מלאי המזון בעולם ייגמר עוד כמה שנים - וכולכם תצטרכו לאכול חרקים

היום מונה אוכלוסיית העולם כ–7.7 מיליארד איש. על פי נתוני האו"ם, הצפי הוא שבתוך עשור יתווספו מיליארד בני אדם נוספים, וב–2050 תמנה אוכלוסיית העולם 9.8 מיליארד בני אדם שיש לספק להם אוכל. אוכל שיהווה מקור הולם לאנרגיה, לחלבונים, לשומנים, לוויטמינים ולמינרלים.
 

כשליש מאוכלוסיית העולם, במדינות מתפתחות באפריקה ובדרום־מזרח אסיה, ניזונים מחרקים כחלק מהתפריט המקובל - ואף כמעדן: צרצרים, חיפושיות, חגבים, נמלים או חרקים אחרים. הם נאכלים בשלבים השונים של מחזור החיים כמו ביצים או זחלים. החרקים מהווים מקור למגוון חומצות אמינו (יחידות המרכיבות את החלבונים), לחומצות שומן, לוויטמינים ולמינרלים.
 

גם אם נדמה כי חרקים אינם פתרון קולינרי היום בעולם המערבי, מתברר כי יש חברות מסחריות שמגדלות חרקים למאכל. חרגול פודטק היא חברה ישראלית חלוצה בגידול חגבים למאכל, שהוקמה לפני כחמש שנים על ידי דרור תמיר, חנן אביב ובן פרידמן. חוות הגידול של החגבים נמצאת באליפלט שבצפון, וכבר מספקת לשווקים בארצות הברית ואירופה את תוצרתם. לרוב בצורת אבקה המוספת למוצרים שונים כמו מאפים (לחמים, עוגיות), חטיפים, רטבים, פסטה, משקאות ומיצים המועשרים בחלבון ועוד.
 

אינדרה נואי, המנכ"לית הפורשת של פפסיקו העולמית, הכריזה כבר ב–2016 כי יהיו מוצרים שבהם ישולבו חרקים כמו צרצרים למשל. במרץ שעבר פורסם ב–CNBC כי גם קמעונאית הרהיטים העולמית איקאה תציע שחלק מהמנות במסעדותיה, כמו כדורי בשר, יהיו על בסיס תולעים במקום בקר. האם הצרכנים יירתעו מחרקים שיופיעו ברשימת הרכיבים על גבי אריזות המזון? מתברר שחברות המזון, המחויבות רגולטורית לציין את כל הרכיבים על האריזה, רואות ברכיב זה דווקא מנוע צמיחה ורכיב שיעלה את צריכת המוצר שמקדם בריאות ותזונה בת קיימא, ויש שהדבר מלווה במסע פרסום.
 

"בעולם תרים אחר פתרונות לחלבונים בעלי ערך תזונתי גבוה ממקורות בני קיימא ובעלויות סבירות", אומר תמיר, מנכ"ל חרגול פודטק. הוא טוען כי הם הצליחו לגדל כמויות גדולות של חגבים בשבי במהירות כפולה מאשר בטבע, ביעילות ובתנאים סניטריים ראויים תוך שימוש בטכנולוגיות ייחודיות לפינוי צואה ושליטה על לחות.
 

"בזכות טכנולוגיות אלה", מפרט תמיר, "ניתן לספק לאורך השנה כולה חגבים (ולא במחזור חיים אחד בשנה כמו בטבע), ואחידות של איכות החגבים כל השנה, מה שמכונה הדירות. בנוסף, צמצום תקופת הדגירה מתקצרת משמעותית מ–40 שבועות לשבועיים בלבד".
 

 

גידול חרקים למאכל דורש מעט משאבי טבע ואנרגיה כמו מים בהשוואה למקורות של חלבונים אחרים מהחי, כמו בקר ועופות. האחרונים אחראים גם לפגיעה בטבע, שכן הם פולטים מתאן ואמוניה, שגורמים לנזקים אקולוגיים. החרקים, לעומתם, פולטים פחות ב–98.8%, ולכן הם ידידותיים יותר לסביבה בהשוואה למזונות הנפוצים מהחי.
 

בגידול חגבים יש ניצול מקסימלי של מקום על ידי כלובים לגידול אנכי, שאינם דורשים שטחים נרחבים שגידולים חקלאיים מחייבים, בין שאלה שטחי מחיה לבעלי חיים, ובין שאלה שטחים לגידול מזון לבעלי חיים או שטחים לגידול מזון לבני אדם. זוהי מעלה משמעותית שכן הביקוש לחלבון בתפריט הולך וגובר.

"גורם נוסף לטובת גידול חרקים למאכל הוא העובדה שזהו גידול ידידותי לכדור הארץ שאינו מייצר פסולת - כל הרכיבים הופכים למוצרים. בהשוואה לעוף, למשל, שרק 50% ממנו מנוצל, הניצול מחגבים הוא של 100% ואפילו הצואה מנוצלת לדשן", מספר דרור תמיר.
 

החרקים יכולים להוות מקור מזון לבעלי חיים המיועדים למאכל (בקר, עוף, דגים) ולבני אדם כאחד. הם מכילים כ–70% חלבון איכותי ולכן מתאימים להיות מקור לחלבון בתפריט, כמו בשר, דגים וביצים.
 

יחד עם זאת, יש להבדיל בין החרקים ולבחון את האיכות התזונתית שלהם. לא כולם מתאימים וראויים למאכל. בכתב העת המקצועי 
 

"Agricultural and Food Chemistry" התפרסם מחקר שבו לקחו חלק מדענים מקינגס קולג' בלונדון ומאוניברסיטת נינגבו בסין. על פי הממצאים, בחרקים מסוימים כמו צרצרים וחגבים יש תכולה גבוהה יותר של מינרלים כמו מגנזיום ואבץ מאשר בבקר, וסוג מסוים של תולעים הכיל כמות גבוהה יותר של ברזל בהשוואה לבקר.
 

בדומה לטופו, שמקורו בסויה, בעל טעם נייטרלי שסופג ומקבל את טעמי התבשיל או התבלינים המוספים לו, כך גם חלבון המופק מחגבים הוא ללא טעם. 
 

חרקים אינם אופציה במטבח של מי שמקפיד על כשרות. חגבים הם יוצאים מהכלל, ועל פי ההלכה הם מותרים לאכילה, והיו מקובלים לאכילה בקרב העולים מתימן. יש הסבורים שהסיבה לכך היא שהארבה (נחיל של מספר סוגי חגבים) שפגע בגידולים חקלאיים הוא שהביא את הפוסקים להתיר אכילה של חגבים, בנוסף לעובדה שמבנה גופם, מספר הרגליים ומספר הכנפיים מקנה להם את הכשרות. אז אולי לא נאכל גם בעתיד חגבים בצורתם המקורית בצלחת, אבל כרכיבים במוצרי מזון שונים נראה שיש סיכוי. ימים יגידו.