בתכנית של מיכל דליות ל-103FM, אמא לצעיר בן 17 הציגה היום (ראשון) סוגיה, לפיה מאז מגיפת הקורונה, בנה אינו מתנתק מן המחשב. "הלילות הפכו לימים, והימים ללילות. בכל פעם שאני מתחילה לדבר איתו, הוא אומר לי לעזוב אותו. כיצד אוכל להחזירו לשגרה?". דליות השיבה: "המתבגרים דוחים אותנו ברגעים בהם הם הכי צריכים אותנו וזקוקים לנו. תפקיד ההורים הוא לנסות למצוא דרכים להגיע אליהם".
"כשמתבגרים אומרים להורים שלהם משפטים בסגנון: 'תעזבו אותי ותצאו מהחדר' הדבר האחרון שההורים שלהם צריכים לעשות הוא לצאת מהחדר. המתבגרים שלנו דוחים אותנו ברגעים בהם הם הכי צריכים אותנו וזקוקים לנוכחות שלנו. ילדים בגיל הזה צריכים את אמא ואבא שלהם, גם אם הם משמיעים קולות של 'לכי מפה'. הם צריכים את ההורים שלהם, ותפקידם של ההורים הוא לנסות למצוא דרכים להגיע אליהם", אמרה דליות.
היא המשיכה: "את תישארי אמא שלו לא משנה בן כמה הוא, ולא משנה אם הוא רוצה את זה או לא. אני מציעה שתגידי לו שנורא חשוב לך להיות איתו בקשר. תגידי לו שאת רואה אותו ושאת מרגישה שאת מאבדת אותו. כשאת מנהלת מולו שיח חשוב מאוד שתדברי עלייך, תשתפי חוויות מחיי היום יום שלך. תני לו להרגיש שותף. אל תבקשי ממנו לספר לך מה עובר עליו כי הוא לא ישתף אותך. תשאלי אם הוא יכול סתם לדבר איתך שלוש פעמים ביום כי זה חשוב לך. תמציאי סיפורים עלייך, דברים בסגנון 'דיברתי היום עם סבתא, דיברתי היום עם אחותי, אבא מאוד מודאג מהמצב, אבל אנחנו נתמודד'".
בעניין שעות המחשב, השיבה: "בז'רגון המקצועי מה שאת מתארת כאן כבר נקרא התמכרות. המחשבים נועדו למכר אותנו. זה תפקידם, והם עושים עבודה מצוינת. אנחנו מודעים לנזק שעשתה הקורונה כי ברגע שילדים, שגם ככה אהבו מאוד להיות על המחשב, מאבדים את סדר היום שלהם עלולה להיווצר התמכרות. זה בעצם הרגע שבו הרצון שלי להיות שם ולעשות את זה גובר על כל הדברים האחרים: על השינה, על האוכל, על החברה".
לסיכום אמרה, "זכרי, הילדים שלנו מבינים בדיוק מה קורה להם, הם פשוט לא יכולים לעצור את זה. גם אם נראה לך שהוא מסתגר, תהיי את שעוזרת לו להיפתח. אם הוא אומר לך שהוא לא רוצה שתשבי על הכיסא, אז תשבי על המיטה. עוד לא נוצר גוש קרח שלא נמס מחום, אז תהיי את מקור החום, מה שאת יצקת שם קיים שם, אל תוותרי עליו. תעודדי אותו לצאת עם החברים יותר. לרכב על אופניים או סתם לעשות הליכה, אל תשחררי בכל מה שקשור ללימודים, אבל בכל היתר בהחלט כן".
היא שיתפה בכך: "אני מוציאה קריאה למשרד החינוך בבקשה תצילו את הנוער שלנו ותחזירו את הפעילויות החברתיות לילדים. אנחנו לא חיים לפני חמישים שנה וגם לא פני חמש מאות שנה. יש פה פיתויים אחרים שלא היו קיימים אז, ולכן אתם חייבים ליצר אפשרויות חדשות עבור הנוער שלנו. הם חייבים לצאת יותר מהבית, הם הדור הבא שלנו ואתם הורגים אותם במו ידיכם".
במהלך התכנית, אישה נוספת, סיפרה כי בנה בן ה-13 שיחק טניס במשך זמן רב, ואף הסב זאת לרמה מקצועית, אך גם הוא בתקופת הסגר החליט כי לא מעוניין לחזור לשחק. דליות השיבה: "אחד הדברים הכי בולטים שמובילים נשים וגברים להצטיינות היא הורים שלא ויתרו להם. בחיים לא תראי מישהו שמצטיין במשהו ולא דחקו בו להגיע להישגים הגבוהים שלו. בעבר, הדילמה שאת מתארת לא הייתה קיימת. הרי ההורים ידעו הכי טוב, וככה זה היה. היום, מסתכלים גם על הרצונות של הילד, והכל משתנה. אם את חושבת שזה יכול לקדם אותו לחזור לטניס אז תגידי לו שאת לא מוותרת על זה, ואפילו תגייסי את המאמן שלו שיסייע לך. אם את לא מצליחה לשכנע אותו לחזור למגרש תייצרי מוטיבציה חיצונית, אפילו שוחד. בסופו של דבר עוד תחזור לו המוטיבציה הפנימית, והוא יעשה את זה מרצונו האישי. אין כל ספק שתקופת הקורונה פגעה באיכות החיים של הילדים והנוער שלנו".