זה כנראה לא היה השבוע הכי נעים להסתובב בו במסדרונות ענקית האופנה הישראלית קסטרו. בימים האחרונים מצאה את עצמה מנכ״לית החברה והבעלים שלה אתי רוטר תחת מתקפה אישית, אחרי שמנהלות קבוצת הפייסבוק ״אין לי מה ללבוש: מלכוד 42״ תיארו בפוסט כיצד היא הביעה התנגדות נחרצת לכך שמידות גדולות ישתחלו לקולבי הרשת. ״כל הפגישה הזו נאמר לנו שוב ושוב שנשים במידה 46 ואקסטרה לארג' הן פשוט שמנות מכדי להיות לקוחות של קסטרו״, נכתב בפוסט, שצוטט בהמשך בכלי תקשורת רבים וזכה למאות שיתופים. ״שהחברה לא מייצרת, ולא תייצר בעתיד, בגדים במידות 46 ואקסטרה לארג'. 46, נאמר לנו, זה 'לא הטעם של קסטרו', ולייצר דגמים במגוון שעולה על מידה 44 יהיה 'לא יפה' ו'לא מתאים'. שוב ושוב ניסינו לומר כמה עצוב ופוגעני זה לומר לציבור שלם של נשים שאין ולא יהיה להן מקום בין כותלי הרשת, אבל נפלנו על אוזניים ערלות״.
רוטר הגיבה בלקוניות לפוסט המקורי וכתבה: ״למען הסדר הטוב, פרטי הקולקציה של קסטרו מגיעים ברובם עד מידה 44 ובחלק מהמקרים עד מידה 46... אנו מכבדים, מוקירים ומודים לכל לקוחותינו תהיה מידתן אשר תהיה״.
התשובה הזו רק הלהיבה עוד יותר את הרוחות, והפוסט, שהפך ויראלי, העלה שוב לסדר היום את נושא המידות הגדולות ברשתות האופנה הישראליות, או ליתר דיוק - היעדרן של אלה מרובן הגדול של הרשתות, ולא רק מהן, אלא גם מרשתות האופנה הזרות, שמחלקות הפלאס סייז שלהן מסרבות לעשות עלייה. ברשתות רבות המידות הצטמצמו פלאים, כך שמידה 42 של 2015 היא למעשה מידה 40 של 2012. בחלק מהרשתות אף הסירו לחלוטין בגדים מעל מידה 42-40, שנחשבות מידות ממוצעות. כל זה קורה על רקע העיסוק הכללי במעמדם של הסובלים ממשקל עודף, ולא מעט בזכות הצעת החוק של חברת הכנסת תמר זנדברג, לאיסור אפליית שמנים. ביום שני האחרון צייצה זנדברג ציוץ מטריד בנושא: ״בעבודה על חוק אפליית השמנים נתקלתי בחברות בגדים שמוכרות מידות גדולות רק באינטרנט. ששמנות לא יזהמו את החנויות. נזכרתי בגלל קסטרו״.
״אני עושה אחד ועוד אחד. אם 60% מהאנשים בישראל הם מעל מה שמוגדר כמשקל הרצוי, הדעת הנותנת היא שהרוב הם לא במידה 36, 38 או 40, ולעומת זאת אנחנו רואים ברשתות האופנה הישראלית שהעולם נעצר אחרי מידה 42״, אומרת כעת ח״כ זנדברג. ״מה שעולה מזה זו איזושהי מציאות מבהילה, שבה רוב הנשים, נורמטיביות לחלוטין, במשקל תקין, בריאות, אבל הן בעצם מודרות גם מהמרחב הציבורי, גם מהתקשורת, גם מחנויות הבגדים, בשם איזשהו אידיאל יופי נשגב שאף אחת לא עומדת בו. נוצר כאן מצב אבסורדי, שבעצם רוצים את הכסף של הנשים האלה, אבל לא רוצים לראות אותן בחנויות, אז בחו״ל מוכרים את המידות הגדולות רק באינטרנט. צריך להבין עד כמה עמוק הדיכוי הזה מחלחל. עד כמה הבהלה מהשומן וממשקל הגוף שחורג מהאידיאל הלא מושג הזה גורמת לנשים להתבייש ללכת לחנויות״.
"שילוב של עלבון וענישה". רוטר. צילום: יח"צ
את חושבת שהמצב הזה באמת יכול להשתנות?
״אני חושבת שכן. זה צריך להיות מהלך משולב, גם של הרשתות וגם של קבוצות נשים, להעלאת מודעות. מספיק חברה אחת אמיצה שתצא בקריאה על זה ויהיה לזה המון קשב ותשומת לב, ואז זה יהווה פריצת דרך וזה ישתנה״.
