מעונת החגים לעונת החוגים: מה כדאי לקחת בחשבון לפני הרשמה לחוגים של הילדים

אז חלקנו עוד לא ממש התאפסו על החזרה המלאה לשגרה של אחרי החגים ועדיין מנסים להרכיב את הפאזל הזה שנקרא החיים. הקורונה אמנם עדיין כאן אבל אפשר כבר לתכנן להתחיל לשבץ פעילויות קבועות בלו"ז, לחזור לפעילות ספורטיבית, לזמן איכות עם בן/בת הזוג ובכלל להתנהל בדרך מסודרת בחיי היומיום. 

כל הורה יודע ומכיר את השלב בו נגמרת עונת החגים ומתחילה יחד עם השגרה הברוכה "עונת החוגים". הלו"ז מתחיל להתמלא בחלוקת הסעות, טיפול בבירוקרטיות הרשמות ופריסת תשלומים לעשרת החודשים הקרובים.

כמה עומס. אני יכולה להעיד על עצמי כאמא לארבעה ילדים מתחת לגיל 10 שאני מנהלת ממש חמ"ל פרטי בכל הנוגע לחוגים של הילדים שלי. כל אחד בזמן אחר ובמקום אחר וזה מצריך היערכות גדולה, זמן ותכנון.

אז אפרופו סדר, לכל מי שרק עכשיו מגששים יחד עם הילד/ה לגבי חוגים לשנת הלימודים הקרובה (בתקווה שהיא תהיה רציפה וחלקה לעומת קודמתה).

הנה לפניכם "עשה ואל תעשה" בכל הנוגע לחוגים ולפעילויות בשעות הפנאי:

"אל תעשה":

אל תחליטו עבורם: נשמע די ברור שזה לא חוג שלנו ולכן הילד הוא שמחליט, אבל יש לנו ההורים נטייה אוטומטית לקטלג ולתייג את החוגים באופן כזה שאנחנו זוכרים מהילדות שלנו או לפי מגדר וגיל. למשל, מגיל 3 היא צריכה חוג ריקוד ועדיף שיהיה בלט עם החצאית הוורודה המתוקה והגרביון של הבלרינות. מי קבע? בגיל 3-4 רוב הילדות עדיין לא בנויות למסגרת הנוקשה של בלט או בכלל של חוג עם כללים ושעות קבועות.

אם הילדה שלכם אוהבת לרקוד, יש המון דרכים לתת לה לבטא את האהבה הזו גם מבלי להכניס אותה לתבנית של חוג. אפשר לתת לה בבית ריקוד בסגנון חופשי עם מוזיקה ברקע, אפשר לקחת אותה למופעי ריקוד, אפשר לרשום למסגרת קלילה יותר שתאפשר לה להרגיש בנוח ולא בהכרח להיצמד לתבנית המוכרת.

נציין כי יש ילדות שיזרמו מיד ויש כאלה שממש יירתעו ולכן זה אינדיבידואלי וכדאי לבדוק מראש עם הילדה ולא להחליט עבורה. (ההרשמה תחכה גם אם המדריכה לוחצת) שימו לב שבגיל הזה אין מידת התחייבות לאורך זמן ויכול להיות שהיום היא תרצה ומחר כבר תתחרט. תנו את האפשרות לשנות את דעתם , זה לא אומר כלום על מידת הרצינות שלהם לחוגים בהמשך.  המוטיבציה תמיד צריכה להיות של הילד ולא של ההורה. זכרו שחוג בכל תחום הוא רשות ולא חובה וככה יש להתייחס אליו. 

אל תתייחסו להישגים שלהם: חוג, כמו שאמרנו, מטרתו העיקרית היא הנאה של הילד. כל דבר שיוצא מעבר לכך הוא בונוס. חוגים נועדו גם להעשיר את עולמו של הילד ולחזק אצלו תחומים שהוא נמשך אליהם באופן טבעי וטוב בהם. עם זאת, ובהמשך לכתוב מעלה, הבדיקה של החוג וההתאמה לו צריכה להיות של הילד, לא ע"פ מגדר או רצון שלכם. לכן ילד שיירשם לחוג כדורגל אבל זו לא הנטייה שלו, החוזקה שלו או המשיכה שלו, כנראה ימצא את עצמו נכשל שוב ושוב והערך העצמי שלו יקטן.

נכון שכל מה שנעשה נשתפר בו בסופו של דבר עם הרבה אימון והתנסות אבל שווה לבדוק איפה המשאבים מושקעים ואולי יש חוגים אחרים (נגינה למשל) שהילד יכול להרגיש מסופק יותר ולחוות יותר חוויות הצלחה בו. כלומר במקום להשקיע במה שחלש אצלנו, תמיד נעדיף להשקיע את המקסימום במה שאנחנו דווקא טובים ואוהבים יותר ובכך נגיע למיצוי של הפוטנציאל בקלות יותר. 

שימו לב שההישגים הם התוצר הסופי ואנחנו תמיד נשאף לעודד על ההתמדה ועל הדרך ולא אל האם ניצחת/ הבקעת גול אלא האם נתת את 100 אחוז האם התאמצת, התמדת, לא ויתרת לעצמך, השקעת, נהנית... כי זה חשוב יותר וייתן לילד/ה תחושת הערכה עצמית ומוטיבציה להמשיך לנסות ולא להימנע ולהתאכזב . זכרו שהדרך חשובה מהתוצאה.

