דיאטות לא עובדות. לא עבור אנשים מבוגרים וברי דעת ובוודאי שלא עבור ילדים או בני נוער. זה לא במקרה שאף קריירת דיאטה משמעותית לא התחילה בגיל בגרות. תעשיית הדיאטות מגייסת אותנו בגיל צעיר, כשאנחנו עוד רכים בשנים ומבוהלים מהמחשבה שלפנינו נפרסות שנים ארוכות בהן אנחנו עלולים להרגיש לא שייכים, אלא אם נעשה כל מה שאנחנו צריכים לעשות בשביל להשתייך.
דיאטות לא עובדות. אחרת הן לא היו צריכות ללכוד אותנו כשאנחנו עדיין צעירים, לפני שאנחנו מתחילים לחשוב בשביל עצמנו ולהבין שהן שיט. הן חייבות ללכוד אותנו שם, בשלב שעוד חשוב לנו יותר להרגיש שייכים מאשר לעשות את הדבר הנכון למען עצמנו וטובתנו האישית. זה קצת מזכיר את הסיבה שבגללה מגייסים אותנו לצבא בגיל 18 ולא בגיל 27, למשל. אבל בואו לא ניכנס לפינה הזאת כרגע.
***
השבוע, ענקית הדיאטות “שומרי משקל”, השיקה מבצע שהצליח לערער לא מעט מקבוצות הבודי פוזיטיביטי והאכילה האינטואיטיבית אונליין, אותן קבוצות ואנשים שפועלים למיגור תרבות הדיאטה. החל מחודש יולי הקרוב, הולכים “שומרי משקל” ארצות הברית להציע לכל נער או נערה בין גילאי 13־17 שישה שבועות של תוכנית דיאטה חינמית. “המטרה שלנו היא להעניק כלים להרגלים בריאים בגילים הקריטיים ביותר”, טענו הקברניטים. קריטיים בהחלט, קריטיים במובן שהם בדיוק נמצאים בגיל הקסום הזה, שהמוח שלהם הוא עיסת חומר תמה שרק מחכה שיגידו לה איך להשחיל את עצמה לחיים שלמים של הרעבה, שנאה עצמית וכישלון.
דיאטות לא עובדות. אם הן היו עובדות, לא היינו צריכים לנסות כל פעם עוד דיאטה, רק בשביל לגלות שגם היא לא עובדת. תחשבו על זה, הייתן קונות מחשב שמתקלקל באופן ודאי ומהיר מאוד וכשאתן באות לבקש שיתקנו לכן אותו או שיתנו לכן החזר אומרים לכן שעם כל הכבוד, אתן אשמות בזה שלא השתמשתן במחשב הזה נכון? תעשיית הדיאטות עושה מיליונים על גבי המשוואה הפשוטה - דיאטות לא עובדות. הם יודעים את זה. וגם אתן ואתם יודעים את זה. אבל העובדה שכישלון הדיאטה שלכן או שלכם גורם לכם להאשים את עצמכם, ולא את הדיאטה שמכרו לכם או את התרבות ששכנעה אתכם שאתם צריכים אותה מלכתחילה - העובדה הזאת היא סוכנת המכירות האידיאלית. זה משחק סכום מיליון בשביל סוחרי הדיאטות: שיטה שבה המוצר נכשל במאה אחוזים מהמקרים, אבל הלקוח מאשים את עצמו! גאוני. האמת? אני אוהבת כסף, אולי אני אפליץ דיאטה חדשה.
דיאטות לא עובדות. אני אדם שאין לו עצם קורבנית אחת בגוף שלו, אני מאמינה שלא מעט אחוזים מהחיים שלנו תלויים בנו ובאחריות על המעשים שלנו. אבל אני גם מאמינה שחלק מאוד גדול מהחיים שלנו לא בשליטתנו, וכשהמצב נעשה ממש מלחיץ - אין דבר מפתה יותר מלנסות לשלוט באחד מהדברים האלו שמשום מה, אנחנו בטוחים שנמצא לחלוטין בשליטתנו - הגוף שלנו.
דיאטות לא עובדות, ניסיון השליטה הנואש הזה בגוף שלנו כדי לנסות להרגיש שיש לפחות משהו אחד בעולם הזה שהוא לחלוטין בשליטה שלנו - לא עובד. כי השורה התחתונה היא שלגנטיקה יש תפקיד משמעותי ביותר בקביעת צורת והיקף הגוף שלנו. כן, ממש כמו עור טוב, צבע עור, צבע עיניים וטקסטורה של שיער - גם במקרה של משקל יש לגנטיקה, לקלפים שחילקו לנו, לא מעט משקל. עוד שחקן שמשחק תפקיד מאוד משמעותי במציאות של הגוף שלנו, הוא המעמד הסוציו־אקונומי שלנו (המשאבים שפנויים לנו).