"פול גז בניוטרל"
השאלה המרכזית, לנוכח מה שאירע במשרדי קסטרו, היא האם מדובר במאבק בעל אופק, או שדלתותיהן של רשתות האופנה יישארו נעולות בפני כל מי שלובשת מידה 42 ומעלה. ״חברות הבגדים מצרות מדי שנה את הבגדים שלהן - 44 של היום מקביל ל-38 של שנת 2000 וזו לא זריקה באוויר, יש לנו מכנסיים לאשש זאת״, אומרות נועה בן סעדיה, מאיה בנ-בנישתי ותמרי דלאל, מנהלות העמוד ״אין לי מה ללבוש: מלכוד 42״. ״הנימוקים לכך? אפשר לחשוב על שניים: הראשון - הרצון למתג את הבגדים כצעירים ואופנתיים, כאשר הנורמה של מבני הגוף הולכת ומתעוותת ופתאום המידות 0 ו-32 הן נפוצות, בעוד כל מי שעברה את גיל 25 זוכרת שפעם לא היו מידות כאלה בחנויות ונשים כמו בקי גריפין היו מעידות שהן קונות אך ורק בחנויות לילדים. פתאום זה הבון טון. השני - חיסכון. אם פעם כמנכ״לית קסטרו הייתי קונה יריעה של בד ועושה ממנה זוג מכנסיים במידה 38, עכשיו היא עושה מזה שלושה מכנסיים במידה 0. מה רע?״
הסטייליסטית גאלה רחמילביץ', שיזמה אירועי אופנה למידות גדולות, חושבת שהמאבק הזה צודק ומתבקש. ״אני חושבת שהוכחנו באירועי האופנה הגדולה שזה נתח כלכלי בטירוף, שצמא לאופנה ומוכן לשלם עבורה״, היא אומרת. ״אותי יותר מקומם העניין של הרשתות הזרות, שבהן הקניינים הישראלים מתעלמים מהעניין הזה. ל-H&M ו-21 Forever בעולם יש מחלקות פלאס סייז, וגם לרשתות בינלאומיות אחרות יש מידות יותר גדולות ממה שמוצע כאן בישראל. מילא שרשתות אופנה ישראליות לא רוצות לעצב במידות יותר גדולות, אבל רשתות בינלאומיות? בכל מקום בעולם את יכולה לקנות שם במידות גדולות״.
את מאמינה שזה יכול להשתנות?
״אין לי ספק שזה ישתנה, לא תהיה להם ברירה. מי שמפסיד מזה הן החברות שמסרבות לפנות גם לפלח השוק הזה. אני אפילו לא מדברת על מידות 50, אלא על מידות סטנדרטיות כמו 42, 44, 46. כל מעצב שמכבד את עצמו היום מייצר בגדים במידות האלה וחבל שדווקא הרשתות הגדולות מתנגדות להן. ואם הן כבר מכניסות את המידות האלה, הן ע שות את זה על דגמים שהם הרבה יותר קטנים״.
"אין לי ספק שזה ישתנה" .גאלה רחמילביץ'. צילום: הדר יהב
אלא שלא כולן מסכימות בנושא. יש הטוענות שהבעיה היא לא בהכרח ברשתות האופנה, אלא בנשים עצמן, שלא באמת מעוניינות בבגדים בגזרות ובצבעים מהסוג שמוצע ברשתות האופנה. עוד ב־2011 רשת H&M הכריזה על הפסקת יבוא ליין המידות הגדולות של הרשת, ״מטעמים כלכליים״. ״זה עולה ים של כסף להוציא גזרות חדשות ולעבוד עם בגדים ותפירה אחרת. מי שחושבת שלהרחיב את טווח המידות זה פשוט, לא מבינה מאום בעיצוב אופנה״, אומרת זוהר וסילויצקי, סטייליסטית ובלוגרית אופנה. ״בגדים לנשים מקומרות צריכים להיות מעוצבים אחרת, מבדים אחרים, בתפירה אחרת, וגם אז הם ממש לא יתאימו לכל מלאה באשר היא. מדובר בהוצאה כלכלית ממש לא קטנה. ופה יש עוד בעיה: נשים במידה 46 לא ילבשו את הבגדים של קסטרו או של רשתות אופנה ישראליות רבות אחרות. רובן לא לובשות מכנסיים קצרים או חצאיות קצרות, לא ילבשו לבן. לא פעם מעצבות התוודו בפני שהן נתקעות עם בגדים במידות הגדולות. אם נשים במידות גדולות רוצות בגדים יפים, חובת ההוכחה והקנייה היא עליהן. הכל עניין של היצע וביקוש״.
