השעה 5:00 בבוקר. קמתי, איך לומר בעדינות, מעט חרמנית. מנסה להבין האם זה היה חלום שחלמתי, או האם זה בעקבות שיחה מדליקה לפני השינה שניהלתי עם גבר אחד באפליקציה אחרת, ממש לפני שעיניי נעצמו. מתחילה לחפור, בדרך שרק אני יכולה לחפור. להתעמק. לנתח. מנסה להבין מה קורה לי. האם הליבידו שלי משתלט עליי. חושבת. ב-5:00 בבוקר.
יש קטע כזה, מסתבר, בהיותך בת 33 ושבוע, אחרי שאת עוברת הליך גירושים מייגע, הנמשך כמעט שנתיים, שפתאום הפנטזיה הזו שכה רצית, במשך זמן ממושך- מתחילה להתממש לנגד עינייך. את עם גט ביד (הללויה), את אשכרה מותרת לכל אדם (תודה לכבוד הרבנים שאישרו), ופתאום יש לך יום בשבוע שהוא רק שלך נטו (מצרך נדיר שהשתוקקת אליו כאישה נשואה). יחד עם כל הטוב הזה, את גם יכולה לעבוד במשך כל היום ואף לצאת לדרינק מגניב עם חברים אחרי העבודה בשדרות רוטשילד, ובאופן לא מפתיע בעליל- לגלות את עצמך למחרת במיטה של מישהו שחוץ מהשם שלו ומשלח ידו - אין לך מושג איך הגעת למיטה שלו ולמה לעזאזל יש לך לוכד חלומות מעל ראשך (בדר"כ אחרי שתייה של יותר מכוס אחת, ובמסגרת לגימה מכוס הקפה שלך בבוקר) או אז- את מתחילה לסקור את ביתו ולשחזר את מאורעות הערב שקדם לו. חיי רווקות - הנה אני מגיעה.
אז הרי גילוי נאות לפניכם: אני לירון מעוז, שבגיל 20 עזבה את הבית ועברה לגור באילת, לעשות עבודה מועדפת וחשבה שראתה עולם ומלואו מבחינת מימוש חשקים בעיר הפשע והרשע הדרומית - מתרגשת כמו בתולה שכעת נותנת את הפרח שלה אחרי שנים שהוא היה סגור בתוך כלוב. ואפרופו כלוב - ארי בסוגר - הוא מינוח עדין לתחושת הפורקן המלווה אותי כעת. אני חשה שסוף סוף מותר לי הכל, אף אחד לא יכול לעמוד בצד ולהגיד לי באצבע מורתית "נו נו נו". מקסימום ניתן לעשות בה שימוש מושכל אחר לכיוון אחר.
העניין הוא כזה: כל שינוי מרענן עושה לי ויברציות בגוף. הכרות של גבר ולעתים אף יותר מאחד במקביל, היכולת לג'נגל ביניהם טלפונית ולעתים אף להביא זאת לכדי פגישה ובסוף בתקווה לכדי סקס מוצלח,- ממש פותח לי את היום עם חיוך על הפנים ושיר בלב. ברמה של מסאז' משחרר. אין ספק- זו ממש התניית אהבהבים לנשמה וסקס מוצלח בעיניי הוא כמובן בעיניי המתבונן, או ליתר דיוק בידי המאונן.
פרטנר הסקס שלי
המשוואה היא פשוטה: בהנחה (או יותר נכון לומר באנחה) שהגבר שעימו אני נמצאת גורם לי במהלך 24 השעות שיבואו לאחר מכן להתייחד עם עצמי ולראות את בבואתו לנגד עיניי- דיינו. אם אותו הגבר אומר לי במהלך המשגל המהולל שלנו לעשות לעצמי, מה שהנני יכולה לעשות עם עצמי לבד- כאן אני מרימה גבה. "יקירי- במה הועילו חכמים בתקנתם?" אם אתה מצווה עליי לעשות מה שאני יכולה לעשות עם ויבי - ויברטור העל שלי, - אז היכן יתרונותיך הוירטואוזיים שהצהרת עליהם חדשות לטינדרים? אם הייתי מעוניינת להישאר עם הזין (מפלסטיק) ביד- כנראה שלא הייתי מביאה את עצמי למצב של "תפסת מרובה לא תפסת". אז אנא - חשב מסלול מחדש ותראה לי שיש לי כאן עם מה לעבוד. אל תשליכני לעת זיקפה.
הרעיון של אוננות בצוותא יכול להיות ממש מגניב, אם יש עייפות בנמצא. אחרת, מבחינתי- אנו יכולים ללכת ולשבת איש תחת גפנו ותחת תאנתו ולעשות שיחות לוהטות בטלפון. ואולי הישיבה מתחת – זה התחת היחיד שנראה כאן, כי אין באמת חשיבות לפגישה הפיזית.
אחד מהגברים אותו הכרתי באחת מאפליקציות ה"שלם וקח" הציע לי הצעה מפתה במיוחד: "בואי ותהיי פרטנרית הסקס שלי". כאחת שמאמינה בלנהל משא ומתן (זה הזמן לממש את לימודי התואר השני בדיפלומטיה) ורוצה להאמין שמכירה מעט את האישיות מולה - מצאתי עצמי אצלו במיטה בשעת צהריים, בפוזציות שבקרקס הסיני כבר הפסיקו לעשות וזאת לאחר התכתבות לוהטת של 24 שעות תמימות, שהעבירה אותי על דעתי. הוא אמר שמבחינתו הכל פתוח. ואכן, לא נשאר אף איבר סגור.
מרוב שהפגישה הייתה מוצלחת תכננו להיפגש עוד בהמשכו של אותו יום ולממש את המשך הסטיות שלנו בצוותא, רק שבאופן מפתיע הייתה כאן התפיידות מסוימת ונותרתי עם חצי תאוותי בידי. אז כיוון ש"אם אין אני לי - ימיני לי ", הבנתי שאני חייבת לפנק את עצמי, בצורה יסודית ומעמיקה, כך שאיבר מיני יוכל לסמוך עליי בפעמים הבאות שאני מבטיחה לו הבטחות ( לא מעוניינת לפגוע ביחסי השכנות הקרובים בינינו). לכן הגעתי הביתה ופניתי לחבר הטוב והנאמן במגרה השלישית מלמטה. זה שתמיד עומד לצידי (ובתוכי) בעת צרה.
הלכתי לאונן, תכף אשוב.