בתי בת ה־16 מדברת אלי לא יפה, מתחצפת ומקללת. איך אני אמורה להתמודד מולה?
"אני לא מתכוונת לתת לגיטימציה להתנהגויות מגעילות, אבל חייבת להיות כאן הבנה שלך כהורה. כדי שהילדים והילדות שלכם יוכלו לעבור את התהליך של פיתוח אוטונומיה פרטית, פנימית ואישית שלהם, הם צריכים לחתוך באופן סופי את חבל הטבור הפסיכולוגי מההורים, ולחתוך זה אומר למרוד בהורים, זה אומר לשנוא אותם, זה אומר שהם יחליטו בלבם שהם בחיים לא יהיו כמו ההורים הזקנים והמכוערים שלהם וכדומה. אגב, אל תגידו להם אף פעם את המשפט 'כשאני הייתי בגילך...', כי הם בטוחים שנולדתם בגיל 45, ומתקשים לדמיין אתכם כילדים. אתם צריכים להפנים את העובדה שכדי שהילד יוכל להתפתח הוא צריך למרוד באמא ואבא שלו, וכדי שהוא יוכל למרוד בכם, הנוכחות שלכם בסביבה שלו מאוד חשובה, כי אחרת במי הוא ימרוד?
"באשר לבתך בת ה־16, את צריכה לבוא אליה ברגע של שקט, לשבת לידה ולהגיד לה שאת רוצה לומר לה רק כמה מילים. היא בטח תתווכח איתך שלא בא לה לשמוע, אבל את מתעקשת ואומרת לה כך - 'את כבר מספיק בוגרת ולכן אני יכולה להרשות לעצמי להגיד לך שיחסים זה משהו הדדי, זה תן לי ואתן לך, קחי ואתן, כי יש הדדיות ביחסים, ומה שאני יכולה להגיד לך אני לא יכולה להגיד לילד בן 3, אבל ביחסים שיש בינינו עכשיו אין הדדיות. אני עושה את המרב כדי להיות אלייך נחמדה, אבל אני מקבלת ממך בחזרה חוצפה, פרצופים, קללות, דיבור נוראי, בחירת מילים איומה, טון משפיל ומעליב. אני רוצה להגיד לך מאמי, ואת חייבת להבין, אני לא יודעת למה יש לך את הציפייה שאני אהיה נחמדה אלייך, שאסיע אותך, שאקנה לך, שאכין לך וכדומה (תני לה כל מיני דוגמאות רלוונטיות מחיי היומיום). כלומר, אני אמורה להיות נחמדה אלייך, אבל אני מקבלת ממך בחזרה טונות של השפלות והעלבות. תראי יקירתי, כשאת מדברת אלי ככה במילים נוראיות ובטון מגעיל, חשוב שתביני שאני לא מוצאת בתוכי את הנחמדות הזאת יותר, אין, זה לא הולך ולא עובד יותר, כי זה לא חד־סטרי ואת חייבת לקחת את זה בחשבון. ברגע מסוים, ביום מסוים, אני לא יודעת אפילו איך זה יבוא לידי ביטוי, אבל אני לא אוכל להחזיר לך בנחמדות, אחרי שאת זורקת לכיווני גועל נפש. זהו, אני בסך הכל רוצה שתדעי איך אני מרגישה'. זהו. לאחרת שאמרת את המילים הללו, קומי ולכי. לא חשוב איך היא תגיב לדברים האלה, ייתכן שהיא תצעק ותתנגד, אבל את לא מגיבה בחזרה. אל תצפי שמעכשיו היא תשנה את ההתנהגות שלה ביומיום, זה לא יקרה. אך הפעם, ברגע שהיא מתנהגת אלייך בגועליות, את מפסיקה להיות נחמדה. את קמה, בולעת את הרוק והולכת משם. אני חוזרת ומדגישה שהמסר הוא שברגע שלא נחמדים אלייך, את גם לא נחמדה בחזרה. מדובר בכבוד עצמי, את לא נשארת במקום שלא נעים לך בו. כאשר היא באה ומבקשת ממך משהו את מסתובבת ואומרת לה בנועם, ולא בכעס, שלא בא לך, שתמצא סידור אחר במקומך.
כמובן שזה לא יעבור בשקט ויהיה לה הרבה מה לומר על כך, אבל את נשארת בשלך ולא מוותרת. את לא נותנת לה את מה שהיא רוצה כי את מפסיקה להיות נחמדה למי שמתנהג אלייך לא יפה, בדיוק כמו שאת תתנהגי כלפי אדם זר שמתנהג אלייך לא יפה. את עושה זאת ללא כל כעס וללא מלחמה, בשקט ובהחלטיות, כשאת שומרת על כבודך העצמי. הילדה לא תהיה שבעת רצון מכך וזה בסדר גמור, כי מי אמר שהיא צריכה להיות כל הזמן שבעת רצון? רק כך תוכלי ללמד אותה מה זה אומר הדדיות ביחסים. בהצלחה".
אני אמא לשתי ילדות מתבגרות בנות 14 ו־16 שפשוט לא הולכות לישון. הן נשארות ערות בכל יום עד חצות בלילה, מה אני יכולה לעשות?
"בגילים אלה אי אפשר לגרום לילדים ללכת לישון. אם את רוצה שזה יקרה ושהן תלכנה לישון יותר מוקדם, את צריכה לייצר את המצב בעצמך. כלומר, בשעה עשר או תשע בערב, את לוקחת לשתיהן את הנייד, מנתקת להן את הטלוויזיה בחדר, מחשיכה את הבית ואומרת להן ללכת לישון. יהיו מריבות, צעקות, צרחות, אבל אם את רוצה שהן לא יתעסקו בנייד או בטלוויזיה לאחר השעה עשר בלילה, זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות. ולכל ההורים היקרים, אתם צריכים להבין שהגיע הזמן שתפסיקו לנסות לדבר עם הילדים המתבגרים ולערוך עמם שיחות. אם אתם רוצים שמשהו יקרה, אתם צריכים לגרום לו לקרות בעצמכם. קחו בחשבון את המחיר שיהיה לזה מול הילדים, כי הם לבטח יצרחו ויגידו שאתם מגעילים, שיגידו. אל תצפו שהילדים ישתפו פעולה אתכם אם תנהלו עמם שיחות, כי הם לא. הסמארטפון שלהם מעניין אותם הרבה יותר ממרות ההורים. לכן, או שתמשיכו להתלונן והמצב יישאר כפי שהוא, או שתיכנסו לפעולה ותתחילו לעשות ולא רק לדבר".
ערכה: הדס בארי
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, בכל יום שישי ב־10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"