״מה שאנחנו רואים פה זה סוג של התפכחות צרכנית״, מסבירה מצדה שרון ביקרמן, חוקרת צרכנות. ״עד עכשיו דיברו איתנו על היצע וביקוש וסיפרו לנו שהשוק מתנהל ברציונל כלכלי. עינינו הרואות שלמרות הביקוש, ההיצע מבושש לבוא ואף מסרב, כמו עם אתי רוטר. התגובה היא שילוב של ענישה: 'לא נקנה יותר ברשת שלא מכבדת נשים במידות שונות', ועלבון שמצביע על עומק מערכת היחסים שחשבנו שיש לנו עם קסטרו, נניח״.
מהיכן מגיע הסירוב העיקש של רשתות האופנה לספק גם בגדים במידות גדולות?
״אני חושבת שזה שילוב של מסורת של לייצר עד מידה מסוימת, יחד עם פנייה לצעירות ונטישת המבוגרות ועלויות הייצור במזרח. הסינים, למשל, מייצרים גזרות ומידות ספציפיות. כשאת רוצה לשנות משהו, זה יקר. למה להתאמץ אם ממילא את מוכרת רק לצעירות, ועל הדרך מקריבה את ההערכה העצמית של שכבות שלמות של נשים? אני חושבת שהערך המרכזי של המאבק הזה הוא לייצר נראות לנשים 'רגילות'. אין בעיני שום סיבה לקנות ברשתות שפספסו שב־20 השנה האחרונות הנשים לא נעשו קטנות יותר. כמאבק צרכני, זה פול גז בניוטרל. כמאבק חברתי, יש לזה חשיבות עצומה. הצרכן הישראלי נמצא כרגע בנקודת מפנה, כי הצרכנים בעולם כבר התייאשו והם מנהלים יחסים מרירים עם המותגים שמנהלים להם את החיים. הנאמנות המובנית שלנו למותג נמצאת בדעיכה. על הרקע הזה, הגיע הזמן שזה יקרה גם פה״.
השינוי יגיע מלמטה
אז האם רשתות האופנה הישראליות סובלות משמנופוביה או רק שוגות בחישובים כלכליים שנכונים לעשור הקודם? לא ברור. מה שבטוח, אנחנו רק בתחילתו של התהליך. ״השינוי המרכזי שהמדיה החברתית עשתה בנושא הזה הוא לאפשר לנשים המלאות והשמנות להשמיע את קולן ולהתאגד״, אומרת פרופ' טליה מירון־שץ, מומחית להתנהגות צרכנית מהקריה האקדמית אונו.
המאבק הזה יכול להגיע מהרשתות החברתיות אל המדפים?
״כן. אני חושבת שבסופו של דבר חברות האופנה רוצות להרוויח כסף. אם מישהי שהיא קצת מלאה יודעת שאין בגדים בשבילה בחנות הספציפית הזו, היא פשוט לא תיכנס, אבל דרך המדיה החברתית היא יכולה להשמיע את הקול שלה ולהתאגד עם נשים אחרות וזה יגיע גם לרשתות עצמן. ממקום של אינטרסים כלכליים, החברות יכולות להבין שיש כאן קבוצה גדולה של נשים לא דקיקות שמוכנות להשקיע בזה כסף, ואז לשקול אם הן רוצות אותן בתור קהל״.
עמוד הפייסבוק: "אין לי מה ללבוש: מלכוד 42"
מנהלות העמוד ״מלכוד 42״ נחושות לקחת את המאבק הזה לשלב הבא: ״ביקשנו לאחרונה ליזום אמנה חברתית שעליה יהיו חתומות חברות האופנה בישראל. עד כה אף חברה לא הרימה את הכפפה״, הן אומרות. ״מה שנראה שקורה הוא שתהיה תופעה הפוכה - לא שהמונופולים הגדולים יאמצו את האמנה החברתית וזה יהיה האות לשינוי, אלא שינויים שקורים מלמטה, כמו מאות אלפי האנשים שנסערו ושהגיבו לפוסט שלנו על דברי מנכ״לית קסטרו, והחרם שמתעורר עכשיו על קסטרו. ייתכן שבקרוב נתחיל לעבוד עם האמנה והתו החברתי שיזמנו עם חנויות קטנות״.
״לא מזמן נכנסתי לאחת מרשתות האופנה ומדדתי שם אוברול במידה אקסטרה לארג'״, מסכמת בנבנישתי, אחת ממנהלות העמוד. ״הוא נקרע עלי לגזרים משל הייתי גוליבר לפחות. זו חוויה ששום דבר דומה לה לא אירע לי בשום מקום אחר. האקסטרה לארג' הזה היה בממדים של בגדי ילדים. פשוט כך. אז אני צחקתי מאוד וכתבתי על זה פוסט לדף, אבל אישה אחרת במידה 42 שהייתה מנסה למדוד את הדבר המבזה הזה? כנראה שהייתה נחרדת ובוכה ומיד מרגישה שמשהו לא בסדר איתה. את זה אנחנו מתכוונות לשנות״.