לפני כחצי שנה נולד בני הראשון, ובגלל התפשטות נגיף קורונה בישראל אני ובעלי נשארנו עם הילד בבית. לצערי, במקום שזה ייטיב עמי, אני מרגישה תחושת מחנק ולחץ. אין לי מרחב, אני צמודה לילד, ולא מוכנה לשחרר אותו. מה לעשות?
"לנשים רבות לוקח זמן לאזן את ההורמונים שלהן אחרי הלידה. פעמים רבות, מה שהיה קודם הוא כבר לא אותו הדבר. את חווה השתנות פיזית ונפשית, ומאחת שסחבה בבטן חיים את הופכת לשני אנשים. באופן טבעי הכל מתחלק, אם את רוצה או לא, ודווקא בגלל זה נשים רבות עלולות לסבול מדיכאון אחרי לידה. ברגע שנולד התינוק כבר אין לך מרחב בכלל. הוא מתכנת את חייך, יונק ממך וממחשבותייך, ובעתיד הלא רחוק הוא יתחיל לינוק גם מהארנק שלך.

"נשים רבות מתארות חוויה של חוסר אמון בסביבה לאחר הלידה, ועל כן הדרך הטובה ביותר לשחרר את החוויה שאת מתארת כאן היא להתחיל לסמוך על הקרובים לך ולייצר לעצמך רשת ביטחון תומכת. רק ככה תוכלי לחזור אל עצמך. המחנק שלך מגיע מתוך קנאות לילד, וכדי לשפר את מערכת היחסים שלך את חייבת לתת גם לאבא שלו להיות קצת יותר בתמונה. הסוד הוא בהבנה: את צריכה להבין שהתינוק שלך הוא ישות בפני עצמה, וככל שתקדימי להבין זאת, תוכלי לבנות את חייך מחדש. בו זמנית, אני ממליצה לך ללמוד להקשיב לילד כבר מעכשיו, נסי להבין את הצרכים שלו ותראי למה הוא באמת זקוק. רבים מתחילים להקשיב לילדיהם כבר בשלב העוברות".

 

אני ובעלי היינו בטיפול זוגי ואמרו לנו שאנחנו צריכים להכניס למערכת היחסים שלנו יותר רכות. מהי הדרך הכי טובה לעשות זאת?
"זוגות רבים מגיעים ממשפחות שבהן התקשורת הייתה מאוד תוקפנית. לעתים קרובות הם ממשיכים באותו הקו, וגם משרישים זאת בקרב ילדיהם. מה גם שפעמים רבות צד אחד יכול להיתפס כלא תוקפני, אבל לצד השני הוא נשמע הכי תוקפני שיש. תשאלי את עצמך מה היה קורה אם במשך חודש לא היית יכולה לדבר: איך היית מתקשרת עם בן זוגך? האם התקשורת המילולית היא זו שקובעת? לתפיסתי, אם תתחילי להראות לבן זוגך חיבה באמצעות מגע ומבטים רכים, תוכלו לבנות תקשורת משותפת תקינה וחזקה. אתם אוהבים זה את זה, ויש ביניכם משיכה מאוד עמוקה. אם תצליחו להעצים את החיבור ביניכם באמצעות מגע פיזי או מבטים, זה יהיה נהדר. לעתים חשוב לבצע רטריט מתקשורת מילולית בזוגיות, כלומר לשמור על שתיקה, זה יכול להעמיק את החיבור הזוגי. בו זמנית, כדאי שתכניסו יותר מים לזוגיות: תבלו יחדיו בים, בבריכה, ואפילו במקלחת".

אני בת 40, ולאחרונה ביצעו כמה שינויים מהותיים בארגון שבו אני עובדת. הדבר שינה לחלוטין את סביבת העבודה שלי, ובימים הקרובים אחד המנהלים במקום, שאני לא מסתדרת איתו, עתיד להתחיל לנהל את המחלקה שלי. האם לדעתך עליי לעזוב או להישאר?
"בתור התחלה הייתי רוצה שתפסיקי להסתכל על המנהל שלך רק כמנהל, ותנסי לראות מעבר. אותה דמות של מנהל יכולה לשקף לך אפילו הורה שאינך מסוגלת לנהל איתו דיאלוג, אבל עדיין נמצא במרחב שלך. גדלת בבית שבו אמא הייתה מאוד מרצה, היא נתנה לכולם את כל מה שהם רוצים. היא אפשרה לך להתקדם מתוך הבנה שכשאת נתקלת במשהו שלא נראה לך, את קמה והולכת, בורחת מהמציאות. כרגע פרושות בפנייך שתי אפשרויות: את יכולה להישאר במקום העבודה ולמרוד או לקבל את נוכחותו של המנהל בשלום מתוך הבנה עמוקה שהוא כאן כדי להישאר. יש לך את הכוחות הנדרשים כדי להתמודד עם המציאות, ויותר מזה - לא תצליחי לברוח מהמנהל הפעם, פשוט כי הסיפור חייב להשתנות".