דיאטות לא עובדות. כי הן בגידה בכל מי שאת או אתה. בגידה בליבת ה־DNA של הנשמה שלך. היית שוכבת עם גבר שאת לא נמשכת אליו? מכריחה את עצמך להתמזג עם חומר אנושי שדוחה אותך? אז למה את חושבת שזה לגיטימי להכניס לפה שלך אוכל שאת לא נהנית ממנו? המסר האכזרי והמתעלל שכל אחת מהפעילויות האלו משדרת לגוף שלך, הוא זהה. אגב, קשה לי שלא לחבר את האופן הצבוע בו אנשים שמתעקשים על חופש ושחרור מיני עדיין לא מוכנים להבין ששחרור המיניות שלנו מתגיות של מוסר, אמור לקרות בד בבד עם שיחרור הקונספט של אכילה והנאה מאוכל כדבר לא מוסרי. מכירים את הקונספט הזה של דיאטות מסויימות שמנסות לגרום לך לאכול לפי רעב ושובע כי הרי “מותר” לאכול ו“נכון” לאכול רק כשרעבים? מה אם לאכול משהו כי פתאום בא לך משהו טעים? לחשוב שמותר לך לאכול רק כשאת רעבה זה כמו לחשוב שמותר לך לעשות סקס רק כדי להביא ילד לעולם. השחרור של מושג האכילה מכל עיקרון וקונוטציה של מוסר היא קריטית, בדיוק כמו ששחררנו בעבר את המיניות שלנו מהקונוטציה של מוסריות. וכן, תרבות הדיאטה היא המקבילה המדוייקת בגזרת השליטה בגוף שלנו לתרבות האונס. שתיהן רעילות, אכזריות וצריכות להתנדף מהעולם.
דיאטות לא עובדות. אני בת 34 ואני יכולה לחתום לכן על זה בפה מלא (הכי מלא שיש, תרתי משמע). את הדיאטה הראשונה שלי עשיתי בכיתה ד’. לא הייתי שמנה, אבל הייתי קצת יותר גדולה מהבנות האחרות בכיתה שלי וידעתי שבשנה הבאה, בכיתה ה’, הולכת להיות בדיקת גובה ומשקל בחדר האחות. אני חושבת שהחרדה שחשתי לקראת הבדיקה הזאת מגדירה מחדש את המושג חרדה. הפסקתי לאכול. הייתי מתקשרת לאימא שלי לפני כל דבר שהייתי אוכלת ושואלת אותה אם מותר לי לאכול את זה. שם התחיל טנגו הבלהות הראשון שלי עם הגוף שלי. לצערי, אמא שלי, שתרבות הדיאטות לכדה גם אותה מזמן, שיתפה פעולה עם אפיזודת האנורקסיה הראשונה שלי ויחד נהנינו מזמן איכות חולני, שבכנות, לא הצלחנו לייצר בלי החברותא המשותפת והפתולוגית הזאת של שתינו סביב הדיאטה. כל כך נהניתי מהמחול המטורף הזה של שליטה ושידפון שבמהרה הפסקתי לאכול כמעט בכלל. אחרי בערך כחודש של הימנעות מאוכל, הצלעות שלי התחילו לכאוב. אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. העור שלי התחיל להידבק לעצמות וללחוץ עליהן. הלכתי לרופא שהורה לי להתחיל לאכול מיד. הייתי בת 8 וכבר אז הבנתי כמה כוח יש במעשה שעשיתי. שלטתי בגוף שלי לחלוטין בפעם הראשונה בחיים שלי ועל הדרך הצלחתי להדאיג אנשים ולגרום להם להיות אכפתיים ומלאי חמלה כלפיי.
דיאטות לא עובדות. את החמלה ותשומת הלב הזאת הייתי אמורה לקבל בגיל 8 גם בלי שארעיב את עצמי עד לכדי כאב. השיעור הזה שלמדתי בגיל 8 הפך למסע סהרורי ואכזרי במיוחד, בו שחזרתי פעם אחר פעם את מערכת היחסים ההרסנית הזאת ביני והגוף שלי לבין אוכל ואנשים אחרים.
דיאטות לא עובדות. אם יש לכן ילד או ילדה או נער או נערה ש"סובלים” (איזה ביטוי מטומטם) מ”עודף משקל” (איזה ביטוי מטומטם), אני מפצירה בכם, דיאטה היא הדבר האחרון שהם צריכים. הנזק של שיח סובב דיאטה, על שלל גלי ההדף המגואלים בשנאה והזנחה עצמית שהוא גורר, הוא בלתי נתפס. בין אם עיכלתם כבר את העובדה הזאת או לא, אתם המטפלים של הילדים שלכם, ואחד הסעיפים הידועים בשבועת הרופאים, אליה מוטב לטעמי שיתחייב למעשה כל מטפל באשר הוא, היא - דבר ראשון, אל תגרום נזק. בבקשה, אל תגרמו לילדים שלכם נזק. אל תיקחו אותם לעשות דיאטה.