הנה וידוי - וזה הולך להיות קשה, אז תחזיקו חזק - מאסתי באינסטגרם.



זה לא שאני אושיית רשת, אין לי מיליוני עוקבים, ואף מעריץ אלמוני לא ארב לי בפרטי והפך את חיי לגיהינום, כמו שקורה לגדולות ביותר. האמת היא שאני בינונית־מינוס לדעתי, ולפי מדד הפופולריות ברשת, אני ממש לא משהו. 7,500 וקצת עוקבים. בושות. מזעזע, אני יודעת.



אולי זה מאחר שתמיד היה לי קשה קצת לשחק את המשחק הזה, שכולם משתתפים בו בלי להסס - קצת כמו הילדה הלא מקובלת, זאת שיש לה ברזלים בשיניים ואין לה מושג באופן כללי. ככה אני מרגישה במרחב הווירטואלי הזה, שבו כולן שזופות מאוד - לכאורה, טבעיות מאוד - לכאורה, מוקפות בהמון אנושי מפרגן – לכאורה, והאוכל בטיסות שלהן הוא ברמה של מסעדה מעוטרת בשלושה כוכבי מישלן, או לפחות מצטלם ככה - לכאורה.

בהתחלה, אני מודה, זה הקסים אותי. היכולת להפוך את החיים לאגדה מפולטרת היטב - כי בואו נודה על האמת - כל אחד יכול להיות מה שהוא רוצה. יש אינסוף אפשרויות, צריך רק ללחוץ על כמה כפתורים, והמציאות היא ענן של צמר גפן מתוק. ואני לא מתעלמת מהעובדה שאנשים שהבינו את הסוד, הצליחו לעשות מזה קריירה, ושאפו עליהם, סחתיין. אבל המציאות היא לא שם.

קראתי לא מזמן ידיעה על זוג מפורסם שהתגרש. מבט חטוף בפרופיל האינסטגרם של הזוג מעלה בי את החשד שאני חיה מחוץ למטריקס. " my one and only " נכתב מתחת לתמונה דביקה של הזוג המתמזמז בפוזה סמי־טבעית, חמוש במשקפי מעצבים (האשטאג פרסומת סמויה). כן, אחי? אתה סגור על זה? או שדקה לפני חשבת על ההיא שמחכה לך בדירה שלה בתל אביב?

או היפה הזאת, שמצטלמת קוראת ספר בפוזה לא מנומקת. אם הייתי מנסה לשבת כמוה, היה נתפס לי הגב לשבועיים. זה לא באמת, ואני גם לא סגורה לגמרי על זה שהיא יודעת לקרוא. והתעייפתי מלראות את זה. זה משעמם אותי. התעייפתי מלהרגיש שאני בתוך מרוץ מפרך שלעולם לא אוכל לנצח בו. אף אחד לא יכול. אלו הרגעים הקטנים של החיים, אלו שאין בהם קיצורי דרך, אלו שגורמים לנו להעריך את מה שיש לנו, כאן ועכשיו. אלו שלא תלויים בכמות הלייקים שנקבל עבורם - והם אלו שעושים לי את זה באמת.

הימים האלו, שבהם אני מנצחת בקטנות: הבישולים של יום שישי עם הילדים, האהבה שלי בבית, החברים הטובים ושעות של שיחות נפש וצחוקים אל תוך הלילה, עד שכואבות לי הפנים, או פשוט לשכב על החול החם בבית ינאי ולהקשיב לגלים. כמה משחרר לא לעבוד בזה, בלתעד את הכל, כל הזמן, ולדאוג שייראה מהמם. בשביל לקבל אישור שזה טוב, יפה, מוצלח. זה מהמם בשבילי, וזה מה שחשוב. אני לא רוצה להוכיח לאף אחד יותר כלום. הבנתי שאני ממש לא צריכה. אז עכשיו אני לוקחת לי ברייק מהיקום המקביל הזה. עד להודעה חדשה. יש חופש גדול שם בחוץ.
#עמכם_הסליחה