אני אמא לילדה על גבול הספקטרום. מה ניתן לעשות איתה בבית בתקופת הקורונה? איך אוכל לגרום לה להתעסק בדבר מסוים במשך כל כך הרבה שעות, ובמיוחד אם יבטלו שוב את מערכת החינוך?
“בלי קשר לספקטרום האוטיסטי, המשוואה היא פשוטה. כדי שהילדים יהיו עסוקים במשהו, צריך להעסיק אותם, חד וחלק. להגיד לילד קטן ‘לך תעסיק את עצמך’ לא יעבוד מעצמו. אם אתם ההורים רוצים שהילדים שלכם יהיו עסוקים, שבו איתם ותשחקו בפאזל, רביעיות, חתחתול, מלחמה, טאקי, לגו, דוקים. אתם רוצים ילד עסוק ומשחק? שבו איתו. נכון, אנחנו מקווים שהילדים ישבו וידעו לשחק לבד, אבל יש ילדים שלא מסוגלים להעסיק את עצמם לשתי דקות. יש קושי נוסף מלבד מערכת החינוך, והוא עבודה מהבית של ההורים. אצל הילדים של היום הכל יותר מהיר, הכל מסופק. אין להם סיכוי לחלום. פעם ילד חלם שיהיו לו אופניים. היום אם ילד רוצה אופניים, הוא מבקש מההורים ומקבל. אפילו את החלום אין להם, לקחנו מהם. אז אני מצטערת שאני קצת מחמירה, אבל אם רוצים שילד או ילדה יתעסקו במשהו - צריך להתעסק איתם. כל עוד מותר, לכו לים, לטיול בקניון”.

הבן שלי בן שלושה חודשים, והוא עתיד להיכנס למעון בקרוב. האם זה מחייב או מומלץ להרגיל את התינוק למוצץ? כי כרגע הוא לא משתף פעולה. סבתא שלו מנסה להרגיל אותו בתקופה האחרונה, אבל אני יודע שהוא נרגע גם בלי המוצץ, ושזה יהיה מאוד קשה לגמול אותו בעתיד.
“ראשית, מוצץ זה לא משהו שאפשר לחייב ילד להשתמש בו. אנחנו בדרך כלל מרגילים ילדים למוצצים כבר מהשבוע הראשון לחייהם, וזאת מכיוון שהמוצץ מקל עליהם, וגם מקל עלינו ההורים והמטפלים. תינוקות נולדים למעשה עם שני אינסטינקטים בלבד: בכי ויניקה. פעולת המציצה זהה ליניקה: הלשון מקישה למעלה על החך, וזה מפריש הורמונים מרגיעים, בדומה ליניקה ישירות מהפטמה של האם. זאת הסיבה שמרגילים אותם, ושזה מרגיע אותם. יש הרבה תינוקות שלא מצליחים להתרגל למוצץ. הם לא רוצים את זה, דוחפים אצבע או שתיים. אתה יכול לנסות לדחוף לו לפה את המוצץ, אבל לגבי שאלתך אם הוא יתרגל וירצה או לא - על זה אין לנו שליטה. מוצץ אינו חובה, זה אביזר עזר לתינוקות ולמבוגרים. ילדים יודעים הרבה פעמים להירגע לבד. בגילים כאלה קטנים אפשר גם להרדים אותם על הידיים, לשים במיטה. כמו כן, אתה יכול לברר במעון אם זה חובה, שכן בסיכומו של דבר יגיע היום שבו נצטרך לקחת את זה ממנו”.

הבן שלי בן שלוש וחצי, יליד דצמבר. הוא אמור לעלות לגן חובה, אבל בגלל שיש מספר רב של ילדים (32), הציעו לנו להשאיר אותו שנה בגן טרום חובה, שם יש 18 ילדים בלבד. הוא מאוד מחובר אליי, כל הזמן צריך שאתייחס אליו. הוא מאוד חכם ונבון לגילו, רגיש. הגננת חושבת שזה יהיה דבר שיעצים אותו, להפוך מ"הקטן" ל"גדול". הוא גם לא הגיב טוב במפגש עם הגן הבוגר. כמו כן, קשה לו עם מקומות הומי אדם. מצד שני, קשה לו עם דברים שהוא לא התכונן אליהם מראש. מה היית ממליצה לי לעשות?
“קודם כל, אני ממליצה לך לקבל הדרכה הורית כי זה שאת חושבת שהילד תלותי, רוצה אותך כל הזמן - לדעתי זה יושב גם על פינוק ועל להעסיק אותך כדי שלא תהיי עסוקה באחים שלו. אני לא בטוחה שזה יושב על קושי רגשי של ילד חסר ביטחון, יכול להיות שזה יושב על שתלטנות על הזמן שלך והנוכחות שלך, ולא מהמקום של מצוקה רגשית כמו שאת חושבת. הייתי משאירה אותו שנה נוספת בגן טרום חובה. לילד לא ייגרם נזק שכן הוא נשאר עם החברים והגננות שלו, זה לא קובע דבר לגבי עתידו המקצועי. הוא רק בן שלוש וחצי. אם תכניסי אותו לכיתה הגדולה, כל דבר קטן שיקרה - את תגידי לעצמך שאת אשמה, ‘למה עשיתי לו את זה’. מכיוון שלילד יש קשיים במעברים ועם נוכחות של מספר רב של אנשים, בואי נשאיר אותו עם מספר קטן של ילדים. את הזמן הזה תנצלי להעצים אותו באמצעות הדרכת ההורים שהמלצתי לך, תלמדי איך לשחרר אותו מקיבעונות ומהקשיים. תשאירי אותו בשבילך ועבורך".