כבר תקופה ארוכה אני סובלת מבולמוסים של אכילת מתוק. אני חולת סוכרת, ומבחינה בריאותית אסור לי לאכול דברי מתיקה, אבל כשתוקף אותי הבולמוס אני יכולה לאכול אפילו חפיסת שוקולד שלמה. כיצד אוכל להתמודד עם התקפי האכילה האלו?



"התופעה שאת מתארת, התקפי אכילה בלתי נשלטים, היא לא בעייתית בגלל החשש שתעלי במשקל, את מתארת כאן סכנה בריאותית. דברי המתיקה שאת אוכלת עלולים לפגוע בבריאותך בצורה ניכרת בשל מחלת הסוכרת. אם את ממשיכה לאכול מתוק באופן כפייתי אף על פי שאת יודעת שהדבר מאיים על חייך, אז כנראה מדובר בתופעה שהיא על סף ההפרעה או ההתמכרות, דבר שנמצא מעבר לשליטתך. כשמגיעים למקומות כאלה, מאוד חשוב לקבל עזרה. אני מתנדב מדי פעם בבתי חולים, ולא אחת נתקלתי בחולי סוכרת שהגיעו למצבים של קטיעת איברים. בשיחות עם אותם חולים, רבים מהם אומרים שהם הרסו את חייהם בעצמם כי הם ידעו בדיוק כיצד לאזן את הסוכרת, אבל הבולמוסים שלהם היו חזקים מהם. אני מתרה בך, אל תלכי למקום הזה, תפני לקבל עזרה כדי שתוכלי לעצור את בולמוסי האכילה שמהם את סובלת. תיקחי עכשיו פרטנר שילווה אותך בתהליך – פסיכולוג, פסיכיאטר, מאמן או אדם שיקר לך – ואל תיתני לעצמך ליפול למקום הזה. את יכולה בין היתר ללכת למתמכרים אנונימיים, אולי קבוצת תמיכה תוכל לעזור לך. תמצאי את הדרך שתעזור לך להיות חזקה מההתמכרות שלך שהורגת אותך. תטפחי את חייך ולא את מותך, מצאי עזרה".
אני בן 24, סובל משיתוק מוחין מלידה. מבחינה מוחית אני פעיל לחלוטין, הייתי קצין בצה"ל וכיום אני סטודנט למשפטים. השיתוק משפיע בעיקר על התפקוד שלי מבחינה פיזית, וכדי לשמור על בריאותי ועל איכות חיי, אני חייב להפעיל את גופי ולעשות ספורט ופיזיותרפיה באופן קבוע כשעה מדי יום. בעבר הייתי מקפיד על פעילות גופנית, אבל לאחרונה אני לא מצליח לגרום לעצמי להתאמן כמו שצריך כי יש לי הרבה עיסוקים. כיצד אוכל לגרום לעצמי להתאמן?
 

"בעידן המודרני שבו אנו חיים המודעות לכושר היא גבוהה וברור לכל שהיעדר פעילות גופנית פוגעת במצב הבריאותי. במקרה שלך, משום שנולדת עם שיתוק מוחין, פעילות גופנית היא יותר קריטית, כי אם לא תקפיד להתאמן, מצבך ילך ויידרדר. מוטיבציה זה טריק מעצבן מאין כמוהו, וכדי לנצח את הטריק הזה צריך להפוך את המטלה לקלה. אם אתה לא מוצא את הזמן לעשות פיזיותרפיה ואימונים, אני מציע שמהיום תתחייב בפני עצמך לעשות שבע פעמים בשבוע חמש דקות של פעילות גופנית, לא יותר ולא פחות מזה. הבעיה שלך היא מנטלית, והטריק המנטלי הוא להתחייב לזמן שתוכל לעמוד בו. אם תצליח לעמוד במחויבות הזאת במשך 30 יום, תעלה שלב ותאריך במקצת את דקות האימון. אם תקפיד על כך תצליח להבין הרבה דברים על עצמך. כשמנסים להתגבר על בעיה מנטלית, צריך לשבור את הנחת היסוד השכלית שעומדת מאחוריה. במקרה שלך, הנחת היסוד השכלית שלך אומרת 'אין לי זמן, אני לא מוצא את היכולת המנטלית להכניס שעה בתוך סדר היום העמוס שלי'. בוא תנצח את זה, תכניס חמש דקות ואחר כך תתקדם ותעלה שלב".
 
בני בן ה־33 בחר לעסוק במקצוע שההכנסה בו היא עלובה – משחק. הוא באמת מוכשר, אבל כבר הרבה שנים שהוא תקוע באותו מקום. בעלי ואני עוזרים לו מבחינה כלכלית, אבל אנחנו כבר מותשים מלסייע. אין לנו בעיה כספית ואנחנו יכולים לעזור לו, אבל אנחנו מותשים מכך שלאורך שמונה השנים האחרונות הוא תלוי בנו. מה עלינו לעשות?
 
"בנך הוא בן 33, ואת מתייחסת אליו כמו אל ילד בן 13. אם הוא לא מצליח להחזיק את עצמו ואתם תמיד שם כדי לסייע, אז מתי ובאיזה תנאי הוא ישנה את דרכיו ויחליט שהוא צריך לקחת אחריות על המצב שלו? יש פתגם חכם שאומר: 'אל תיתנו להם דגים, תנו להם חכות'. אתם במקרה הזה נותנים לו דגים, אבל הגיע הזמן שתיתנו לבנכם חכה כדי שהוא ידע איך לדאוג לעצמו. לפעמים תמיכה הורית מתבטאת לא רק במה שנוח, ולכן אני מציע שתתמכו בבנכם על ידי כך שתדאגו שיקבל עזרה ותממנו לו תהליך אימון. תכנסו את בנך לשיחה ותאמרו לו שהחלטתם שבחצי השנה הקרובה הוא יעשה מהפך ואתם תסייעו לו בכך. תכניסו אותו לתהליך אימון ותחליטו מראש כמה אתם תומכים בו מבחינה כלכלית בזמן הזה. תייעדו את הכספים בחוכמה כך שחלק הארי יהיה על שדרוג ואפשרויות צמיחה. יכול להיות שכתוצאה מהאימון המקצועי פתאום בנך יבין שכדי להרחיב את היכולת שלו להתפרנס הוא צריך ללמוד מקצוע נוסף".

מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב-8:00 ב"רדיו ללא הפסקה"