כל אדם, צעיר או מבוגר, מכיר את זה: השיעול הטורדני שתוקף אותנו (בעיקר בחורף, אבל ממש לא רק). מעבר לחוסר הנוחות שבשיעול עצמו, הוא עלול לפגוע באיכות החיים שלכם ואף לגרום לסיבוכים בריאותיים שונים. השיעול בכללותו נפוץ יותר בקרב ילדים ובעיקר בחודשי החורף, אם כי גם מבוגרים עלולים לחוות אותו בכל אחד מימות השנה. אילו סוגי שיעול קיימים וכיצד ניתן להתמודד איתם?
שיעול הוא רפלקס טבעי של הגוף שמשמש לפינוי דרכי הנשימה מגופים זרים. לאנשים שונים יש שיעולים שונים: יש אנשים שסובלים משיעול יבש, יש אנשים שסובלים משיעול ליחתי, יש מקרים של שיעול צפצופי או נבחני. לכל סוג שיעול יש גורם אחר והתמודדות שונה.
שיעול ליחתי
שיעול עם ליחה, כאמור, הוא בדרך כלל תסמין של מחלות חורף. ליחה היא הפרשה שהגוף מייצר בדרכי הנשימה, באף, בסינוסים, בגרון ובסמפונות. הפרשת ליחה היא למעשה חלק מפעילות המערכת החיסונית ותפקידה הוא ללכוד ולסלק גורמים זרים, כגון חלקיקים, גופים זרים ומזהמים – נגיפים וחיידקים, באמצעות נזלת, עיטוש או שיעול. הליחה הנפלטת במהלך שיעול יכולה להיות בצבע צהבהב, ירקרק או שקוף, ויכולה להכיל מוגלה ודם. לכל הסימנים הללו ישנה משמעות אבחנתית. תסמינים נוספים לשיעול עם ליחה שכדאי לתת עליהם את הדעת: חום, כאב בחזה, קוצר נשימה ועוד. במקרים אלה ההמלצה היא לגשת מידית ולקבל אבחנה רפואית שכן ייתכן שמדובר ביותר מ”סתם” הצטננות, אלא במחלות קשות או מורכבות יותר כגון דלקת ראות, התקף אסתמטי, אלרגיה, תסחיף לריאה, מחלה כרונית או מחלה ממאירה ועוד.
שיעול כרוני
שיעול ממושך שנמשך שלושה שבועות ויותר, הנו שיעול כרוני שגורמיו משתנים בהתאם לגיל ועליהם נמנים עישון, אלרגיות, סינדרומים פיזיולוגיים שונים, כהפרשות הלוע האחורי או דלקת מערות האף, ועוד. כמו כן, מחלות זיהומיות עלולות לחולל גירוי או פצע בדרכי הנשימה. במקרים כאלו, כתגובה לגירוי, עלול השיעול להימשך גם לאחר שחלפה ההצטננות. על פי רוב, יעלם השיעול הכרוני כאשר תאותר ותטופל הסיבה הראשונית שגורמת לו.
שיעול יבש ונבחני
מאופיין בדרך כלל בגירוי באזור מיתרי הקול ומלווה לעתים בנשימה רעשנית בעיקר בזמן הכנסת האוויר. שיעול יבש כרוני עלול להופיע כתופעת לוואי ללקיחת תרופות שונות, בעיקר תרופות המשמשות להורדת לחץ דם. אם הופיע שיעול כזה בעקבות לקיחת תרופה, יש לפנות לרופא להתייעצות ולמתן טיפול חלופי. במקרים אחרים יתכן ומדובר בסטרידור - זהו שם מקובל לשיעול יבש ונבחני שמקורו בהיצרות כלי הנשימה או בכניסה של עצמים זרים כתוצאה מזיהום אוויר. הסטרידור מתאר סימפטום, ולא מחלה, ולכל אירוע של הופעת סטרידור יש סיבות ודרכי טיפול משלו. לכן, רצוי לפנות לרופא לצרכי אבחון והתאמת טיפול מתאים.
השאלה העיקרית היא: מה בדיוק עלול לגרום לתהליך שתואר כאן? והתשובה היא שיש כמה סיבות אפשריות. "החשוד העיקרי" לשיעול הוא צינון, עם או בלי שפעת. במצבים אלו אנו סובלים מהפרשות יתר של נזלת או ליחה, ממצב של גודש באף, מכאבי גרון וכמובן שגם משיעול, בין אם יבש ובין אם רטוב (כלומר, שיעול עם ליחה). כל התסמינים האלו עשויים לחלוף מעצמם גם ללא טיפול, במקרה של וירוס, אולם הם עלולים להקשות מאוד על האדם הסובל מהשיעול וסביבתו. הצטננות תימשך בדרך כלל שבוע, במהלכו צפויים כמה ימים של החמרה ולאחריהם רגיעה מסוימת.
