כיצד אפשר לעזור למכור לנייס גאי בימים הראשונים של הגמילה?

"שוב ושוב אני מקבל פניות בנוגע לנייס גאי, שהפך להיות תופעה נוראית. מדובר בסם פיצוציות שאחת לשבועיים משנים לו את השם ואת המבנה הכימי כדי שלא יעלו על האנשים שמייצרים אותו וכדי להתחמק מהממסד. החומר שמגיע בשקיות ממשיך לרוץ בפיצוציות, ואפשר להזמין אותו היום הביתה כמו שמזמינים פיצה.

מדובר בבעיה חריפה שנפוצה יותר ויותר גם בקרב חיילים, כי אלו חומרים שלא מתגלים בבדיקות שתן שעורכים בצבא כמו גראס ומריחואנה. הבעיה היא שהקבינואידים בחומר התעשייתי הזה הם הרבה יותר חזקים ממה שיש בגראס, ולכן החומר הזה מעיף אנשים להיי מטורף, אבל אחר כך גם מפיל אותם וגורם לקריסה של כל המערכות. בנוסף, ההתמכרות לנייס גאי היא הרבה יותר עוצמתית מאשר התמכרות לחשיש או לגראס. קשה מאוד לעזור לאדם שהתמכר לחומר הזה, ואני חייב לומר מניסיוני שלא מדובר בתהליך פשוט.

הקריז של נייס גאי הרבה יותר קשה מקריז של סמים אחרים, כי המוח מזהה את החומרים האלה שהותאמו בדיוק למבנה של המוח. אותם מדענים כימאים שמייצרים את החומרים האלה הצליחו להגיע למוצר שמשתלט מהר מאוד על המערכות, ואז נוצר מצב שבו הגוף חייב בדחיפות מואצת מינונים גבוהים יותר. אדם שמנסה להיגמל מנייס גאי מרגיש כאבים עזים בכל הגוף וסובל מאוד.

לכן, קודם כל צריך להעניק לו המון אהבה ותמיכה. אותם מכורים זקוקים לעזרה צמודה והם חייבים לשתות המון מים במהלך הקריז. בנוסף הם סובלים מרעידות ומפרכוסים ואף הופכים להיות תוקפנים, לכן פשוט צריך לתמוך בהם עם המון סבלנות. גם אמבטיות חמות יכולות לעזור, ואפשר גם לצאת 

ולרוץ ולהוציא את הקריז על ידי פעילות ספורטיבית. אחרי שלושה ימים הקריז אמור להסתיים, לכן צריך לתמוך בהם במהלך כל הזמן ולא לתת להם להישבר".

"גברתי הנכבדה, את צודקת ב־100%, זאת התמכרות. הבעיה שמדובר בהתמכרות נגישה, כך שאדם יכול לשבת ולהמר באמצעות האינטרנט ולהשקיע המון כספים. אותו אדם חושב שהנה, אוטוטו הוא עושה את המכה, אבל בפועל מדובר במדרון חלקלק כמו כל התמכרות אחרת, ואת כל הכספים שמשקיעים מישהו אחר גורף, כי כל הסטטיסטיקות הן תמיד נגד המשקיע. הדרך היחידה לפתור את הבעיה היא לדבר על כך, ולקבל החלטה שמפסיקים. בעלך יכול להתמכר במקום זאת ללייקים באינסטגרם, כך לפחות לא תפסידו כסף".

"התשובה היא מאוד פשוטה – את האוכל צריך להשאיר במטבח ואת הטלוויזיה להשאיר בסלון, ולא לערבב בין השניים. ברגע שהאדם מעביר את צלחת האוכל שלו אל מול הטלוויזיה, המוח שלו עסוק בתכנים של הטלוויזיה ולא במזון. כך למעשה האכילה הופכת להיות דבר שקורה באופן כמעט לא מודע. לכן, ההפרדה בין הדברים היא מאוד חשובה, כמו שהדאלי לאמה אומר: 'כשאתה יושב, תשב; כשאתה עומד, תעמוד; וכשאתה הולך, תלך'.

אז אני אומר: כשאתה אוכל - תאכל. לא סתם אומרים 'אין משיחין בשעת הסעודה', כי כאשר אוכלים המיקוד צריך להיות בלעיסה. הלעיסה מאוד חשובה על מנת שהרוק יתחיל את תהליך העיבוד של האוכל לפני הבליעה. בעיה נוספת של אכילה מול הטלוויזיה היא הכמויות הגדולות שאנו אוכלים, כי מול הטלוויזיה לא מרגישים שובע ורוצים תמיד לאכול עוד. יש קשר ברור בין מה שקורה במוח שלנו כאשר הוא עסוק בדברים אחרים בזמן האכילה, ולכן אנחנו לא מכניסים לגוף את הכמות שאנחנו באמת צריכים לאכול עד שובע.

כפי שאמרתי, הפתרון הוא הפרדה. לא לקחת את הצלחת אל מול הטלוויזיה ולא לראות טלוויזיה כשאת רוצה לאכול. את צריכה להרגיל את הגוף מחדש לאכול בלי טלוויזיה, כי עם הזמן יצרת התניה פבלובית (קלאסית) לכך ששני הדברים הללו הולכים יחד". 

ערכה: הדס בארי