"בנך בעצם רוצה להיות שווה ערך למשהו מאוד גבוה מבחינה חברתית, והוא מגלה שהיוקרה הזו גורמת לו למכור חלקים מאוד משמעותיים בתוכו. הוא היה צריך למכור את הליבה שלו, ואחרי שהוא התנסה בזה הוא היה מספיק אמיתי בשביל להבין שזה מערער אותו ושהוא לא מרגיש מספיק נוח עם עצמו. בנך מבין שהדבר שהוא באמת רוצה זה להיות שייך, לא מקובל. לא תמיד אפשר שכולם יקבלו אותנו, מי שמקבל אותנו תמיד הוא זה ששייך לנגזרת שלנו. כאשר אדם שייך לנגזרות שלו, הכל נפתח בפניו כי הוא מזהה לאיזו התנהלות נשמתית הוא שייך, וכשזה קורה הוא מתחיל ליצור את בית הגידול שלו והכל מצליח לו. הבן שלך נמצא בדיוק במקום הזה וזה דבר חיובי, הוא מתחיל לגלות שיוקרה זה לא דבר חשוב".
ולא להתנתק. אנשים שמתנתקים מהתהליך ורואים רק את המשימה לנגד עיניהם אף פעם לא קוטפים את הפירות, וכשאנחנו לא קוטפים את הפירות אנחנו מתחילים לדעוך".
"כאשר אנחנו מתגרשים מבן זוג אנחנו אף פעם לא נפרדים לגמרי, אנחנו לא מתגרשים מהקודים ההתנהגותיים שלנו ולא באמת מתגרשים מהיחסים. אנחנו אומנם שואפים להתנתק מבחינה רגשית, אבל אנחנו בעצמנו לא תמיד משתנים. במשך כל הנישואים הראית לבעלך שלבך פתוח לכל ושאת תמיד מוכנה לתת בלי גבולות".
תמיד הסכמת לכל ולאט־לאט צמצמת את עצמך. בעלך אולי התגרש ממך מבחינה פיזית, אבל הוא לא התגרש מהעובדה שהוא יכול לבקש ממך הכל, וגם את לא התגרשת מכך שאת תמיד נענית לו. את למעשה ממשיכה בהתנהלות שהייתה לך בילדות. בעבר היה לך רצון לרצות אח או אחות שהיו קרובים אלייך, והבאת את הקוד הזה אל תוך מערכת הנישואים שלך. את היית מתורגלת להכיל ולתת, וקיבלת בן זוג שהוא סך כל האחים שדאגת להם. אם את לא תשימי גבולות לילדייך, גם הם ישאבו אותך. את אמורה לנקות מתוכך את מנת היתר של הכלת היתר, ילדייך זקוקים לך, אבל עלייך לבחון כל פעם מחדש מה את מסוגלת לתת ומה לא".
התרעות פיקוד העורף