לא יודעת כמה אלכוהול שתיתי או מה שאפתי לריאותיי באותו רגע. מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשכתבתי לבחור שכה חשקתי בו הודעת "לילה טוב" ב-1:00 אחר חצות. הרי הקשר, אם אתאמץ ואקרא לו כך, שהיה בעצם סקס מתמשך לאורך כמה שבועות והתאהבות חד צדדית מבחינתי, התפוגג כבר לפני מספר לא מבוטל של ימים. אבל העובדה שהייתי מחויכת, סיגריה הוחזקה בידי, חוטיני למחלצותיי והייתי לבושה בשמלה שתתאים לאירוע, גרמו לי להרגיש סקסית מתמיד.
הרי ברור שהוא לא יענה דווקא עכשיו. מזה זמן מה שאני מתכתבת עם עצמי, אז מה יגרום לו לענות דווקא ברגע מכונן זה? דווקא בערב ענוג זה?
אז מסתבר שקארמה איז אה ביץ', ואחת גדולה. הוא כנראה חש את מחשבות הזימה שלי והתעורר (או שלפתע כוח הגברא שלו קם לתחייה, אבל בואו לא נהיה קטנוניים), ואמר לי להגיע בזה הרגע לביתו. בימים מן המניין, או עם גברים מן השורה, סביר להניח שלא הייתי נענית לקריאה שכזאת. הרגשתי כאילו הגשתי לעצמי צו 8, וקיבלתי הוראה לצאת לפעולה. שיהיה לי בהצלחה.
חרמנות מתגעגעת
לפני שתתחילו לצקצק בלשונכם - לא התחרטתי על כך ואפילו לא לשניה. לא חשתי מנוצלת ולו לרגע. הרגשתי שפריקת העול כאן היא הדדית. הוא רוצה לראותי לאותן מטרות ספציפיות מאוד, בדיוק כפי שהנני רוצה לראותו. אמנם הייתי שמחה שזה היה בנסיבות קצת יותר רומנטיות, אבל כרגע - זה מה שיש ועם זה אנצח.
על כן אין כאן משום עניין לשיחות נפש, בשעה שבה גם הינשופים ישנים. אין כאן עניין לניתוחים חוצי ספרי פרויד לדורותיהם מדוע הקשר לא צלח ואין כאן שום עניין של התקרבנות. אני נמצאת כאן, מסיבה מאוד פשוטה: חרמנות מתגעגעת, או אם תרצו געגועי חרמנות.
העניין בעשיית סקס עם האקס (היי, גם אקס של שבוע זה אקס!), הוא בכלל אצבע פשוט מאוד - כלל אצבע. הפעל את אצבעותיך ולא את דיבוריך. תן דרור לביצועיך וחסוך במילותיך, אם עד עכשיו לא הפלאת בדיבורים, אז שמור את ההתנצלויות וההסברים לאחר כך. כרגע זה לא רלוונטי, לא מעניין, ואף יתרה מכך- זה מכבה את הלהבה בשדה הקוצים שכבר החלה להתלקח.
אם לא חבל על חלב שנשפך, אז לא חבל על קשר שהלך, אבל קונדום שלא נוצל ונזרק לפח - כאן כבר אני אומרת יש גבול לכל תעלול. על כן, אם כבר נמצאים במצב, צריך למקסם את הרגע ואת האורגזמה שכה ייחלת לה (כל לילה) והשתוקקתי לה מזה מספר רב של עינוגי גוף עצמיים. חברי המין האנושי בכל צורותיו, גברים, נשים ומה שבניהם - נא הפנימו: ב-1:00 בלילה באים לעשות סקס, לא לדבר.
נכון, ניסינו לדבר, נכון, ניסינו להסוות כאילו אנחנו רוצים גם לדבר, אבל "למרבה ההפתעה", ולמרות שבשלב מסוים החלטתי שזה הכיווון שאני רוצה, הערב הלך למקום שלשמו התכנסנו. כשעה לאחר מכן, החלטנו לנצל את מצבנו המיוחד, הן נפשית והן גופנית, ולקיים את הדברים שמראים בדרך כלל רק בתוכניות ספציפיות בנשניונל ג'יאוגרפיק.
האופן שבו הוא עינג אותי באותו הערב הרגיש כמו "זה עכשיו או לעולם". הוא לחש לי באוזניי, הסתכל בעיניי ואמר לי שכה התגעגע אליי. אני חשבתי לעצמי "למה מגיע לי כל הטוב הזה"? הרגשתי שהגעתי לגן עדן ואין לי שום כוונה לפנות את מקומי מכאן. אבל הבוקר הגיע, השמש הפציעה, ואני הכנסתי את עצמי למצב שידעתי שאני צריכה להיות בו מראש כדי לא להיפגע.
אמרתי לעצמי "כל הכבוד" על הסקס המצודד שניכסתי לעצמי (כן, אקס, שוב, אם לי אין בעיה עם זה, גם לכם לא צריכה להיות). ממש חשתי רגועה ומאושרת. הרגשתי שלקחתי סיכון שרגשותיי יחזרו והפרפרים יחלו לפעפע בנשמתי, אבל הכנתי עצמי מבעוד מועד ונתתי להם מראש סם הרדמה לתקופה בלתי מוגבלת. הם לא יכולים להתעורר. אני לא באמת יכולה להתאהב באקס הזה שוב. מקסימום יכולה להתמכר לסקס איתו וזו פעילות גופנית מבורכת והכרחית.
היופי בחזרה למקורות הוא הידוע, המוכר והמענג. כמו להיות בטיול בחו"ל ליעד ששנים רבות לא ביקרת בו, והוא מזכיר לך את ההתקרחנות של דרום אמריקה אחרי צבא. אתה יודע למה אתה מצפה, אבל עד שאתה לא מגיע, טועם, מריח את הריח הענוג לנחיריים ומתבונן בכל הנוף עוצר הנשימה הפרוש לרגליך, אינך באמת זוכר עד כמה אותו מקום, אותו אדם, הוא כבר חלק מה-DNA שלך. כמה הוא חקוק לך בנשמה. נכנס לך פיזית לגוף ובנה שם אוהל קטן. או אז אתה מבין עד כמה החלפת הנוזלים מרטיטה לך כל איבר בגוף.
אז הסקס העיף לי את הסכך של שלומית מהסוכה באוויר, הבנתי עד כמה התגעגעתי ובאותה נשימה הבנתי כמה זה סגירת מעגל עבורי. הוא בהחלט אחד הטובים שהיו לי. אבל הוא בלשון עבר. יש לי יעדים חדשים לכבוש ומועמדים חדשים לפגוש. הזמן קצר והמלאכה מרובה.
אז אין כאן שום דבר הזוי, למרות מה שנהוג לחשוב על הדילמה הנ"ל. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים וכשמדובר על הסקס ההוא, לא מדובר על פרט קטן דווקא. נשאר לי טעם של עוד, כמו פוייקה על גזייה בבישול איטי, שהולך ומשתבח ככל שהוא מתבשל. עכשיו צריך לזכור שפויקה אוכלים פעם בתקופה, ולא בכל יממה.