בשל משבר הקורונה אני נמצא עם ילדיי הקטנים בבית כל היום. הם ממש מבקשים ממני לצאת לגינת שעשועים. איך אוכל להסביר להם את המצב הנוכחי שלא מאפשר לעשות זאת כרגע?
“קודם כל חשוב להבהיר שמתחת לבניין אפשר לשחק. עד 100 מטר מהבית זה עדיין בסדר. וזה חשוב מכיוון שניתן לנצל את הגינה שמתחת לבית להוצאת אנרגיות. שנית, חשוב מאוד להסביר לילדים את המצב, גם אם הם קטנים. על כן נאמר להם: ‘אתם יודעים, בימים האלה אנחנו נשארים בבית כי יש קורונה, שזה חיידק כזה באוויר, שאנשים יכולים להיות חולים ממנו. ולמה אנחנו לא הולכים לגינה לשחק? כי יכול להיות שהיו בגינה ילדים, אמהות או אבות שהיו חולים בקורונה הזה, והמחלה נשארה בגינה. והרי אנחנו לא רוצים שהמחלה תבוא אלינו כשנשחק בארגז חול שאולי יש בו חיידקים ואז אנחנו נהיה חולים. לכן, כרגע אסור ללכת לגינה. אבל אנחנו יכולים לכייף גם כאן בבית’. ואז חשוב להכניס לפעולה את המוח היצירתי שלכם. רדו איתם אל מתחת לבניין שירוצו – ילדים חייבים להוציא אנרגיה. קחו כדור, חישוק, או אפילו מקלות או ענפים שתמצאו בחצר. העיקר שיוציאו אנרגיה. הרי גם עצם הפעולה הזו של הוצאת אנרגיה שוטפת את הגוף בהורמונים שהם טובים, מרגיעים ודוחים לחץ. אבל אם ממש אין שום דרך ואין גינה שניתן לצאת אליה או אפשרות לצאת החוצה בכלל, ישנם הרבה מאוד סרטונים ברשת בזמן האחרון – למשל הורים שיצרו מעין מגלשה לילדים באמצעות מזרן. או שתוכלו להזמין ברשת טרמפולינות קטנות, למרות שחייבים להסתייג ולומר שבטרמפולינות יש הרבה סכנות. בשורה התחתונה אין מנוס – חייבים למצוא דרך שבה הקטנים יוציאו אנרגיות”.
בשבועיים האחרונים, מאז שהתחיל משבר הקורונה, גם אנחנו בבית עוברים משבר משלנו – משבר שינה של הבן שלי, בן השנתיים. הוא לא רוצה ללכת לישון. אנחנו מכניסים אותו למיטה, הוא עושה פרצוף עצוב ואז מתחיל לבכות ומסרב ללכת לישון. כשהוא לבסוף מצליח להירדם, הוא מתעורר באמצע הלילה כמה פעמים עד שבסוף הוא לא חוזר לישון בכלל. האם להתנהג כרגיל או להתחשב בכך שהוא עובר משהו ולתת לו לישון במיטה שלנו?
“דבר ראשון, אל תיקחו אותו למיטה שלכם. אל תעשו את הטעות הזו, כי משם אי אפשר לחזור. הרי זה מובן שהילדים אוהבים את זה, הם מוגנים שם ונעים להם, וברור שעובר עליו משהו ואנחנו רוצים להקל עליו. אבל השאלה היא אם זה צריך לשנות סדרי עולם. אני בעד שנעשה דברים שמקילים על הילד ועוזרים לו, אבל שנעשה את הדברים שיאפשרו לנו אחר כך בקלות לחזור לשגרה שלנו. ומה שאני חושבת שיהיה הכי קל, זה לא שהילד יבוא אליכם, אלא שאתם תבואו אל הילד. מובן שבתקופה שבה יש אנרגיות רעות, משהו ישתנה אצלו. כולכם בבית כל היום, אתם כל היום יחד, הוא לא הולך למעון, אולי הוא קצת גדל או שעוברות עליו כל מיני תחושות – השתבשו החיים, השתבש סדר היום והוא לא רוצה להיפרד, זה בסדר. מה שאני מציעה זה שתעשו תורנויות של שינה אצלו בחדר. המטרה היא קודם כל להחזיר לו שנת לילה רצופה. הוא ילך לישון כשאתם שם ואז כשהוא יתעורר באמצע הלילה, אתם תהיו שם לצדו ותוכלו מיד להרגיע אותו. כשזה יקרה במשך ארבעה־חמישה לילות יש סיכוי שהוא בסופו של דבר יפסיק להתעורר כי הוא יבין שאתם שם. הוא יגיד לעצמו באופן לא מודע: ‘הם פה, אין טעם לקום’. אם תעשו את זה במשך כמה ימים, זה יצליח, אני יודעת שזה עובד”.
בתקופה האחרונה הילד הבכור שלי, בן השלוש, התחיל להתנהג בצורה אלימה ואגרסיבית, אבל דווקא מאז שהתחיל משבר הקורונה, המצב ממש השתפר. אני חוששת שכשהכל יסתיים הוא יחזור לסורו, ותוהה איך להקפיד בתקופה זו על החינוך שלו.
“ילדים קולטים מתח, שונות והיערכות אחרת. הילד חש כל מיני דברים כאלה ואחרים בימים אלו ולדעתי הוא פשוט יותר משתף פעולה. הוא בא לקראתך, יש את זה בילדים. הבעיה שלנו היא שאנחנו באיזשהו אופן מקלקלים את זה עם הזמן: פינוק יתר, פריצת גבולות, או שאנחנו עסוקים רק באושר שלהם ואנחנו שוכחים את הערכים, את החינוך, האיפוק והנימוס ומפסיקים לצפות מהם. אבל כשאנחנו מצפים ודורשים – דברים מדהימים קורים. ולכן חשוב לזכור את זה גם עכשיו. לצד ההגמשה שלנו בתקופה זו, צריך לשמור על החינוך. החינוך לא נגמר בגלל הקורונה וכשהוא חוצה את הגבולות, יש להקפיד בצורה נחרצת”.
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM