בסוף מאי יש לי יום הולדת. בדרך כלל, בשלב הזה של החודש, מתחזקת בי תחושה של ציפייה דרוכה.
אני די משוכנעת שכולנו מתעוררים בבוקר יום ההולדת שלנו במחשבה שהעולם והיקום מכונסים כולם עבורנו היום, ושמרכז הפלנטה מתנועע לכיוון שלנו. לא? זו רק אני? או־קיי. בכל מקרה, השנה הייתי שמחה מאוד לדלג על היום הזה, שיציין את הגיעי לגיל שתמיד חששתי ממנו. אין לי מושג למה 33 היה מספר שסימנתי לעצמי ותייקתי בתוך תיקייה אפלה במוח (זו שאחראית לאירועים עתידיים שאין לי שום רצון להכיר בהם), אבל תמיד חרדתי להגיע לגיל הזה. מבחינתי הוא מסמל איזה מעבר לא רשמי מתחילת שנות ה־30, לקראת הצעידה הבטוחה והגריאטרית לעבר ה־40.
אולי זה היה בסדר, אילו היה לי, בשלב זה של חיי, משהו מכל מה שחשבתי שיהיה לי. למשל, קריירה משגשגת, הכרה בינלאומית, איזה ספר או שניים או תרומה משמעותית אחרת לרפרטואר התרבותי בישראל ובעולם. ואם לא כל אלה, אז לפחות הדבר הזה שכולם חושבים שצריך להיות לי בגילי המופלג. נו, בעל. ואולי גם כמה ילדים. אבל האמת המצערת היא שאין לי שום דבר מכל אלה. אני מגיעה אל גיל 33, ממש כשם שהגעתי אל גיל 32 וגם אל גיל 31, בתחושה עמומה שמישהו פה מותח אותי. לא יכול להיות שאני בת 30 וכל כך הרבה. לא יכול להיות.
חברה שמבוגרת ממני בכמה שנים אמרה לי השבוע, שהיא הפסיקה להרגיש מחוברת לגיל הביולוגי שלה אחרי 30, ואני יכולה להבין את זה. המספר לא הטריד אותי עד שחציתי את קו השלוש אפס הארור, וכל מיני דברים התחילו לצנוח, אחרים פשוט הפסיקו לעבוד ותופעות משונות פקדו את חיי, כמו למשל הדחף הלא ברור הזה לשתות סודה. מי שותה סודה מתחת לגיל 30? אף אחד. אבל אני יכולה גם מאוד להתחבר לעניין הגיל המנטלי. אני עדיין קבורה עמוק בגיל 26, אולי 27 אם ממש ילחצו אותי. אני לא מרגישה בשלה להתחייבויות הרות גורל כמו משכנתה או נישואים, אני לא מרגישה שזמני אוזל - אבל הידיעה שהוא אוזל בהחלט מהדהדת ברקע, כי זה פשוט בלתי נמנע - ומעבירה את רוב ימי בלאות, כאילו יש לי כל הזמן שבעולם.
והדבר שאולי הכי קשה לי להכיר בו הוא העובדה שכבר רואים עלי שאני לא ילדונת בת 24. רוב האנשים עושים עמי חסד ואומרים שאני נראית צעירה בהרבה מ־33 (תמיד אמרתי שרוב האנשים הם שקרנים מצוינים), אבל אני לא יכולה לחמוק ממראות ומצלמות נטולות פילטרים. יש לי עור של אישה בת 33. אומנם מצבי טוב מאחרות, כי תמיד הקפדתי על שימוש נאות במוצרי טיפוח במחירים מופקעים ומריחה אחראית של מקדם הגנה. יש לי חברות שעדיין ממשיכות לעשן והעור שלהן מתקדם בצעדי ענק לקראת שלב הבוטוקס. אבל כבר יש לי קמטוטים עדינים מסביב לעיניים וצמד חריצים מכובד על המצח. כן, אני אישה בת 30 פלוס, והעולם יכול לראות את זה.
את כל ההקדמה הארוכה הזאת כתבתי כדי שתבינו למה שימח אותי כל כך הטרנד המטופש ששלט השבוע ברשתות החברתיות. אפליקציה מבית היוצר של מיקרוסופט, שקיבלה את השם “How-Old.net״. אתם תעלו אליה תמונות שלכם, והיא תגיד לכם בני כמה אתם נראים. ברוב המקרים היא תספק ניחוש מחמיא, שישמח אתכם. כך חברתי בת ה־50 קיבלה ניחוש של שנות ה־20 המוקדמות וצהלה מרוב התרגשות בטלפון, וחברי בני ה־30 נהנו כולם מהמחשבה שהם נראים צעירים לגילם. בחלק מהמקרים האפליקציה התפרעה לגמרי ונתנה לבני ה־30 פלוס הערכות של גילי העשרה, מה שגרם לכשל באמינות, אבל כולנו התעלמנו מזה באלגנטיות. וכמובן שהיו כאלה שניסו להערים עליה באמצעות תמונה מפולטרת להחריד בשחור־לבן, וקצת התאכזבתי כשהיא לא התנקמה בהם ונתנה להם ניחוש שמבוגר מהם לפחות בעשור.