התייחסות שלילית כלפי בעלי עודף משקל עלולה לגרום להם נזק אמתי

נקדים ונספר למי שטרם נחשף לסדרה. "סליחה על השאלה" של כאן, תאגיד השידור, היא תוכנית מציאות ישראלית, שבה כל פרק מתמקד בקהילה שבשולי החברה: אנשים עיוורים, זקנים, מתמודדים עם מחלות נפש ועוד. המשתתפים עונים בכנות, לעתים מפתיעה, וברהיטות רבה על שאלות ש"אי אפשר לשאול". התשובות מנפצות סטריאוטיפים, מעוררות מחשבה ולעתים גם השראה. בפרק המדובר, המשתתפים שמשקלם 120 ק"ג ויותר ענו גם על שאלות בנוגע לאפליה של אנשים בעודף משקל.

בדוח הבריאות של ה–OECD לשנת 2018, הוצגו נתוני השמנת היתר בקרב האוכלוסייה (מגיל 15 ומעלה) במדינות השונות. ישראל נמצאת אומנם מתחת לממוצע, שעומד על 19.5%, אך עדיין מדובר במספר גבוה, 17.8%, כך שרבים חשופים לאפליה. מחקרים תומכים בסיפוריהם ועדויותיהם של המשתתפים בתוכנית ושל אלה שאנחנו פוגשות בעבודה ובכלל. הם מצביעים על כך שמייחסים לאנשים בעודף משקל תכונות לא מחמיאות. למשל חסרי אופי, עצלנים, ללא שליטה עצמית וכוח רצון. 

תופעת האפליה רחבה. בעלי עודף משקל חווים פגיעה שיכולה להיות ישירה ואף מלווה ברתיעה פיזית, בשימוש בשפה פוגענית ומילים גסות, במבטים חודרים, בגלגול עיניים או בצקצוקי לשון - שלא נדרשים חושים חדים במיוחד על מנת להבחין בהם. האפליה יכולה לבוא לידי ביטוי במעגלים הקרובים ביותר של בני משפחה וחברים, דרך מעסיקים, עמיתים בעבודה או בלימודים, מורים, ועד אמצעי התקשורת ואנשים זרים. ובאופן מפתיע, גם מכיוון הצוות האמון על הבריאות: רופאים, אחיות, דיאטנים ומקצועות פרה–רפואיים נוספים. אנשי המקצוע, שאמורים לתמוך באוכלוסייה פגיעה זו, שכן הסיכונים הבריאותיים גדולים יותר בהיבט הפיזיולוגי (עודף משקל מעלה את הסיכון למחלות מסוימות) ולעתים גם הנפשי, מצטרפים למפלים לרעה. כפי שהעידה משתתפת אחרת בתוכנית: "המערכת הרפואית עושה לנו עוול נורא. את יכולה לבוא עם דלקת עיניים וישלחו אותך לניתוח קיצור קיבה. סליחה, אני לא רואה אותך מעירה למי ששוכבת בחוף עם שמן גזר וצולה את עצמה למוות עם סיגריה ביד".

התייחסויות שליליות כאלה עלולות לגרום למטופלים ולחולים נזק אמיתי גם מעבר להשפלה ולחוסר הרצון לחזור לטיפול שלשמו הגיעו. כאמור, אוכלוסייה זו היא בעלת סיכון גבוה יותר למחלות, ולכן יש חשיבות לביקורים שגרתיים אצל הרופא ולמעקב. יחס הצוות הרפואי עלול להזיק למטופלים בעודף משקל לא רק בהימנעות מטיפול בבעיות הגופניות אלא ביצירה ובהתגברות של בעיות רגשיות, נפשיות וחברתיות. מצבם של מטופלים שחשים מואשמים ונזופים עלול להחמיר בעקבות יחס כזה, שפוגע בדימוי העצמי ועלול לגרור אכילה בלתי מבוקרת והתנהגויות הרסניות אחרות, שרופאים ודיאטנים אמורים דווקא למנוע. האפליה לפעמים מביאה את האנשים בעודף משקל להאמין בסטיגמה שמדביקים להם ולהמעיט בערך עצמם, לדכא יצירתיות ולהיגרר לבידוד חברתי.

רופאים במלכוד

השמנה ועודף משקל הם תוצאות של מגוון סיבות, שלפעמים שלובות זו בזו. הן משתנות מאדם לאדם. יש להתייחס למכלול המרכיבים, ביניהם דפוסי אכילה (לעתים מקורם עוד בילדות), גנטיקה, מיקרוביום (אוכלוסיית החיידקים במעיים), מצבים נפשיים, אורח חיים (פעילות גופנית), שעות שינה ואיכותה, תרבות פנאי ועוד. אף שהדברים ידועים ומוכרים לרופאים ולדיאטנים, גם הם חוטאים באפליה.

כאמור, על אנשים בעודף משקל לבקר אצל הרופא לעתים קרובות יותר, משום שהם חשופים לסכנות בריאותיות כמו מחלות לב וכלי דם, סוכרת, יתר לחץ דם ועוד. יחד עם זאת, במפגש עם מטופל כזה הרופאים נמצאים במלכוד, גם כאשר הוא מגיע בגלל בעיה שאינה קשורה למשקלו: אם יתייחסו למשקל, הם מסתכנים בהרחקתו מהם. ואם יהפכו את העניין לשולי, הם עלולים לסכן את בריאותו.

יש להגביר את המודעות של הרופאים לגבי השיח עם המטופלים. לזכור שהם חוו אפליה, לעודד אותם לשינויים התנהגותיים ולא רק לירידה במשקל, להתייחס למכלול הזוויות המטרידות בעודף משקל ולא רק לסיכונים הבריאותיים. רצוי לבקש רשות מהמטופל לשוחח על משקלו, לא להשתמש במילים פוגעניות כמו "שמן" או "בעיית משקל", ולוודא שהתנאים הפיזיים במרפאה מתאימים: כיסאות נוחים, מכשיר למדידת לחץ דם או בגדי אשפוז במקרה הצורך.

כולנו התחנכנו על הפתגם שמקורו בפרקי אבות: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. כלומר, אל תשפוט אדם על פי חזותו החיצונית אלא על פי תכונותיו הפנימיות. עלינו ליישם זאת כהורים, כמחנכים, כחברים, כאנשי מקצוע וכבני אדם בכלל. ונסיים במה שפתחנו, הסדרה "סליחה יש לי שאלה" היא הזדמנות מצוינת לחדד את החושים ולשפר את המיומנות לקבל את האחר, גם אם הוא שונה.