חישוב מהיר ולא מחייב יגלה שכרווקה בת 34, החברים שלי חייבים לי סכום שעולה על עשרות אלפי שקלים. תל־אביביות מעופשות ככל שיהיו, רוב החברות שלי מיהרו להתמסד, לרכוש דירות ולשכפל את עצמן כמה וכמה פעמים. או במילים אחרות, החל מחנוכות בית, דרך מסיבות רווקות מופרכות ועד עזרה בתשלום למוהל (סתם, את זה המצאתי), פרגנתי לחברות האהובות שלי (וגם לחלק מההומואים שאוהבים לאחרונה גם הם להתברגן ולהתחתן) לא מעט כסף. אני, רווקה פלוס פקינז, נשארתי לי מאחור, מרירה, בעיקר מהעובדה שגם אני רוצה שיזרקו עלי צ’קים. אי אפשר בלי להתחתן?
הבון טון הנוכחי הוא לצחוק על כמה מופרכות הפכו להיות מסיבות הבת מצווה של בנות ישראל, ובלי שנשים לב, מתחת לאפנו, מסיבות הרווקות והרווקים הן שהפכו לקוץ בתחת אמיתי של ממש. אני, כמובן, מתנגדת התנגדות נחרצת לניצול נשים וגברים מהסוג הזה או מכל סוג לצורך העניין, אבל כשאני רואה את התוכניות שמתכננת כל מתחתנת עתידית להנדס לי, בא לי לצעוק: "לעזאזל, מה רע בחשפן ודומינו'ס פיצה?!" איך לעזאזל מסיבת הרווקות הפכה לפרויקט שהוא נטל בלתי נסבל עבור כל הלוקחים חלק בדבר? והטרנד המזעזע ביותר בעייני בשנים האחרונות? טיסות לחו"ל.
***
כמו כל טרנד ארור ואכזרי, גם מקורו של הטרנד הזה הוא בסלבס. קשה היה שלא להבחין בשבוע האחרון בשלל התמונות הכפייתיות שהעמיסו ברשתות החברתיות חברותיה של המאורסת קורל סימנוביץ’, בין היתר שביט ויזל, שלומית מלכה, שיר מורנו ולירן כוהנר. הנ”ל נסעו להן לחו"ל על מנת לחגוג את נישואיה המתקרבים של סימנוביץ’, כאילו אין לאף אחת מינוס או דאגה לעתיד.
כל החבורה נסעה לברצלונה, שם הן התפרעו בשופינג, בכיבוד ואפילו במשחק כדורגל של בארסה, שבמהלכו הן עודדו את בעלה לעתיד של סימנוביץ’. זה כמובן נורא חינני כשהן עושות את זה, ואני גם בטוחה שהן תפרו לעצמן דיל נאה תמורת החשיפה ברשתות החברתיות, אבל ממש כמו שפעם נשים חשבו שהן אמורות לאחוז בגוף המדוגם של הכוכבות, עכשיו הן גם בטוחות שהן צריכות לאחוז במסיבות הרווקות המופרכות שלהן.
וכמובן, סימנוביץ’ לא הייתה הראשונה. בר רפאלי עשתה זאת עוד לפניה במסיבת הרווקות הבלתי נגמרת שלה. כזכור, רפאלי ארזה את חברותיה הטובות ולקחה אותן איתה למלדיביים לחופשת רווקות בלתי נשכחת, שגם היא כמובן תועדה היטב ברשתות החברתיות.
שוב, מלבד משאבים אינסופיים שגם ככה יש לאותן כוכבות, חשוב לזכור שאת מרבית החופשות האלו הן מצליחות לסגור בברטר תמורת החשיפה ברשתות החברתיות, פריבילגיה שלמרביתנו אין, ועדיין, נדמה לנו שהן עושות את זה הכי נכון, וגם אנחנו אמורות לעשות את זה ככה.
אחת מחברותיי סיפרה לי שבן זוגה, שמרוויח משכורת מינימום, יצא לאחרונה למסיבת רווקים של אחד מהחברים שלו. בלוס אנג’לס. הוא לא יכול היה להרשות לעצמו את עלות הנסיעה, אבל היה ברור לכולם אצלו בחבר’ה שיש חובת נוכחות. אלוהים, עם חברים כאלו מי צריך את ביבי נתניהו? ולמה לוס אנג’לס לעזאזל? אתה לא יכול לקחת את החברים האומללים שלך לסוף שבוע צנוע ביוון?
כבר כשהיא סיפרה לי את זה, והיא לא נראתה כלל נרעשת, חשבתי שזה שערורייתי. לעזאזל, לפעמים אני מעבירה הרצאות, ואני לעולם לא אחשוב אפילו להזמין את החברים שלי כדי לא לטרטר אותם לחורים ברחבי הארץ. למה נראה לאנשים שזה לגיטימי לטלטל כלכלית את החברים שלהם בצורה כזאת? מה רע במסיבה ביתית חמודה או ביציאה לבר? או אפילו במסיבה קצת יותר מושקעת בווילה נחמדה בצפון?
החתונות של החברים שלנו הפכו להיות נטל יותר משמעותי מהחתונות שלנו, וזה דוחה בדיוק כמו שזה נשמע. ושאלה אחרונה: עם אחוזי הגירושים המפוארים שיש סביבנו, יש לפחות אחריות והחזר על כל מה שהשקענו?