון. זו רשת ישראלית לאביזרי אופנה לסלולר שפרטנר רכשה, והיום הכל זה נראות. יש להם מוצרים שמשלימים את הטוטאל לוק שלך ומאפשרים לך שהסלולר, שדבוק לכולנו ביד, יתכתב עם הסטייל שלך. הם שואבים השראה ממותגי האופנה המובילים בעולם, והיום כיסוי לנייד הוא אביזר אופנה לכל דבר. אני מאוד מחוברת למותג".
"החלום שלי עכשיו הוא הנחיה בטלוויזיה. אני חושבת שהגעתי לשלב בקריירה שלי שאני יכולה לעשות את זה. אם היית שואלת אותי לפני שנתיים, התשובה הייתה בנחרצות 'לא', אבל היום זה משהו שכן יכול להיות. אין לי חלום ספציפי לתוכנית. אני רוצה שזה יהיה משהו שהוא טוב, שאני ארגיש מסופקת גם שם.
"פריים טיים מאוד קורץ לי, אבל הדרך לשם כמובן לא קלה. להנחות ישר שידורים חיים זה עול גם בשבילי. אני אוהבת לעשות את הדרך שלי לאט ובטוח, אבל זה לגמרי הכיוון שלי היום. אני מאמינה שכשאת מפוקסת על מטרה אחת, את משיגה אותה - אי אפשר להתרכז בכמה דברים ביחד - והראש שלי כרגע הולך על הנחיה, ובארץ. אני לא מכוונת למשחק, אבל יש לי את הכישרון, ואני כן יכולה לעשות את זה. בתחילת ההריון היה לי אודישן לתפקיד ראשי וקיבלתי אותו, אבל אז הבנו שזה מצטלם בשלבים מתקדמים של ההריון, ועל זה זה נפל. לא הצטערתי על זה יותר מדי, אלא אמרתי לעצמי 'זה לא צריך להיות' ואם זה יקרה בהמשך אז מהמם".
ולסיום, את חייבת לגלות לנו את סודות היופי שלך
"אני לא באה לקדם אף אחד, אבל אני כבר שנים משתמשת במוצרים של חווה זינגבוים. הם עושים לי הכי טוב לעור. אני דואגת לשטוף את הפנים שלי כל לילה. אין סיכוי מבחינתי ללכת לישון עם איפור. ביום שאני אלך לישון עם איפור, אני אקום עם פריחה על כל הפנים, כי אני מאוד רגישה בעור. אני שותה שלושה ליטר מים ביום, אוכלת ירקות ופירות כחלק משגרת טיפוח לא קטנה, מפני שכל מה שאת מכניסה לגוף שלך - זה מה שרואים. אבל כמובן שאם בא לי עכשיו פיצות או פסטות, אני אוכלת, אני פשוט יודעת למנן. וגם יש לי קוסמטיקאיות מהממות, שרי ורעות, שאני נוסעת אליהן כבר שנים והן עושות לי הכל. פעם בשבועיים טיפול פנים. הפנים שלי הן גם העבודה שלי, אז אני חייבת ללכת לטובות ביותר".
צילום: עדו לביא
הפקה וסטיילינג: אייל אזרזר
איפור ושיער: אדם מיכאלי ל"סולו"
בגדים: H&M, זארה
מגפיים: אלדו, ספרינג
עגילים: H.stern