דיכאון וחרדה הן הפרעות שכיחות באוכלוסייה הכללית, אך הן שכיחות אף יותר בקרב קהילת הלהט"ב. לחברי קהילת הלהט"ב יש סיכוי גבוה פי שלושה לערך לסבול מהפרעה נפשית בהשוואה לאנשים המזדהים כ"סטרייטים". מעבר לכך שתהליך היציאה מהארון יכול להיות מלווה בקשיים והיעדר תמיכה מהסביבה ומהמשפחה, חברי קהילת הלהט"ב נאלצים להתמודד עם קשיים נוספים, החל מטראומה מינית והטרדה, אפליה חברתית, דעות קדומות ועד פגיעה בזכויות אזרח וזכויות אדם.
אלו יכולים ליצור צומת מורכבת של חוויות טראומטיות באנשים מסוימים, שעלולות לעתים קרובות להגביר את שיעור ההפרעות הנפשיות ואת הצורך בטיפול ושירותי בריאות הנפש. בנוסף, חברי הקהילה נמצאים כל הזמן בסיכון מוגבר לחוות תחושות בושה, אפליה, פחד ואירועים טראומטיים. המאמר יתאר את תופעת הדיכאון והחרדה בקרב הקהילה הגאה ואת הגורמים האפשריים השונים להם.
רקע כללי
כ-40% מהמבוגרים הלהט"בים התמודדו עם הפרעה נפשית כלשהי בשנה האחרונה, בהשוואה ל-18% של מתמודדים מכלל המבוגרים באוכלוסייה באותה השנה. יחד עם זאת, ישנם דיווחים על התעלמות מהצורך בטיפול בלהט"בים בקרב אנשי מקצוע, שימוש בשפה פוגענית, או תליית האשמה בנטייה המינית או בזהות המגדרית כגורמים אפשריים להפרעה הנפשית. בסופו של דבר, סטיגמות אלו יכולות להוות מחסום או מכשול עבור הלהט"בים הזקוקים לטיפול נפשי.
ישנן סיבות רבות לכך שלהט"בים חווים יותר הפרעות נפשיות, לרבות דיכאון קליני וחרדה. לכל אדם יש אתגרים ייחודיים משלו המהווים גורמים להתפתחות הפרעת הנפש, אך ישנם גורמים רבים העלולים לתרום להתפתחות חרדה והפרעת חרדה לכלל האוכלוסייה.
בקרב הקהילה הגאה, הסטיגמה הקיימת על הקהילה עלולה להוות גורם מכריע בהתפתחות החרדה. בעוד שהעולם והיחס לקהילת הלהט"ב משתנים יותר ויותר בשנים האחרונות, הסטיגמה עדיין קיימת. להט"בים עדיין מתמודדים עם לעג, דחייה, אפליה ולעיתים אף טראומה והתעללות. כל אלו, כפי שהוכח במחקרים, עלולים להוביל לערנות יתר - מצב מוגבר וכרוני של ערנות ומוכנות. מצב זה, באופן לא מפתיע, עלול לגרום לכל אחד להרגיש יותר חרד. אנשים במצב זה מדווחים על תחושת פחד משמעותית, תשישות וחרדה.
גורם אפשרי נוסף הוא תופעה סוציולוגית המכונה "לחץ מיעוטים". לכל אדם המשתייך לכל סוג של "מיעוט" מדוכא יש סיכון מוגבר יותר לפתח את כל סוגי ההפרעות הנפשיות, ובמיוחד מתח וחרדה. בקצה הקיצוני יותר של לחץ המיעוטים נמצאת הטראומה. להט"בים שחוו תקיפה, איומים או אירועים טראומטיים אחרים נוטים יותר לסבול מחרדה כתוצאה מכך. גורם נוסף לדיכאון וחרדה בקרב להט"בים הוא "הומופוביה מופנמת", תופעה שמבטאת את התחושה שחשים להט"בים מעצם נטיותיהם המיניות בגלל ההומופוביה והסטריאוטיפים בסביבתו ובחברה הכללית. בנוסף, קיים גם המרכיב של חרדה חברתית ויציאה מהארון העלולים לגרום לדיכאון ולחרדה.
גיל ההתבגרות בקרב קהילת הלהט"ב
גיל ההתבגרות הוא תקופה קשה עבור צעירים רבים ויכול להיות מאתגר במיוחד עבור בני נוער להט"בים. עמדות שליליות וסטיגמות תרבותיות מציבות את הצעירים הלהט"בים בסיכון גבוה יותר לבריונות, הקנטות ואלימות פיזית מאשר בני גילם ההטרוסקסואלים.
ה-GLSEN האמריקאית פרסמה בשנת 2013 דו"ח על הנוער הלהט"בי עם הנתונים הבאים:
55% מבני הנוער הלהט"בים מרגישים לא בטוחים בבית הספר בגלל נטייתם המינית, ו-37% מרגישים לא בטוחים בגלל הביטוי המגדרי שלהם.
74% מבני הנוער הלהט"בים הוטרדו מילולית בגלל נטייתם המינית, ו-56% הוטרדו מילולית בגלל הביטוי המגדרי שלהם.
16% הותקפו פיזית - הוכו באגרופים, בעיטות או נפצעו מנשק - בגלל הנטייה המינית שלהם, ו-11% מהם חוו סוג זה של תקיפה בגלל הביטוי המגדרי שלהם.
