השקתן הטרייה של שתי קולקציות לאנשים עם מוגבלות על ידי הרשתות הישראליות שילב ופולגת עשויה לבשר את תחילתה של מגמה חדשה בענף האופנה.
"עכשיו כולם מדברים על נושא הקיימות, ולדעתי אופנה מכלילה, כזו שלוקחת בחשבון בתהליך הייצור שלה את כלל האוכלוסייה, כולל אנשים עם מוגבלות ומבוגרים המתמודדים עם אתגרים בלבוש, תהיה הגל הבא", אומרת עינת דותן זך, מרפאה בעיסוק, יועצת נגישות אופנה שמלווה חברות בתחום של אופנה מכלילה, "כבר רואים ברחבי העולם את המגמה הזו".
רשת שילב השיקה לאחרונה את easy to wear - קולקציה נגישה, קלה ללבישה, המתאימה לכלל אוכלוסיית הילדים, עם מוגבלות וללא. בין היתר, הקולקציה כוללת תפרים שטוחים המתאימים לילדים עם רגישות חושית; לחצנים הממוקמים לכל אורך הבגד ומאפשרים לבישה קלה ונוחה ללא צורך בכיפוף אחת הגפיים או העברת הראש דרך פתח ייעודי; כיס ייחודי המאפשר גישה לאביזר רפואי ועוד.
בנוסף, רשת פולגת יצאה לאחרונה עם קולקציית קפסולה מעוצבת לגברים, easy for all, נגישה וקלה ללבישה, הכוללת פרטי קז'ואל ופונה לקהל לקוחות עם ובלי מוגבלות. ההתאמות נעשו באמצעות יצירת מפתחי צווארון עגולים ורחבים המאפשרים לבישה נוחה במיוחד, צווארונים ללא כפתורים, כפתורים מגנטיים המאפשרים לכפתר ביד אחת בלבד, ושימוש בבדים מתיחים ונוחים יותר, המקילים משמעותית על פעולת הלבישה.
"הרעיון באופנה מכלילה (adaptive fashion) הוא שהפריטים הללו יהיו בחנות המותג יחד עם כל הקולקציה, לא בנפרד", אומרת דותן זך. "זה יתאים לכולם, אבל לאנשים עם מוגבלות זה ייתן מענה ספציפי. אופנה מכלילה צריכה להימצא במרחב משותף לכל הציבור ויכולה לתת מענה למגוון אוכלוסיות.
"למשל, סגירה עם מגנטים או סקוצ'ים במקום כפתורים יכולה להקל על קטוע יד שקשה לו לכפתר, על מבוגר עם פרקינסון, וגם יכולה להתאים לאיש עסקים שרוצה להתלבש בבוקר בתוך שנייה ולצאת מדוגם, או למישהו ששבר את היד ויש לו גבס באופן זמני".
הסנונית הראשונה
מי שהחלה את העיסוק באופנה מכלילה היא מעצבת האופנה האמריקאית מינדי שייר, שייסדה את Runway of Dreams Foundation - תנועה שמייעצת למותגים בנושא אופנה מכלילה. "למינדי יש בן עם מוגבלות", מספרת דותן זך.
"לפני כשמונה שנים, כשבנה לא הצליח לסגור מכנסי ג'ינס בגלל חולשת השרירים שלו, מינדי התחילה לפעול לטובת הנושא. לפני כמה שנים היא חברה לטומי הילפיגר, שהייתה הרשת המסחרית הגדולה הראשונה שיצרה ליין מיוחד בשם Tommy Adaptive. הם לקחו פריטים ועשו להם התאמות עם סקוצ'ים, מגנטים. זו הייתה הסנונית הראשונה".
עד כמה אופנה מכלילה תופסת תאוצה כיום ברחבי העולם?
"למרקס אנד ספנסר בארצות הברית יש ליין כזה, גם לרשת הכלבו Target האמריקאית יש אופנה מותאמת. גם המותגים נייקי, ריבוק וסקצ'רס הכניסו התאמות שונות בסדרות הנעליים שלהם. אדידס יצאו עם תיק שעשו לו כל מיני התאמות. קים קרישיאן, במותג ההלבשה התחתונה SKIMS, יצרה דגם של תחתונים וחזיות עם התאמות, כגון סגירה מקדימה של חזייה, ולחצניות לסגירה מהצד של תחתונים.
