בתי בת שנה ו־8 חודשים, ובשבועות האחרונים כבר החלה להתמרד. היא זורקת את הסינר באמצע האוכל, בוכה וכועסת בלי שום סיבה נראית לעין, ומתנהגת לא כתמול שלשום. איך עלינו להגיב להתנהגותה, והאם לדעתך עונשים בגיל כזה הם הפתרון?
"המוח האנושי מתפתח כל הזמן ומסיים את ההתפתחות שלו בסביבות גיל 24. כשילד נולד הוא אפילו לא יודע שהוא קיים, הוא מביט במראה וחושב שיש שם ילד אחר לגמרי, לוקח לו זמן לפתח מודעות לעצם הקיום שלו. לקראת גיל שנתיים ההתפתחות של המוח של הילדה שלך הביאה אותה להבנה שהיא בעצם ישות אוטונומית.
"זאת אומרת, אם אמא שלה מבקשת ממנה לעשות משהו, היא יכולה להגיד 'לא', יש לה רצון אחר, והיא מתרגשת מתחושת העצמאות. לא סתם מכנים רבים את גיל שנתיים כגיל ההתבגרות הראשון של ילדים. כהורים עלינו להבין שהיחידים שנמצאים בשליטתנו הם אנחנו עצמנו, ומנגד כמחוקקי החוקים בבית אנחנו יכולים להגיד לילדים שלנו משפטים כמו: 'כל פעם שאת מורידה את הסינר אנחנו נפסיק לאכול, עד שתשימי את הסינר בחזרה'.
"אנחנו יכולים להסביר שהאוכל עלול ללכלך את הבגדים, ובבית ילדים אוכלים רק עם סינר. הרעיון הוא לא להיכנס עם הילדה למלחמה, הרי עונשים הם לא הפתרון, ומעבר לזה אני ממליצה בחום לקרוא ספרי הדרכה להורים, שם תוכלו למצוא פתרונות יצירתיים לכל הדילמות האפשריות שנוגעות לילדים".
אני אם לילדה בת 4, ולאחרונה סיימתי תהליך גירושים מורכב מאביה. לצערי הרב, הוא אינו חפץ לקחת חלק בגידולה יותר ויצא מהתמונה באופן סופי. הוא מסרב לפגוש אותה והתנתק מאיתנו. מנגד, הילדה לא מפסיקה לדבר עליו כל יום, שואלת לשלומו, ודורשת שאגיד לה למה הוא לא בא לפגוש אותה. האם עליי לספר לה את האמת, או שמא מדובר בטעות חמורה?
"לתפיסתי, תמיד כדאי להגיד לילדים את האמת, אבל תוך כדי התחשבות בגילם, וביכולת ההבנה שלהם. חשוב לזכור שאף פעם לא אומרים לילד משפטים כמו 'אבא לא רוצה לראות אותך', כי הרי לא משנה מה אומרים לילדים, הם גם ככה משליכים את עזיבת ההורים על עצמם ובטוחים שהם אלה שלא בסדר. לכן יש למצוא ניסוח שמתאים להבנת הילד אל מול המקרה.
"חשוב שתשימי לב שמדובר בילדה בת 4, ואת בהחלט יכולה למצוא גרסה שתתאים ליכולת ההבנה שלה ותהיה נכונה להתפתחות האישית שלה אל מול המציאות שנכפתה עליה. לצורך העניין, את יכולה להגיד לה שאת כבר לא מדברת עם אבא שלה, ולכן את לא יודעת איפה הוא נמצא כרגע. אפשרות נוספת היא להגיד לילדה שהוא עבר לגור רחוק, ולכן הוא לא יכול לדבר איתה כי במקום שבו הוא גר אין טלפונים או אינטרנט.
"תוכלי להגיד לה שאולי כשהיא תהיה יותר גדולה, הוא יפתיע ויבוא לבקר. במהלך השיחה נסי לנתב את השאלות שלה מחדש ולתת לה פתרונות חדשים - נניח בכל פעם שהיא ממש מתגעגעת אליו, היא תוכל לצייר לו ציורים, שאותם תאספו לכדי אלבום עד שהיא תגדל ואביה ישוב".
אני אם לילדה מאוד רגישה בת 12 שסובלת מפחדים וחרדות, בעיקר סביב אחיה הקטנים. היא דואגת לביטחונם כל הזמן. אם אני אשב לנוח, היא תתחיל לצרוח שאף אחד לא שומר על הילדים. כיצד אוכל לעזור לה לצמצם את רמת הפחד והחרדה?
"בראש ובראשונה עלינו לזכור שפחד הוא אחד הרגשות החשובים ביותר בעולם הפנימי של ילד. הוא משפיע על כל הקשור להישרדות, וכדי להתמודד עם הפחד עלינו לייצר שינוי. בפעם הבאה שאתם יוצאים לבילוי משפחתי, נניח בים, תגידי לה שאם היא תתערב בטיפול באחים הקטנים שלה, היא פשוט לא תוכל להגיע איתכם לים שוב. אם היא לא תהיה מסוגלת לעשות את זה ותמשיך להתנהג כרגיל, כשתחזרו הביתה תגידי לה שבפעם הבאה שתלכו לבילוי משפחתי היא לא תצטרף.
"זכרי, אנחנו לא יכולים לשנות את הילדים, רק את התגובה שלנו להתנהגותם. לא מדובר בעונש, היא כבר ילדה בת 12 ובהחלט יכולה לאמן את שריר האיפוק שלה, וללמוד לא לצעוק עלייך לגבי הטיפול בילדים. בנוסף, אני ממליצה לפנות לאשת מקצוע שתלמד אותה כיצד להתמודד עם הפחדים שהיא חווה. ככל שילדים גדולים יותר, התהליך אטי יותר, אבל עדיין אפשרי. פסיכולוגית מתמחה בנוער תוכל ללמד אותה להתמודד עם המצב".