לפני כמה ימים חזרתי מביקור בניו יורק, העיר האהובה עלי שמשמשת יקום מקביל לפנטזיה בה אני מסתובבת ברחובות מנהטן כבלוגרית אופנה מוצלחת בג'ינס קרוע שמראה קצת תחת, שותה מוסקו מיול בבראנצ'ים עם חברות, מעקמת את האף לכל מי שאומר שהוא חיי בברוקלין ומטפחת חיי חברה שכוללים בין היתר כמה סלבריטאים סוג ז שהופיעו פעם בפרק של חוק וסדר.
בפועל אני מסתובבת בסנטרל פארק עם עגלה, בג'ינס עם קרעים מתחת לברכיים כי הגובה המוגבל שלי תמיד גורם למקום המיועד לברכיים להיות 4 סנטימטר נמוך מדי, מנסה להתמודד עם ילד שאוכל מגנום גם אחרי שהוא מגיע לטמפרטורת רתיחה ומותקפת על ידי ברווזים ששועטים לעברי מתוך האגם (סיפור אמיתי). אבל זו עדיין ניו יורק. אמנם היא כבר לא כוללת בלאדי-מרי לארוחת בוקר ואני כבר לא מכירה בה את המועדונים הכי שווים (העובדה שפעם הכרתי עדיין גורמת לי להרגיש מגניבה) אבל היא עדיין העיר הטובה בעולם. בגלל שבחודשים האחרונים יצא לי להיות הרבה בחו"ל ובגלל שאת כל הטיסות, הנסיעות, האריזות וההתרוצצויות עשיתי כשמיניבוס איתי ודורש במבה, ביססתי לעצמי רשימה קצרה של "עשה ואל תעשה" בתור אמא לפעוט ברחובות העולם בכלל וברחובות מנהטן בפרט:
עזרה: יש אמהות שירצו לזרוק אותי ממטוס בלי מצנח על מה שאני הולכת לכתוב, אבל יש כל כך הרבה אנשים שהיו שמחים לעשות את זה שעד שיגיע תורן אני אהיה בת 70 אז לא אכפת לי: אני בעד לקחת עזרה בחו"ל. בעד בייביסיטר לילדים, בעד זמן איכות עם עצמי או עם הפלוס אחד שלי ובעד ערב או שניים בהם אני לא זוחלת מתחת לשולחן במסעדה בחיפושים אחרי משאיות. הדבר היחיד שעצוב יותר מלראות הורה מנענע עגלה ב11 בלילה מחוץ למסעדה בזמן שההורה השני בוהה באינסטגרם, מבין כמה אחרים חיים טוב יותר ממנו וצופה באוכל של שניהם מתקרר הוא להיות אחד מהם. אני מעדיפה שמיניבוס יישן במיטה שלו מאשר בעגלה עם האפשרות שמישהו ישפוך עליו בירה.
אני לא אומרת שאתם צריכים להגיע לברלין, להניח את הילד ליד ההומלס הקרוב ביותר לפריימארק ולקוות שהוא יהיה שם כשתחזרו מהקניות אבל בעיני אין סיבה להתמודד עם ילדים עייפים ועצבניים במקומות כמו מסעדות או קניונים. למה לא למצוא חברים עם ילדים ולקבל מהם המלצה על בייביסיטר שלא תחתוך את הילד לקוביות קטנות ותשלח אותו בדואר?
אני אולי לא מומחית לבילויים עם פעוטות אבל אני יודעת שיש במנהטן מוזיאון ילדים מדהים, בסנטרל פארק אפשר לזרוק לחם לברווזים ולראות אותם עטים למקום במהירות של חבורת בנות שחושבות שהן פאשניסטות בפתיחה של חנות שמוכרת סמרטוטים מסין ובמוזיאון ההיסטוריה אפשר להיווכח שהאבולוציה אכן קיימת כי האדם הקדמון נראה בדיוק כמו ערס ישראלי ממוצע בים.
הקומבינה היחידה שאני יכולה להמליץ עליה היא לקרוא את האותיות הקטנות – רוב המוזיאונים נותנים את מחיר הכרטיס כמחיר מומלץ, מה שאומר שהם אולי ממליצים לשלם 30$ לאדם על הזכות לראות דינוזאורים אבל בפועל זו תרומה והמחיר לא מחייב, בקופות אפשר להגיד כמה אתם רוצים "לתרום". בדרך כלל רק התערוכות המיוחדות מחייבות בתשלום, או במילותיו של האיש הזקן בקופה "מומיות הן אקסטרא". רק אל תהיו קמצנים מדי ובטח שאל תגידו שאני שלחתי אתכם.
גם ברוקפלר סנטר מצאתי למיניבוס בילוי מרתק – לזרוק מטבעות של סנט לתוך מזרקות המים. הבוס מתרוצץ בצעקות של "מים!" וקופץ מאושר בכל פעם שהוא זורק מטבע והעובדה שהמזרקות רחוקות יחסית אחת מהשניה הופכת את הריצה למעייפת ופוטרת אותי מהצורך לרדוף איתו אחרי סנאים בפארק, בונוס עצום כי אני שונאת סנאים, אלו חולדות שאכפת להן מהמראה שלהן אז הן עושות פן לזנב. ורגע אחרי שאת חושבת לעצמך שאת אמא רעה כי את פשוטו כמשמעו מאפשרת לילד לזרוק כסף, את מבינה שהבילוי הזה, שלקח חצי שעה, עלה במצטבר 35 סנט. אז שיתפרע, בפעם הבאה אני נותנת לו לחגוג באמת ופורטת דולר.
וטיפ אחרון שמתאים לכל מקום בעולם: כשטסים עם ילדים יש נטייה לחשוב שאנחנו מוזמנים לשבוע האופנה במילאנו ולא פולשים לחדר בבית של קרובי משפחה מרוחקים ולכן צריך לארוז לילדה בגדים של פאשניטה עם 250,000 עוקבים באינסטגרם. כך נוצר מצב שחודש לפני הנסיעה פתאום נקנים דברים כמו מעיל אופנוענים, מגפוני פרנזים, צעיפי פרווה ועוד קשקושים ש"הילדים ילבשו בחו"ל". אין מצב. את טסה לחו"ל, לא ליקום מקביל בו הפכת לחלק משבט קרדשיאן, תירגעי.