אני אם לשני ילדים גדולים, ובשנה וחצי האחרונות מתגורר אצלי בבית ילד אומנה בן 8. הוא חווה כישלונות רבים למרות גילו הצעיר, התמודד עם תחושת נטישה ולא היה פנוי רגשית ללימודים. לתפיסתי מדובר בילד חכם וברוך כישרונות שיכול להגיע להישגים גבוהים. איך אוכל לגרום לו להאמין בעצמו?
"דימוי עצמי מורכב משני חלקים: מה אני חושב שחושבים עלי, ומה אני חושב על עצמי. לצורך העניין, אם ילד חושב שהסביבה בטוחה שהוא חכם, אבל הוא לא חושב ככה - לא משנה מה תגידי לו, זה לא יעזור. הילד הזה עבר חיים לא פשוטים, העבירו אותו מיד ליד כמו חפץ. אין לו כל ערך עצמי, הוא הלך לאיבוד בתוך הסיפור המורכב שלו ולא מצליח להתרומם. ייתכן שהוא גיבש על עצמו דעה שהוא לא ראוי לכלום, שאף אחד לא אוהב אותו ושהוא אינו מסוגל להצליח. עושה רושם שכרגע הלימודים הפכו לנקודת התורפה שלו, ואת אינך יכולה לגרום לו להאמין בעצמו במטה קסמים. במקום לתת לו מורה להוראה מתקנת את צריכה להניח את נושא הלימודים בצד לפחות לחצי שנה ולהתרכז בחיזוק ערכו. הוא חייב להתחזק מבחינה רגשית, ואת חייבת להבין שיהיו לו עוד שנים רבות להתחזק מבחינת לימודים.
תבדקי איך את מצליחה לשלב אותו בבית הספר בצורה הכי טובה עבורו, שימשיך לבוא כל יום ללימודים, אבל אם הוא לא רוצה לעשות שיעורים - לא צריך. לצורך העניין, אם הילד הזה אוהב לצייר קומיקס אז תפנו להנהלה ותבקשו לשלב אותו עם עוד ילדים שאוהבים קומיקס מכיתות יותר נמוכות. פעם בשבוע הם יצאו לשעה מהלימודים וביחד יוציאו את קומיקס בית הספר, והוא יהיה העורך הראשי. בהדרגה הוא יהיה יותר פנוי ללמידה ויצליח לקצור את הפירות. בינתיים תמשיכו לחזק אותו רגשית ולהעניק לו את כל הכלים שיאפשרו לו להעריך את עצמו".
לפני כשלושה חודשים עברנו דירה, ומאז שני ילדיי, בני 9 ו־11, מפחדים להישאר לבד בבית. ניסיתי לעשות הכל, אבל שום דבר לא הצליח לגרום להם להרגיש ביטחון בבית. כיצד לדעתך אוכל לסייע להם להרגיש בנוח?
"הדרך הטובה למנוע פחד היא לא להשתמש במילה פחד. את יכולה לדבר עם הילדים שלך: להגיד שמאז שעברתם לדירה החדשה את מרגישה שחשוב להם לדעת בכל רגע נתון איפה את נמצאת, ואת מנסה להבין מה השתנה. בהמשך, בכל פעם שתרדי למטה לזרוק את הזבל או ללכת לסופרמרקט תגידי להם שאת יוצאת, ותשאלי אם הם רוצים לבוא גם. בהתחלה יש סיכוי שהם ירוצו אחרייך, אבל בהמשך אני מאמינה שזה ישתנה והם יקבלו ביטחון".
אני אם לשני בנים, אחד עולה לכיתה ח' והשני מתחיל את התיכון ועולה לכיתה י'. הם תמיד מתחילים את השנה במוטיבציה גבוהה מאוד, אבל עד לחלק השני של השנה המצב מידרדר, הציונים בהתאם, וניכר שהם לא מסוגלים להתמיד. אני מודאגת שהם לא יסיימו את הבגרויות שלהם ולא יצליחו בחיים. מה דעתך?
"הילדים של היום מאוד חכמים. הם יודעים שבעתיד הלא רחוק הם יעבדו בעבודות שעדיין לא קיימות ומבינים את ההתפתחות הטכנולוגית, כי הם גדלו יחד איתה. מבחינתם הציונים לא באמת חשובים, הם יודעים שאם ירצו יוכלו להשלים את הלימודים אחרי הצבא. כל מה שמעניין אותם זה להתעסק בנושאים החברתיים: איך הם נתפסים בכיתה, אם הם מקובלים ומי הם באמת ביחס לסביבה שלהם. אני מאמינה שעשית כמיטב יכולתך ושוחחת איתם לא פעם ולא פעמיים כדי לנסות לעורר בהם מוטיבציה, אבל ילדים לא לומדים דרך שיחה, הם לומדים דרך מעשים.
חשוב שתנסי לבדוק מהם התחומים הכי חזקים אצלם וביחד תעוררי בהם רצון להצליח. לצורך העניין, אם הילד מאוד אוהב ספורט, תוכלי לשלב אותו בחוגים מתאימים לפני או אחרי הלימודים. אם הילד אוהב לכתוב תוכלי לבדוק אפשרות לשלב אותו בעיתון בית הספר כדי לעורר בו רצון להגיע לשם. כדי לעורר בילדים הנעה יש להשתמש בהנאה, ולפעמים אין ברירה אלא לעבוד בזה. תוך כדי שאת זוכרת שילדים לומדים הכי טוב כשהם נהנים.
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM