יו"ר קק"ל, דני עטר, היה מרוצה: שר אחד ו־13 ראשי ערים טיפסו השבוע לחדר הישיבות המפואר של מרכז הארגון בירושלים, כדי להודות ולשבח אותו על הצ'קים השמנים שהבטיח לספק להם. עטר הודיע שהערים שבראשן הם עומדים יקבלו מענקים בהיקף של 100 מיליון שקל לפרויקטים לצמצום באנרגיה, כמו מעבר לנורות חסכוניות והקמת מתקנים סולאריים לייצור חשמל על גגות מבני ציבור. "זהו פרויקט שיקום שכונות החדש", נסחף השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, בתיאור המיזם החריג.
תחילתו של הסיפור לפני כארבע שנים: שורת תחקירים עיתונאיים הציגו ליקויים חמורים וחשדות לשחיתות בהתנהלות הקרן הקיימת. הארגון, המתפאר ובצדק בעבודות יערנות ופיתוח קרקעות, הוצג בתחקירים כמבוך אפל של חלוקת טובות הנאה ומסלקה פוליטית על סף הפלילים. התחקירים חשפו את העובדה שקק"ל היא ארגון שאין הצדקה לקיומו, למעט חלוקת טובות הנאה לאנשי מנגנון ופוליטיקאים, ושמוטב להעביר את הקרקעות שברשותו ואת מטלות הפיתוח למדינת ישראל.
תחת האיום הקיומי נאלצה הנהלת הקרן להגיע להסכם: פעילותה הוכפפה לפיקוחו של מבקר המדינה, ובמחווה של "רצון טוב" תעביר הקרן 1.2 מיליארד שקל לקופת המדינה. מכיוון שקק"ל רואה עצמה כארגון סביבתי, ונציג הממשלה בדיון היה השר להגנת הסביבה דאז אבי גבאי, הוחלט שחלק משמעותי מהסכום יועבר למיזמים בתחום הגנת הסביבה.
הפגישה השבוע נועדה להכריז על שורת התרומות של קק"ל למיזמים המשלבים השקעות ירוקות ותמיכה בציבור נזקק. אך קשה היה שלא להתרשם שהגנת הסביבה והתמיכה החברתית היו הדברים הפחות חשובים באירוע, ומטרתו העיקרית הייתה שיקום תדמיתי לקק"ל. לפחות חלק מהכספים עומד להיזרק על תצוגות יחצניות, ללא כל תועלת ציבורית שניתן להצביע עליה.
כך למשל תשקיע קק"ל 23 מיליון שקל ברכישת אוטובוסים מונעים בגז לקואופרטיבים לתחבורה. אין להשקעה הזו כל משמעות מבחינת תועלת לציבור או שיפור איכות האוויר, שכן קק"ל תרכוש או תסבסד 62 אוטובוסים בלבד מתוך כ־17 אלף אוטובוסים שימשיכו לפייח במרץ את חוצות הערים. את התועלת היחידה יפיקו אנשי קק"ל ומנהלי חברות האוטובוסים, שיזמינו צלמים לטקס ההשקה של "מהפכה ירוקה בתחבורה" שלא הייתה ולא נבראה.
פרויקט בעייתי לא פחות הוא השקעה של 40 מיליון שקל במתקנים סולאריים על גגות בניינים שבהם יש דירות בדיור ציבורי. קק"ל ומשרד השיכון איתרו כ־15 מבנים שעל גגותיהם יותקנו מערכות להפקת חשמל. החשמל יימכר לחברת החשמל, והתשלום יועבר כמעט במלואו לטובת שיפוץ הבניין וטיפוח סביבתו. זה מצטלם יפה: גם ירוק, גם חברתי, גם חסר משמעות לסביבה ולתושבים. מהפרויקט ייהנו, אם בכלל, דיירים בכמה מאות מתוך כ־80 אלף דירות בדיור הציבורי.
התועלת העיקרית מהפרויקט תהיה למדינה, המחויבת ממילא לתחזק את הבניינים מתוקף בעלותה. התועלת הכספית לתושבים תהיה זניחה, ואין פלא שמבצעי התוכנית מתקשים לקבל את ההסכמות של דיירים להתקנת המערכות הסולאריות על גגותיהם. תושבים המעוניינים בטיפוח סביבתם אינם זקוקים לתמיכת קק"ל כדי לעשות זאת.
