סמלי החגים שלנו כוללים לא מעט אייקונים קולינריים: סופגניות, אוזני המן, מצות. להבדיל מאלה, סמלי החג האכילים של חגי תשרי אהובים עלינו במיוחד, כמו גם אלה של ט"ו בשבט. בסוכות עולה קרנם של שבעת המינים.
מאז ומתמיד
אזור הגידול המקורי של הרימון הוא הים הכספי (איראן), משם הופץ לכל ארצות המזרח התיכון, ובהמשך הגיע גם לאירופה ולאמריקה. תרומתו לבריאות הייתה ידועה בתרבויות רבות: כתרופה לזיהום, שלשולים, תולעים במערכת העיכול, שיעול ואפילו בעיות פוריות. במסורת היהודית הרימון מסמל עושר בשל ריבוי הגרעינים, ובסדר ראש השנה אנחנו מצווים לאכול ממנו כדי ש"ירבו זכויותינו כרימון", וכסגולה לפריון, כמו גם ליופי ולעוצמה. כבר בעת העתיקה נסחר הרימון באופן נרחב, בזכות העובדה שטריותו נשמרת מספר חודשים, זמן רב בהשוואה לפירות אחרים. בתקופת התנ"ך היו שייצרו יין מרימון והשתמשו ברימון גם לצביעת בדים. כל ילד יודע ש"רימון עושה כתמים וצריך להיזהר כשלובשים חולצה לבנה".
בשנים האחרונות הרימון זוכה לעדנה, והוא נמכר כמעט במשך כל חודשי השנה בשלמותו או בצורות נוספות - גרעינים פרוטים, רכז רימונים כתוספת לרטבים, יין רימונים, מיץ רימונים ועוד. את גרעיני הרימון אפשר לשלב גם בסלטים ובתבשילים. אין זה מפתיע שמספר מטעי הרימון גדל בארץ מאוד בשנים האחרונות, וטוב שכך. בקנייה של רימון מומלץ לבחור את העגולים והכבדים ביחס לגודלם, אלו יחזיקו מעמד זמן ממושך בטמפרטורת החדר ובקירור אף יותר.
עשיר כרימון
ואכן, הרימון עשיר ברכיבים תזונתיים, הוא מקור לאשלגן, לוויטמינים מקבוצה B, לוויטמין K ולוויטמין C. היתרון התזונתי המשמעותי ביותר של הרימון מיוחס בעיקר לכמות הגבוהה של נוגדי החמצון מסוג אנתוציאנינים ופוליפנולים.
מהם נוגדי חמצון? חמצן, רכיב חיוני לגוף האדם, יכול להיות גם בעל השפעה מזיקה באמצעות תרכובות כימיות פעילות שיכולות להיווצר מתהליך החמצון. פעולות הגוף היומיומיות וחשיפת הגוף לזיהום אוויר ולעשן, למשל, מייצרות בגוף מולקולות הנקראות "רדיקלים חופשיים". אותם רדיקלים חופשיים נוטים לבוא במגע עם חמצן - ולהתחמצן. התחמצנות זו עשויה להוביל להתפתחות של מחלות ולהאצה של תהליכי זקנה. אנטיאוקסידנטים (נוגדי חמצון) הם מולקולות יציבות, היכולות להגן על הגוף מפני השפעתם של הרדיקלים החופשיים ולסייע במניעת ההתפתחות של מחלות שונות.
היכן נמצאים נוגדי חמצון? האבולוציה סיפקה לגוף מערכות יעילות המפקחות על רדיקלים חופשיים. במקרים של תזונה לקויה או כתגובה למחלה ולגורמי לחץ נפשי אחרים, עלולות המערכות האנטיאוקסידנטיות הטבעיות של הגוף להיכנע. מעבר לנוגדי החמצון שגוף האדם מייצר, בני האדם יכולים לקבל נוגדי חמצון ממקורות טבעיים. נוגדי החמצון נמצאים באופן טבעי בצמחים רבים, פירות וירקות, ועוזרים בהגנה על הצמח.
כמו לא מעט "תרופות סבתא" ורכיבי מזון מסורתיים, גם הרימון זוכה בשנים האחרונות להכרה מדעית מקיפה. ניתן למצוא מחקרים המייחסים לו יכולת של הפחתת הסיכון למחלות ולפגעים שונים בזכות הפוליפנולים, כמו הגנה מפני מחלות לב וכלי דם, הגנה מיקרוביאלית (מפני זיהומים במזון ובמערכת השתן), ריפוי פצעים, תכונות נוגדות דלקת ונוגדות אלרגיה ואף עיכוב התפתחות תאים סרטניים מסוימים במערכת העיכול, בבלוטת הערמונית ובשד.
עם זאת, על אף יתרונותיו הרבים קיימים מצבים שבהם יש להמעיט בצריכתו אם בכלל, ויש להיוועץ באנשי מקצוע, רופא/ת המשפחה או תזונאי/ת:
- תרופות ליתר לחץ דם - יש להיזהר מירידה משמעותית בלחץ הדם בעקבות אכילת רימון.
- אבנים בכליות - בגלל תכולה גבוהה של חומצה אוקסלית.
- עצירות או מחלות במערכת העיכול - לעתים יש חשש מחסימה בגלל צריכה של גרעיני רימון.
- אלרגיה - יש לחשוף ילדים בפעם הראשונה לכמות קטנה וללא מזונות חדשים נוספים, כדי שאפשר יהיה לאבחן אותה, במקרה שתתפתח.
יש המצמידים לרימון את הכינוי "סופר־פוד", כלומר "מזון־על", וזו הזדמנות להזכיר ש"סופר־פוד" הוא כינוי שיווקי בלבד. למזונות סופר־פוד אין משמעות בקהילה המדעית או הרפואית, רשימות מזונות "סופר־פוד" מתפרסמות מעת לעת וכוללות פריטים משתנים שזוכים ליחסי ציבור ולמיתוג כבעלי איכויות תזונתיות יוצאות דופן.
ללא ספק, הם מכילים נוגדי חמצון, ויטמינים ומינרלים המיטיבים עם הגוף, אך יש לזכור שבאופן דומה גם ירקות אחרים, שמוכרים ונמצאים באופן קבוע במטבח כמו עגבניות, מלפפונים, פלפלים, תפוחי עץ או בננות, בעלי איכויות תזונתיות לא פחותות. כל פרי או ירק עשיר ברכיבים מסוימים יותר או פחות, וחשוב לצרוך מגוון גדול ככל האפשר.
סופר־פוד או לא, אנחנו ממליצות על אכילת רימון, וזאת על אף ההשקעה הנדרשת בקילוף שלו. נקווה שהצלחנו לשכנע שהוא מצדיק את המאמץ, בזכות טעמו ואיכויותיו התזונתיות. לא בכדי הרימון מעטר מבנים, מטבעות, כלים ובדים.