מאזינים שאלו את מיכל דליות בתכניתה ב-103FM כיצד ניתן להתמודד עם בעיה גנטית חמורה של ילד כבן 10, איך להתמודד עם ילד עדין שלא מוכן להחזיר להגן על עצמו, וגם - איך להתמודד עם ילדים של אמבינים יחסי מרות ונוהגים בחוצפה כלפי מבוגרים.
בני בן העשר אובחן כסובל ממחלת ראייה גנטית שעתידה להחמיר עם השנים, ואף להפוך לעיוורון מוחלט. חשוב לציין שלעומת אחיו הוא מתקשה בקבלת שינויים, ולעתים מגיב בזעם. למרות שמעולם לא דיברנו איתו על זה בצורה מסודרת הבנו שהוא אומר לילדים בכיתה שהוא יכול להיות עיוור. האם עלינו לספר לו על זה, או להמתין עוד כמה שנים ולקוות שההידרדרות תיעצר?
“לדעתי יש פה המון מורכבויות שאני לא מעזה לנחש על רגל אחת, אבל בהחלט ייתכן שהבעיה בראייה השפיעה על ההתנהלות הרגשית שלו מגיל קטן. לתפיסתי כדאי שתפנו לקבלת הדרכה הורית שתסייע לכם להתמודד עם התגובות הזועמות שלו, אבל בו־זמנית המלצתי היא שכרגע לא תספרו לו שהוא עלול להיות עיוור, זה מיותר, ומה גם שייתכן מאוד שזה לא יקרה, וראייתו לא תידרדר”.
בני בן הארבע מתנהג למופת בגן, ממש ממושמע וקשוב, אבל בבית לא מבין יחסי מרות. הוא מתנהג בחוצפה, צועק ולא משתף פעולה. זה ממש דיסוננס, ואני לא יודעת מה לעשות. לא פעם אני ממש מתפרקת מולו וצועקת לו שלא ידבר אליי ככה, אבל זה לא עוזר, הילד ממשיך. מה דעתך?
“ילדים כל הזמן נמצאים במערכות יחסים; עם ההורים, עם הגננת או המורה, עם חברים ובני המשפחה. משהו באינטראקציה שלהם עם אחד מהאנשים המשמעותיים בחייהם יכול להשפיע עליו להתנהג בצורה אחרת ממה שהוא מתנהג עם כל השאר. מה גם שיכול מאוד להיות שהילדים למדו שאם יתנהגו בצורה שונה לאחת מדמויות המפתח בחייהם יהיה להם איזשהו רווח פסיכולוגי מהעניין. כשאני מדברת על רווח פסיכולוגי אני לא בהכרח מדברת על רווח פסיכולוגי חיובי, הרי אם ילד יצעק על אמא שלו הוא לא יקבל חיוך, חיבוק או מתנה, אבל הוא כנראה ירוויח משהו אחר, עמוק יותר.
לפעמים כשהורה כועס על ילד יש שם רווח קיומי של ממש. המילה דיסוננס מאוד מתאימה למה שאת מתארת, אבל אני רוצה לתקן אותך: את טוענת שהוא לא מבין יחסי מרות בעוד הוא מבין אותם מצוין, עובדה שבגן הוא מתנהג למופת. אנחנו לא יכולים לתת לו כותרות ולהגיד עליו דברים כשהוא מתנהג בצורה כזו רק בבית, ולא מחוץ לו. הילד מייצר בכל פעם מחדש מצבים שבהם הוא יודע שתכעסי עליו, ובלי ששמת לב את ‘עובדת אצלו’. הוא יודע מה לעשות בכדי להפעיל אותך, וכשאת אומרת לו משפטים כמו ‘אתה לא תדבר אליי ככה’ את מחלישה את עצמך מולו, והדבר פוגם בתקשורת שלכם. המלצתי היא שתפנו להדרכת הורים פרטנית שתעזור לכם להתמודד עם המצב”.
אני אם לילד יחיד בן ארבע וחצי שמקבל מכות בגן, אבל לא מחזיר. בכל פעם שהוא מספר לי על מקרה כזה אני מתכווצת, בבית אנחנו עושים לו סימולציות ומנסים לעזור לו, אבל זה לא עוזר. הוא אומר לנו שהוא מחזיר לילדים שמרביצים לו, אבל זה שקר כי הסייעת אומרת שזה לא מה שקורה בפועל. למה הוא משקר לי, ואיך אוכל לעזור לו להחזיר לילדים שמכים אותו?
“הילד אומר לך את מה שאת רוצה לשמוע כי הוא לא מעוניין לאכזב אותך. בגיל הזה ההורים הם כמו הגורו של הילדים, ולדעתי הדבר הראשון שצריך לקרות הוא שהדיון הזה יפסיק באופן טוטאלי. הרי לא כל הילדים מרביצים, וההתעסקות שלכם בנושא לא תורמת לו. אל תהפכו אותו למשהו שהוא לא. לדעתי כדאי שבמקום להגיד לו ‘תחזיר’, תגידי לו ‘תגן על עצמך’. הרי תחת הכותרת ‘תגן על עצמך’ אפשר ללכת לגננת, לברוח, להדוף את הילד שמרביץ. עלייך לזכור שכשאת אומרת לילד להחזיר כשמרביצים לו, את לא משאירה לו אפשרות אחרת”.