סביבה בית ספרית עוינת משפיעה על תפקוד התלמיד בבית הספר ועל בריאותו הנפשית. לתלמידים להט"בים שחווים התעללות ואפליה יש בדרך כלל ציונים נמוכים יותר ואינם מצליחים באותה מידה בלימודים. האתגרים עבור צעירים להט"בים רבים אינם מפסיקים כאשר פעמון בית הספר מצלצל. ליחס ההורים כלפי ילדיהם הלהט"בים יכולה להיות השפעה עצומה על הבריאות הנפשית והפיזית הנוכחית והעתידית של ילדיהם. הורים רבים מגיבים בצורה שלילית לעובדה שבני הנוער שלהם הם להט"בים ואף חלקם מגרשים אותם מהבית, בעוד שבני נוער להט"בים אחרים בורחים מהבית עקב קונפליקט או מתח עם הוריהם. בשל כך, להט"בים צעירים נמצאים בסיכון גבוה יותר להיות חסרי בית בהשוואה לחבריהם ה"סטרייטים". יתרה מזאת, להט"בים חסרי בית נמצאים בסיכון גבוה יותר לאפליה, התעללות והפרעות נפשיות.
לפי ה-CDC האמריקאי, מתחים שחווים צעירים להט"בים מעמידים אותם בסיכון גבוה יותר לבעיות נפשיות וסיכונים בריאותיים אחרים מאשר בני נוער הטרוסקסואלים. סיכונים בריאותיים אלה כוללים התנהגויות שתורמות לאלימות, כמו נשיאת נשק או כניסה לקטטות; התנהגויות שתורמות לפציעות לא מכוונות, כמו נהיגה ללא חגורת בטיחות או נהיגה בשכרות; שימוש בטבק, אלכוהול או סמים אחרים; התנהגויות מיניות מסכנות, כגון אי שימוש באמצעי מניעה: דיכאון; התאבדות או ניסיונות אובדניים.
מחקר משנת 2011 מצביע על כך שגם למבוגרים להט"בים יש שיעורים גבוהים יותר של הפרעות מצב רוח וחרדה והם נמצאים בסיכון גבוה יותר להתנהגות אובדנית בהשוואה למבוגרים הטרוסקסואלים. דיכאון אצל להט"בים מבוגרים נעוץ בדרך כלל באפליה, סטיגמה ואירועי התעללות מתקופת הילדות וההתבגרות. בנוסף, חברי הקהילה הגאה חווים קשיים ייחודיים בהשתלבותם בחיים הבוגרים - הם נוטים לחוות אפליה וקושי בהתקדמות במקומות העבודה ונלחמים על שוויון בזכויות בסיסיות כמו נישואין והבאת ילדים לעולם. כל אלו, יכולים לתרום לשיעורים הגבוהים של דיכאון וחרדה בקהילה הגאה.
דיכאון בקרב טרנסג'נדרים
הטרנסג'נדרים סובלים מקשיים ייחודיים נוספים. מחקרים הראו שהשכיחות של מחשבות אובדניות וניסיונות אובדניים בקרב מבוגרים טרנסג'נדרים גבוהה משמעותית מזו באוכלוסייה הכללית. בין אלו שנמצאים בסיכון מוגבר לאובדנות נמצאים קורבנות לאפליה או אלימות, אלו שחוו דחייה ממשפחתם, ואלו שחסרי גישה לשירותים רפואיים תומכי מגדר. לפי דוח משנת 2015, 20% מהטרנסג'נדרים נמנעו או דחו קבלת טיפול רפואי מחשש לאפליה.
תהליך ההשתלבות בחיים הבוגרים
לבסוף, הפרעות נפשיות כמו דיכאון קליני או פגיעה עצמית יכולות להשפיע על כל אחד מאיתנו, אבל הן שכיחות יותר בקרב חברי הקהילה הגאה. השיעור הגבוה של ההפרעות הנפשיות עשוי לנבוע מקשיים ייחודיים ללהט"בים כמו אפליה על רקע מגדר או נטייה מינית, הומופוביה או טרנספוביה, בריונות, או חרם. גורמים אחרים, כמו גיל, דת, מקום מגורים ומוצא אתני יכולים להוסיף מורכבויות נוספות למצב קשה ממילא.
התמודדות עם דיכאון וחרדה
לעתים נדרשת עזרה חיצונית ממטפל מוסמך לצורך התמודדות טובה עם האתגרים והקשיים שחווים חברי הקהילה. הטיפול בדיכאון וחרדה כולל טיפול פסיכותרפי ממטפל, לצד טיפול תרופתי. טיפול תרופתי בדיכאון וחרדה עשוי לשפר משמעותית את התסמינים, אך עלול גם לגרום לתופעות לוואי. בדיקת נוירופרמג'ן פותחה על מנת להתאים את הטיפול התרופתי למטופל באופן אישי בהתבסס על הגנטיקה שלו, ובכך להפחית את תופעות הלוואי הנלוות לטיפול התרופתי בדיכאון וחרדה.
בנוסף, ניתן לקבל עזרה ממוסדות או ארגוניים העוסקים בתמיכה בלהט"בים. כיום קיימים ארגונים שונים שנועדו לתמוך בקהילה הגאה בהתמודדות עם טיפול בחרדה ודיכאון, תוך הבנה כי תהליך היציאה מהארון עלולה להוביל לדיכאון וחרדה ומלווה בקשיים והתמודדויות ייחודיות ומורכבות.
הכותב הוא פסיכיאטר ילדים ונוער - יועץ לחברת כצט