כל מי שסובל מקשקשים, או סבל מכך באופן מוגבר בשלב מסוים של חייו, יודע – קשקשים לא נחשבים לתופעה מסוכנת, אך הם מהווים מפגע אסתטי שקשה מאוד להסתיר.
קשקשים היא עוד אחת מאותן תופעות בריאותיות שקשה להישאר אדישים אליהן, וגם אם היא אינה גורמת לנשירה, כמו שנהוג לעתים לחשוב, כדאי לטפל בה ולא רק מסיבה אסתטית: לעיתים הקשקשת עשויה להעיד על בעיות בריאותיות אחרות.
כיצד נוצרים קשקשים?
קשקשים הינם למעשה צברים של תאי עור הקרקפת, הנושרים בקבוצות במהירות גבוהה מהרגיל ונדבקים זה לזה.
ישנם שני גורמים עיקריים הקשורים להתפתחות קשקשת על עור הקרקפת: הפרשה מוגברת של חֵלֶב העור (sebum) ונוכחות מוגברת של פטריית המלסזיה (Malsassezia) בעור הקרקפת.
פטרייה זו נמצאת על עורו של כל אדם, אך בקרב כאלו שסובלים מקשקשת היא מופיעה בכמות גדולה מהרגיל. הפטרייה ניזונה מחלב, ואצל הרגישים לה גורמת לתופעות שונות, וביניהן הצטברות מוגברת של תאי עור מתים – הקשקשים.
למעשה, קשקשים על הקרקפת הינם הביטוי הקל של מחלת עור נפוצה בשם סבוריאה. מחלה זו מתבטאת (מלבד קשקשים על הקרקפת) גם באודם, גרד וקשקשים על עור הפנים סמוך לאף, על המצח בין הגבות, על החזה ומאחורי האוזניים.
גורמים אחרים הקשורים ליצירת קשקשים הם נטייה גנטית (נוכחות קשקשים אצל בני משפחה אחרים), מתח נפשי, ירידה בפעילות מערכת החיסון (למשל אצל חולי איידס) ומחלת הפרקינסון.
מחלת הספחת (פסוריאזיס) ופטרת של הקרקפת (tinea capitis) הינן שתי מחלות נפוצות בהן יש ריבוי של קשקשים. לכן חשוב לפנות לרופא עור אם הקשקשים מלווים בגרד, אודם של הקרקפת, נוכחות "קליפות" מעובות בגון כסוף על הקרקפת או כאשר מלבד מעורבות הקרקפת ישנן תופעות עוריות באיזורי גוף אחרים.
מי סובל בעיקר מקשקשים?
ראשית, קשקשת היא תופעה שתפקוד 50% מהאוכלוסייה בשלב כזה או אחר, כלומר, זאת בעיה של רבים מאיתנו. אומנם לא מדובר בתופעה שתיראה בכל זמן, ושעוצמתה תהיה גבוהה כל הזמן, אך מחצית מאיתנו צפויים לחוות זאת בשלב כזה או אחר.
ובכל זאת, האם ישנן קבוצות או מגזרים שאצלם הקשקשת רווחת יותר? אכן כן: מתברר שהטסטוסטרון, הורמון המין הגברי, מביא לשכיחות גבוהה יותר של התופעה, ולכן הוא שכיח יותר בגברים – עד גיל העמידה. מסביבות גיל 50, ומאחר שגוף האישה מייצר פחות הורמוני מין נשיים, שכיחות התופעה עולה גם בקרב נשים. עם זאת, וככלל, קשקשים הם תופעה שפוקדת גם נשים וגם גברים, בעיקר בפרק החיים שבין גיל ההתבגרות לגיל העמידה.
השפעת עונות השנה וסוגי העור
לצד אלו, ישנם עוד גורמים חיצוניים המשפיעים על התופעה – ואלו גורמים ישירים, אשר 'מעורבים' כמעט בכל תופעה הקשורה בעור הגוף שלנו. הגורם הראשון הוא עונות השנה: ידוע כי בחורף ובעונות המעבר הקשקשת נחשבת נפוצה יותר וחמורה יותר, ייתכן כי בשל האוויר היבש יחסית בתקופות אלו (ובעיקר בחורף).
סוג העור לא נחשב כגורם משפיע מאוד על תופעה זו, שכן קשקשת יכולה להופיע הן בקרב בעלי עור יבש והן בקרב בעלי עור שמנוני. בעבר נטו לחשוב, גם בעולם הרפואה, כי ישנו קשר בין שמנוניות העור לבין הופעת קשקשת, אך עד היום לא הוכח באופן גורף כי זהו גורם מובהק של התופעה. מצד שני, וכפי שניתן להבין מהקשר לעונות השנה, דווקא עור יבש עשוי לעתים להגביר את התופעה במצבים כאלו ואחרים.
כיצד לטפל בקשקשים בצורה הטובה ביותר?
ישנם כיום כמה וכמה טיפולים יעילים לתופעה, וביניהם תרופות מרשם המגיעות בדרך כלל בצורת שמפו – כזה הכולל חומרים אנטי־פטרייתיים המסייעים לטיפול בתופעה, להעלמתה לזמן ממושך או לכל הפחות לצמצומה (משום שהם פוגעים בפטריית המלסזיה עצמה). עם זאת, תרופות מרשם אלו לעיתים לא נעימות לשימוש, בעיקר בשל הריח החזק והלא נעים שהן מדיפות.
גם תכשירים המכילים סטרואידים עשויים לסייע לטיפול בתופעה לטווח הקצר, אך בטווח הארוך הם עשויים לפגוע בעור הקרקפת ולכן לא מומלץ להשתמש בהם, בוודאי לא ליותר מכמה ימים.
קיימים בשוק גם מוצרים טיפוליים ייעודיים המשלבים את כל היתרונות. דוגמה טובה לכך הם השמפו והמסכה מסדרת לקטופיל של חברת התרופות כצט. הם מכילים שני מרכיבים פעילים קלימבזול (climbazole) וזינק פירטיון (zinc pyrithione) בעלי יעילות מחקרית מוכחת הן לטיפול והן למניעה של קשקשים ובעלי ניחוח עדין ונעים, בשונה מפתרונות אחרים. המסכה מכילה קומפלקס של וויטמינים B3 ו- B5 החודרים לתוך השערה, מזינים אותה מהשורש ומחזירים לשיער את הלחות והברק הטבעיים שלו.