לקראת כניסת השבת, להלן זמני הכניסה והיציאה של יום המנוחה ברחבי הארץ:

זמני כניסת ויציאת השבת
זמני כניסת ויציאת השבת


פרשת שלח - "טובה הארץ מאד מאד" (במדבר יד, ז) / הרב ישראל מאיר זינגרביץ'
 
חטא המרגלים מלווה את עמנו כטראומה שנדמה כי ספיחיה לעולם ידבקו בנו. מיאוס ארץ ישראל לא היה ונגמר. מדי פעם מתעורר החטא הזה ומכה בנו. לא תמיד באופן וולגרי של הטחת עלבון. לפעמים במרוצת שנות הגלות, בדורות טובים יותר של חופש ואמנסיפציה, פשוט שכחנו אותה וכפי שהגו ראשוני הרפורמה בגרמניה: "גרמנים אנו, בני דת משה" בזמן שמחקו מסדר תפילותיהם כל אזכור לבניין ארץ ישראל העתידה להתנער מעפרה.
גדולי המוסר הביאו משל על פלוגת חיילים ששהו במחנה בנקודה נידחת, ואשר הם ומפקדם היו נבערים מדעת ולא ידעו קרוא וכתוב אך ידעו להילחם. יום אחד התבשרו כי נסיך הממלכה יבוא לביקור. והנה, ביום הביקור הנסיך ופמלייתו התעכבו ללא סיבה. לפתע הבחין אחד החיילים בתמרות אבק ועשן העולות מבקעה סמוכה וקולות ירי הנשמעים מאותו כיוון. הם הבינו שמארב הוכן לחסל את הנסיך וקרב איתנים ניטש שם. מיד אסף מפקדם את כל הפלוגה וחיש יצא להילחם ולהציל את הנסיך, ואכן לאחר קרב גבורה הניסו את המורדים.

המלך ביקש להוקיר את כל חיילי הפלוגה ולהודות להם אישית על הצלת בנו הנסיך והזמינם לארמונו. כל החיילים שהיו נטולי כל הבנה בנימוסי הארמון תודרכו היטב כיצד להתנהג. המלך העניק כתשורה לכל חייל מעטפה דחוסה, ולאחר יציאתם מהארמון שמחו החיילים בראותם חבילה של שטרות בכל מעטפה.
רק מפקדם החמיץ פנים בראותו את המעטפה שקיבל. לא היו שם שטרות, רק דף נייר משורבט. קימט אותו באכזבה והטיחו ברצפה. הרי המפקד הזה לא ידע לקרוא, אז מאין יידע שהמלך מינהו לשר, העניק לו אחוזה רחבת ידיים ומשכורת עתק. מאוכזב פנה וחזר בראש חייליו אל המחנה השומם בקצה המדבר. 
הנמשל הוא, אומר הרב שלום ואלך בספרו "מעיין השבוע", שכל אומה קיבלה חבל ארץ, מולדת. ואנו בראייה שטחית תמהים: בשווייץ אוויר פסגות, טורקיה שופעת נהרות, בקונגו יהלומים, בסיביר גז. ומה איתנו? אנו מהרהרים, אבל חלילה לחטוא בפינו.
אומר בעל חידושי הרי"ם שעל כך הזהיר משה את המרגלים: "וראיתם את הארץ מהי" - כלומר בראייה פנימית ועמוקה - "הטובה היא אם רעה". גם אם במבט שטחי רעה היא, העמיקו וראו כי טובה היא. "השמנה היא אם רזה", גם אם במבט שטחי רזה היא, העמיקו ראות ותגלו כי דשנה היא וכל טוב טמון לנוחליה. וזו תשורת מלך מלכי המלכים, אלא שהיא אינה נגלית אלא לעם ה'.
לא השכילו המרגלים לעמוד על הטוב הצפון, והעם לא שעה לקריאת יהושע וכלב, כי "טובה הארץ מאד מאד", והוציאו בכך דיבה על מתנת ה' ותשורתו ונענשו בעונש כבד.
המרגלים לא שיקרו: המשימה של כיבוש הארץ אכן היוותה אתגר, אך חטאם בשטחיותם. בעזרת ה' יכול נוכל לכל אתגר, גם מול נפילים.