מי יסגור את הברז
בישיבה מיוחדת של ועדות הפנים והכלכלה בכנסת הייתה השבוע תמיכה גורפת בהצעת החוק שיזם איציק שמולי לקיצוץ מספר תאגידי המים מ־56 ל־11 בלבד. אך הדרך לרפורמה עדיין ארוכה. מדובר במחדל מתמשך שגרם לייקור ניכר של המחיר לצרכן, באמצעות הקמתם של עשרות מונופולים אזוריים המבזבזים מאות מיליוני שקלים בשנה. בעקבות דוחות מבקר המדינה בפרשה, מחאה ציבורית ומאות פרסומים בנושא, הסכימה הממשלה לתמוך בקיצוץ.
תאגידי המים הם חברות עסקיות שאליהן העבירו הרשויות המקומיות את אספקת המים לתושבים. הם הוקמו בעקבות טענות שהרשויות לא ניהלו כראוי את מערכות המים העירוניות. משנת 2003 הוקמו 56 חברות, הפועלות תחת פיקוחה של רשות המים ומגלגלות כ־4.3 מיליארד שקל בשנה.
הקמת התאגידים עלתה מיליארדי שקלים. מונו מנהלים, הוקמו מערכות גבייה שבעבר היו משולבות בגביית המסים העירונית, נשכרו רואי חשבון, יועצים משפטיים, שטחי משרדים ועשרות עובדים נוספים. רשות המים אמורה לפקח על התאגידים, אבל היא מתקשה מאוד במילוי תפקידה. ההישג העיקרי של תאגידי המים הוא בשיפור איכות מערכות המים העירוניות והקטנת הפחת - אובדן מים בשל תקלות בצנרת.
מול ההישג החשוב נגרמו לציבור נזקים כספיים ואחרים. מחיר המים עלה בעשרות אחוזים, ונרשמו שיבושים רבים בשירות. כל תאגיד הוא מונופול, ומנהלי התאגידים, שהצלחתם נמדדת על פי חשבונות רווח והפסד, מיהרו להבין ששירות הוא בזבוז ומוטב להשקיע במערכות גבייה אגרסיביות. מוקדי שירות הלקוחות שהחליפו את המוקדים העירוניים הפכו למחסום בין פקידי התאגידים לציבור, ורשות המים הוצפה בתלונות על התנהגותם האנוכית והמתעלמת של רבים מהתאגידים.
למרות הדרישה להתנהלות עסקית סיימו 15 מהתאגידים את שנת 2015 בהפסד. הרווחיות הממוצעת של התאגידים דלה מאוד, ומסתכמת בפחות מ־3% מההכנסות. הרווחיות צפויה להמשיך לרדת בשנים הבאות.
תאגידים רווחיים מעבירים לעיריות מאות מיליוני שקלים כדיבידנדים (166 מיליון ב־2015 בלבד), וכך מממן מחיר המים הגבוה שירותים עירוניים והופך למעין קופה ב' של העיריות החזקות. במקומות רבים שבהם התאגיד כושל ומפסיד, אין כסף לתחזוקה ולפיתוח מערכות המים והביוב - המטרה שלשמה הוקמו התאגידים.
שיאנית הדיבידנדים היא עיריית ראשל"צ שמשכה ב־2015 76 מיליון שקל מהתאגיד העירוני. "הייתי מעדיף להוזיל את המים לצרכנים, אבל אסרו עלי", אמר ראש העיר דב צור לחברי הכנסת.
החוק שמציע שמולי עשוי להוזיל את המים לצרכנים ב־10% ולשפר את ניהול התאגידים ואת השירות לציבור. רשות המים, שכשלה בהקמה והתרשלה בפיקוח על התאגידים, אמורה להוביל את ההתייעלות. כך שלפני שישוקמו תאגידי המים, יהיה צורך לשקם את הרשות האחראית עליהם. בשנה האחרונה אין ברשות הנהלה היכולה לקבל את ההחלטות הנדרשות. בחצי השנה האחרונה אין לרשות אפילו יו"ר קבוע.