מה שחסר ל"טאטאמי" זה יותר הקפדה על התפריט ויותר צניעות עם המחירים

האמת היא שזו הפעם הראשונה שמציעים לנו פיצה במסעדה אסייתית. לא שלא מצאנו פיצריות טובות בתאילנד, בסין ובהונג קונג, אבל פיצה במסעדה אסייתית? רק בישראל. בסניף הצפון תל־אביבי של רשת “טאטאמי” מצאנו בתפריט “פיצה טונה”, שהיא למעשה יותר טורטייה (שהיא, בכלל, מאכל ספרדי), ועליה טונה אדומה צרובה ברוטב חלפיניו־ליים (שהוא בכלל מקסיקני). לא ניסינו, ובדיעבד חבל. לכו תדעו, אולי מדובר בפספוס בקנה מידה טקטוני.
 

התחלנו בנאשי צ’ו באן – שתי לחמניות באן עם שוק אווז (53 שקלים). כחובבי באנים ידועים, שמחנו לראות שהבצק אוורירי ונעים לנגיסה, ובתוכו מעט מדי בשר, אבל הרבה רוטב סאטה בוטנים מתוק, כרוב לבן ובצל ירוק. הייתה חסרה לנו מעט חריפות במנה, אולי חלפיניו. מתפריט הסושי הלכנו על הצבעוני יותר – קארה פוני (57 שקלים): סושי שהאורז שלו בצבעי צהוב־כתום (גזר) ובצבעי סגול (סלק).

הפרזנטציה של המנה לוקה בחסר על גבול השערורייה – מגש אלומיניום ענקי ששמונה החתיכות בו פזורות במרחק של כמה סנטימטרים זו מזו, כאילו אין בעיות חנייה בתל אביב. למזלו של הסושי, הוא טעים, הגם שלא מרגישים לא סלק ולא גזר – פשוט סושי עשוי כהלכתו, עם נתחי סלמון ורודים ונדיבים. 
 

העיקריות לא רעות בכלל, אבל מחירן לא מתכתב עם שום סושייה אחרת. אולי בגלל מיקומה של המסעדה ברחוב איינשטיין הצמוד ל”סי אנד סאן”, מחירי חלק מהעיקריות כאן מוגזמות. הירו טורו קארה הם נתחי פילה בקר בכמות סבירה ברוטב קארי תמרינדי, עם תפוחי אדמה צלויים ואורז לבן מאודה בצד. המנה סבירה למדי, לא מאכזבת ולא אחת הטובות שאכלנו.

הרוטב אכן משדרג אותה, אבל שום רוטב, ייחודי ככל שיהיה, לא מצדיק מחיר של 145 שקלים למנה כזו בסושייה. מחירים כאלה מתאימים למסעדות בשרים מוכרות ומוערכות בעלות פז”מ, ויש תחושה שב”טאטאמי” קפצו קצת מעל לפופיק. פילה הסלמון מוצע במחיר סביר קצת יותר (118 שקלים), וכאן הוא מוגש ברוטב קרמל על הר של אטריות אורז מוקפצות עם ירקות. גם זו מנה סבירה, מעט חסרת תבלינים, אבל טרייה ובהחלט משביעה, והדג עשוי היטב. אפשר להתנחם בזה.
 

ל”טאטאמי”, רשת מוכרת ומוערכת, יש פוטנציאל לכבוש את תל אביב, אבל כפי שקורה לא אחת בקרב רשתות, כשהן מגיעות לבלוע את העיר הגדולה, הן מאבדות את הצפון. קצת יותר הקפדה על התפריט, קצת יותר צניעות עם המחירים, ותל אביב עוד תפרוס בפניה שטיח אדום. 

 

האמת היא שאנחנו פחות מתחברים לפוקי – קערות האוכל מהוואי, שבסיסן אורז ועליו ירקות חיים ודג. החך הישראלי שלנו מורגל לשתי אופציות: אורז עם קציצות או סלט חי. ערבוב בין השניים משתווה בעינינו לאכילה של קוסקוס עם טחינה. תודה, אבל פחות. ברשת ג’אפו מנסים להתקדם צעד קדימה – קערות שבסיסן אורז, קינואה או אטריות, ועליהם ירקות, דג ורוטב. בתיאבון למי שאוהב.
 

בסניף הרמת־גני (הכשר) מצאנו דווקא שיחוק קולינרי אחר – “לאפה” עשויה אורז, ובתוכה דג וירקות. התוצאה היא רול סושי בגודל קינג־סייז (45 שקלים), שבמינון נכון של דג (נתח נדיב) וירקות שאינם מרטיבים את המנה, הופך את ה”לאפה” לבריאה יותר, טעימה יותר ונוזלת פחות. בין האופציות הדגיות: טרטר טונה אדומה, סלמון צלוי, שווארמה דג לבן, סלמון מעושן ועוד. שווה טעימה. 

פסטיבל האוכל באירוויזיון פתח את התיאבון, והנה מגיע פסטיבל אוכל נוסף, בפארק בגין בתל אביב, והוא נשמע כיפי במיוחד. על הפרק: פסטיבל פודטראקס לכל המשפחה -‏ ‏משאיות אוכל וליין הופעות עשיר - שהחל אמש (רביעי) ויימשך היום (חמישי - מאחר ‏הצהריים ועד ‏הלילה). בין המשאיות שיגיעו: אוכל איטלקי, מקסיקני, יווני, מתוקים, גלידה, חומוס, שייקים ועוד. בין מנה למנה ייערכו במקום שלל מופעים והצגות (החל מ־17:30): “אלאדין ומנורת הקסמים”, שרון אלימלך עם שירת ארץ ישראל וחיקויים, יהודה קיסר ואתי ביטון.