"בשלוש השנים האחרונות השוק הזה החל להתפתח. גם באנגליה ובאוסטרליה ישנן תנועות שמקדמות את הנושא. זה נושא מאוד חם עכשיו בעולם, יש הרבה חברות קטנות שעסוקות בכך, מייצרות פתרונות ממוקדים ומנסות לעשות שיתופי פעולה עם חברות גדולות".
בנוסף לשילב, שפיתחה את הקולקציה החדשה בשיתוף דותן זך, ופולגת, ניתן למצוא בארץ בתחום האופנה המכלילה גם את MIKITA, יוזמה פרטית של עינב בסר, שהקימה את המותג ב־2019.
"הנושא של אחריות חברתית מאוד מתפתח בעולם והחלטנו גם להיכנס לתחום", אומרת חני דולינסקי, מנהלת השיווק של שילב. "יש לנו אחריות כלפי אוכלוסיות שונות, זה חלק מערכי הרשת, מבחינתנו זו אמת מוצרית. כבר כמה שנים למשל, אנחנו משלבים ילדים עם מוגבלות בקמפיינים שלנו".
יש היתכנות כלכלית ליוזמה החדשה?
"אנחנו רואים היתכנות כלכלית, אבל זה דבר שלוקח זמן, זה לא מהרגע לרגע. לוקח זמן לחנך שוק, להבין אותו. לוקח גם זמן עד שהלקוחות הפוטנציאליים עצמם יודעים שאנחנו נותנים מענה לצרכים הספציפיים שלהם. אנשים קונים את הקולקציה הזו, כן רואים גידול חודש בחודשו, אבל אני לא יכולה להגיד לך שזה נמכר כמו קולקציות אחרות בחנות. בקרוב נוציא קולקציית חורף שתהיה גדולה יותר".
"כל התהליך הזה התחיל לפני כשנה", אומרת חן לוי, מנהלת תקשורת שיווקית של פולגת מקבוצת גולף. "המעצבים שלנו נוסעים לחו"ל, מחפשים טרנדים, חידושים. הם חזרו עם הבנה שכיום הרבה מותגי אופנה מחפשים ערך מוסף, מעבר לרק למכור בגדים. כך הגענו לנושא של אופנה מכלילה.
"מבחינת היתכנות כלכלית, אנחנו אומנם חברה מסחרית, אבל כשעושים דבר כזה, זה לא הדבר הראשון שחושבים עליו. אנחנו רוצים לנצל את הבמה שלנו ולתת ערך מוסף של ממש. כרגע רק השקנו את הקולקציה, אני עדיין לא יודעת לומר איך זה יתקבל, אבל אנחנו בשאיפה להתרחב".
מרחב שווה
המיזם החברתי־כלכלי, "שווה פיתוח", המשותף לעמותת ציונות 2000, ישראל מעבר למגבלות של הג'וינט, והקרן למפעלים מיוחדים של הביטוח הלאומי, מלווה חברות עסקיות, ביניהן פולגת, בפיתוח ובהתאמת מוצרים ושירותים לאנשים עם מוגבלות ויצירת מרחב צרכני שוויוני יותר.
"במסגרת המיזם שלנו אנו רוצים שכמה שיותר עסקים מענפי צרכנות שונים יפתחו ויתאימו את המוצרים והשירותים שלהם לאנשים עם מוגבלות", אומרת שני שביט, מנהלת תהליכי הפיתוח בחברות במיזם. "במקביל לעבודה מול העסקים השונים, הצוות שלנו מקדם יצירת קול צרכני של אנשים עם מוגבלות על מנת שקולם יהיה נוכח כקול משמעותי במרחב הציבורי. במידה מסוימת הם ממש מודרים ולא יכולים לחוות את אותה חוויה צרכנית שאנו חווים, ואנו כחברה היינו רוצים שדברים יהיו פתוחים בפני כולם".
איזה תהליך אתם עוברים עם החברות?
"תחילה אנו מזהים את האתגר אצל החברה שמגיעה אלינו, כלומר מה מקשה שם על אנשים עם מוגבלות, במה הם לא יכולים להשתמש, ומנסים להנגיש זאת. אנחנו ממש עושים תהליך פיתוח, חשיבה עם החברה. זה יכול להיות החל מאריזה של קורנפלקס או של תפוצ'יפס ועד אופנה, ואפילו מוצר ביטוחי או פיננסי כלשהו.