אל תעמיסו: הרבה פעמים הורים דואגים למלא את הלו"ז של הילדים שלהם בחוגים לאורך רוב ימות השבוע ובכך למצוא את עצמם מטורטרים, עייפים ובלי זמן איכות אמיתי איתם בשעות הזהב של אחה"צ. כמובן שכל מי שלוקח את החוג והתחביב לרמה מקצועית בכל תחום שהוא, יצריך יותר השקעה של זמן ואנרגיה גם מכם ההורים. כאן חשוב לעשות בדק בית עם הילד ועם עצמכם אחת לתקופה ולבדוק האם זה מתאים/נוח לי? לחשב מסלול מחדש ולעשות התאמות נדרשות. הבת שלי מתעמלת בנבחרת 3 פעמים בשבוע במשך 12 שעות ויש לזה מחירים.

הבדיקה והבחירה בכך היא קודם כל של הילדה ואח"כ שלנו ההורים. במידה וזה לא מתאים לאחד מהצדדים יש לבדוק מחדש את הנושא. כמו שאמרתי, כדאי להתמקד ולא להתפזר על המון תחומים גם אם הילד מביע עניין. כאן חשוב לזכור מה הערכים שנרצה ללמד את הילד שלנו? התמדה? אחריות אישית? הנאה? השקעה? הרחבת אופקים? חתירה למצוינות? שאפתנות? הדדיות ושת"פ? כל חוג תורם וכדאי שנדע אנחנו ההורים מה הערך שאותו חוג מקנה לילד והאם זה תואם את עולם הערכים שלנו כמשפחה.

"עשה"

תנו להם להתנסות: שיעורי ניסיון נועדו בדיוק בשביל זה. תנו להם לבדוק ולבחון מה מתאים להם יותר או פחות, להתנסות בתחומים שונים ולאתר עבורם מה שהכי טוב להם בזמן הנתון. זכרו שגם זמן שעמום במהלך השבוע הוא חשוב עבורם לא פחות.

תעשו תיאום ציפיות: במידה והחלטתם על 2 חוגים לכל יותר, תסבירו להם את ההיגיון מאחורי ההחלטה ותכינו אותם לבחור מתוך כל האפשרויות מה הם רוצים. בחירה מצומצמת שמתאימה לכם ומתוכה החופש לבחור הוא של הילד בלבד. המטרה היא ליצור דיאלוג עם כבוד ולא החלטה חד צדדית או הוראה מונחתת שלנו ההורים בנושא החוגים.

תשקיעו בחוג אמא/אבא: החוג המשתלם ביותר לילד שלכם ולכם כהורים ליחסים מיטיבים ולהפחתת התנהגויות מפריעות אצל הילדים שלכם. החוג שאתם עושים יחד איתם בזמן מוגדר וקבוע בדיוק כמו חוג כדורסל לצורך העניין ובו אתם עושים יחד פעילות מהנה עבור שניכם היא יקרת ערך יותר מכל חוג שתרשמו אותם בהמשך השנה.

הזמן המשותף 1:1 תורם לאיכות וחיזוק הקשר, תחושת השייכות, תשומת הלב והקרבה בין הורה וילד ואפשר להרחיב בו לאיזו פעילות שרק רוצים גם בלי לבזבז כסף או בכלל לצאת מהבית. לכו עם הילד, עם הדמיון ותראו כמה חוזקות ותכונות שלא הכרתם תגלו עליו בזמן הזה.

תבדקו שזה מתאים גם לכם: אתם חשובים לא פחות וכדי שהילד יוכל להשתתף באופן רציף וכדי שלא תבזבזו סתם את הכסף שלכם, תבדקו שהשעות נוחות לכם, שהילד לא עייף מידי, שזה לא רחוק מידי או שאין חנייה, שיש לו חברים שיכולים לחלוק בהסעות וכו'.

תעודדו: תנו להם במה לכישרונות שלהם, קחו אותם ברצינות ותחזקו את מה שהם טובים בו בלי קשר לחוג עצמו. ילד שטוב ואוהב לאפות יכול להיות אחראי על עוגת יום ההולדת לסבתא וזה עידוד וחיזוק חוזקה ברמה גבוהה יותר מאשר לרשום אותו לחוג אפייה... העידוד הכי טוב הוא לתת להם לעשות בעצמם ולומר להם ללא מילים "אני סומך עליך".

לסיכום, תנו לילדים שלכם להיות עדיין רק ילדים, הם לא צריכים עומס של פעילויות כי גם ככה הם מוצפים בזה במהלך כל היום. קחו בחשבון את הגיל שלהם, את השלב ההתפתחותי, הצורך החברתי ובעיקר את העובדה שמותר להם גם לא לרצות מבלי להצטדק. ככה סתם. בדיוק בדיוק כמונו.

אם אתם מזהים שהילד שלכם נבוך, מתבייש, פוחד, מתוסכל או כל רגש אחר מכאיב שנגרם כתוצאה מההליכה לחוג - עשו איתו שיחה קשובה בגובה העיניים עם המון אמפתיה ובלי נזיפות, תנו מקום לכל הרגשות שעולים בו ותשאלו אותו מה הוא צריך ומה יעזור לו כדי להתגבר. 
במידה ואין שיתוף פעולה מצידו - תשחררו. 

לכל דבר יש את הזמן שלו. כשהוא ירגיש בטוח מולכם הוא ירגיש גם בטוח לנסות שוב מחדש בהזדמנות אחרת מבלי הפחד לאכזב אתכם. 

בהצלחה!

הכותבת היא ליטל גרינברג, אמא יכולה, מאמנת אמהות בגישת "אמא מאמנת"