בחלק גדול מהמקרים השיעול יחלוף מעצמו לאחר כמה שעות או ימים, אפילו בלי שתצטרכו לבצע דבר. הבעיה היא שבמצבים רבים, הוא עלול להשפיע לרעה על התפקוד שלנו לאורך היום. שיעולים נוטים להתגבר בשעות הלילה, ולכן קיימת סבירות לא מבוטלת שהם יביאו לקשיי שינה הגורמים למחסור בשעות השינה ולעייפות מצטברת כתוצאה מכך. שיעול ממושך עלול לגרום להשפעות נלוות, דוגמת כאבי בטן הדרגתיים או מצב של בריחת שתן, "הרנייה" של הסרעפת (בקע סרעפתי) ואפילו פגיעה במיתרי הקול.
זיהוי שיעול אינה משימה מורכבת כיום, אבל האתגר הוא לנסות להבין מה עומד מאחוריו והאם יש מחלה נלווית הדורשת טיפול. אם השיעול נלווה לחום גבוה שאינו יורד או לתסמינים התנהגותיים, כמו פעוט שמסרב לאכול או לשתות, כדאי לחשוב על בחינה מדוקדקת של המצב. במצבים אלו רצוי לגשת לאבחון, הכולל בדיקה פיזית ובחינה של התסמינים (כך למשל שיעול המתגבר בשעות הלילה ונלווה לחום בן שלושה-ארבעה ימים עלול להצביע על מחלה ויראלית).
אם הנך מעשן, מנגנון הסינון של הריאות נהרס כתוצאה מהעישון ומותיר בהן את החלקיקים הנשאפים עם עשן הסיגריות, הגורמים לגירוי מתמיד של האזור.
הגירוי גורם ליצירה מוגברת של ריר וליחה והורס את המנגנונים האחראים על סילוקם. הסימפונות מנסים להשתחרר מן הליחה ועושים זאת באמצעות השיעול. שיעול ליחתי וקוצר נשימה אצל מעשנים יכולים להעיד על מחלת ריאות חסימתית. אם השיעול מלווה בחום גבוה, קוצר נשימה וחולשה - יש לפנות לרופא.
במקרים בהם ישנו חשד כי מדובר בדלקת ריאות או בחיידק התוקף את הגוף, ייתכן שיהיה צורך בבדיקות דם או בצילום. מחלות אלה דורשות לעתים טיפול מותאם דוגמת אנטיביוטיקה להתמודדות עם דלקת ריאות.
כך תתמודדו עם השיעול
כל שיעול חדש, שנמשך מספר ימים, דורש בירור מול רופא על מנת לשלול אפשרויות אחרות לפני שמחליטים על דרך הטיפול. לאחר הבירור ולאחר אישור מהרופא שניתן להתחיל לטפל בשיעול, ניכנס לעולם הטיפולים האפשריים על מנת להקל על המטופל. קיימות מגוון דרכים החל מאינהלציה של מי מלח, ועד מתן סירופ אשר מפחית את צמיגות הליחה ומכייח.
כמו כן, שאלת הטיפול בשיעול תלויה בתסמינים שהאדם חווה, בדרגת החומרה של הבעיה, בגורם המביא לשיעול וכן הלאה. ברוב המקרים מומלץ להקפיד על מנוחה, במיוחד אם נלווים לשיעול תסמינים המקשים על התפקוד ביום או בלילה. מכיוון שחלק מהמצבים הגורמים לשיעול הם מדבקים, רצוי שלא להשתעל לכיוונם של אנשים אחרים: ניתן לכוון את השיעול כלפי מטה, להשתעל לתוך גומץ המרפק או להשתמש במסכה, אותה כולנו למדנו להכיר בעקבות מגפת הקורונה המתמשכת.
יש כיום תרופות ותכשירים שעשויים להקל מאוד על מצבם של הסובלים משיעול. אינהלציה, הלא היא החדרת תרופה בצורת גז לפה דרך האף, עשויה להקל במצבים בהם מדובר בזיהום או במחלה של דרכי הנשימה. במקרה של שיעול ויראלי בקרב ילדים, לדוגמה, אינהלציה של מי מלח סטריליים עשויה להקל. במקרים מסוימים, כאמור, יכול להיות צורך בתרופות אנטיביוטיות. עוד תמצאו כיום תרופות יעילות, הניתנות לשימוש ללא מרשם רופא. כך למשל "מוקוליט" עשויה להפחית את רמות הצמיגות של הליחה והכיח, ובכך לסייע לסובלים מהפרעות במערכת הנשימה. התרופה מגיעה במגוון צורות, וניתנת לשימוש מגיל שנתיים ומעלה (הצורה המקובלת בגילים מוקדמים היא טיפטיפות מוקוליט). יש להקפיד באופן מלא על הנחיות השימוש והמינונים, בהתאם לעלון השימוש בתרופה.
הכותב הוא רופא בכיר במחלקת אף אוזן גרון בבית חולים "העמק" בעפולה