"שני עקרונות שמנחים אותנו במיזם הוא שאנחנו לא עושים שום דבר בלי האנשים עצמם, כלומר אנשים עם מוגבלות מעורבים בכל שלבי הפיתוח. אנחנו גם מקפידים שהעיצובים, בתחום האופנה למשל, ייעשו ברוח העיצוב המכליל, כלומר כאלה שיתאימו לכולם ולא רק לאנשים עם מוגבלות".
חברות בתחום האופנה רואות בכך פוטנציאל עסקי?
"בעלי עסקים לא תמיד מבינים שיש ביקוש, ואז חוששים לייצר קולקציות כאלה כי לא בטוחים שיש לזה היתכנות כלכלית. כמו כן, ברגע שעסק מחליט שהוא מייצר בגישה מכלילה, אז כל העסק צריך להיות נגיש. זה אומר נגיש פיזית, וגם נגיש מבחינת השירות, עובדים שצריכים לקבל הדרכות ועוד. יש כאלה שמפחדים להיכנס למקום הזה כי לא באמת יודעים מה זה ידרוש מהם. אבל זה לא דורש באמת הרבה, וכן מגדיל את קהל הצרכנים. יש פה פוטנציאל להרוויח עוד קהל יעד, עוד משתמשים, וזה נכון לכל תחום.
"היום כ־18% מהאוכלוסייה בארץ הם עם מוגבלות. הם ובני משפחתם יכולים להפוך לצרכנים. אנחנו גם רואים שככל שאנשים מרגישים שסופרים אותם, הם נוטים יותר להעריך את המותג. אנחנו רואים הן את הפוטנציאל העסקי והן את הצורך, וזו דרך מצוינת לחבר את החברתי והעסקי, כך שכולם יוכלו להרוויח - גם אנשים עם מוגבלות, גם הקהל הכללי וגם החברות המסחריות".
מתי ישראל תדביק את העולם בתחום?
"ברחבי העולם, יותר ויותר חברות נכנסות לתחום האופנה המכלילה ומנסות לקחת את האתגר הזה. פעמים רבות זה בא ממקום של חדשנות וגם מהרצון להיות בחוד החנית, להוביל ולהביא בשורה. אופנה מכלילה מאפשרת להשיג את שני הדברים ביחד. בארץ ראינו כמה יוזמות פרטיות של אנשים עם מוגבלות, אבל בכל הקשור לחברות הגדולות, אנחנו די בהתחלה.
"לדעתי נראה בעתיד גם בארץ יותר ויותר חברות אופנה שייכנסו לכך. אין סיבה שלא. עם רשת פולגת, למשל, אנחנו מתמקדים עכשיו בשלב השיווק, כלומר איך מתווכים את הבשורה גם לקהל עם מוגבלות וגם לקהל הרחב מכמה בחינות: הן בפרסומות, הן באופן שבו הקולקציה מוצגת בחנויות, והן באופן שהמוכרת תספר על יתרונות הפריט ללקוח".
"המשאלה שלי היא שיותר ויותר חברות יצטרפו לתחום ויראו בזה ערך חברתי וכלכלי", אומרת דותן זך. "יש איזו תפיסה שלא שווה לייצר עבור האוכלוסייה הזו כי זה לא כלכלי, אבל ממה שקורה בעולם אנחנו יודעים שכן יש לזה היתכנות כלכלית. בנוסף, הדור החדש מעריך חברות שיש להן אג'נדות חברתיות".
דותן זך מקווה שגם בתי הספר לעיצוב אופנה ייתנו לכך מקום. "זה תחום חדש, שפה חדשה, אתגרים חדשים, משהו שכיום אנשי עיצוב בארץ לא מכירים", היא אומרת. "לצערי, גם לא לומדים זאת מספיק בבתי ספר לעיצוב. חשוב שזה יהיה חלק מתוכנית הלימודים".
"באקדמיה יש לנו התייחסות למידות שונות, לגילים שונים, לחומרים שונים", אומר אילן בז'ה, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. "הראייה שלנו היא לא כללית, אלא פרסונלית, דהיינו לפגוש בן אדם, להבין את צרכיו ואז לפתור את הבעיה הספציפית שלו. באקדמיה לאו דווקא ההכללה היא נכונה, אלא הפרסונליזציה".