לשחוט פרה קדושה: הרופא שהוציא אזהרה מפני חלב, רגע לפני חג השבועות

הפצצה הבאה של ד"ר אריה אבני, מי שנחשב לילד הרע של הרפואה הישראלית, בדרך. “כל מה שפרסמתי עד היום היה משחק ילדים לעומת הספר הבא שלי, שיופיע בקרוב", טוען מי שספרו “שוטי החלב" טלטל את המערכת. “'המתה בשם החוק', זה השם הזמני של הספר החדש, שבו אני יוצא נגד הרופאים האונקולוגים והנזק שהם גורמים".

נימת דבריו הלא מתלהמת של ד"ר אבני וסביבת מגוריו השלווה ביישוב קציר, שממנה הוא משלח את הטיל התורן שלו, נוגדות את תוכן דבריו. “זה יהיה ספר רצח, שבו אוכיח שהאונקולוגיה הורגת, ולא רק בארץ", הוא מבטיח. “אנחנו בשואה בריאותית בגלל השימוש בחלב ובמוצריו. בארצות הברית מתים מדי שנה 600 אלף חולי סרטן. בארץ זה לא יותר טוב. 12 אלף חולי סרטן מוצאים כאן את מותם מדי שנה. זו לא גזירה משמיים, זה לא מאלוהים. זה בא ממה שיש בצלחת ומהמערך הרגשי של האדם - ההבטחות שניתוחים והקרנות יעזרו הן לשווא".

“האונקולוגים למעשה מביאים את רפואת ימי הביניים, הם מיותרים", ד"ר אבני רוצה שנאמין לו. “בעוד עשרות שנים הם ייעלמו כמו בעלי מקצוע לא מעטים הקשורים לתעשיית החלב. זה לא יקרה מהיום למחר, קודם יש להבריא את מערכת הבריאות בארץ, שהיא מאוד חולה".

הרופאים האלה הם עמיתיך למקצוע.
“אין לי עמיתים למקצוע, ואני הולך בדרך שלי. אומנם אני כירורג בהכשרתי, אבל יודע לרפא סוכרת או מחלות עור לא פחות מרופאים המתמחים בכך. הרבה פעמים אפשר לרפא באמצעות שינוי בהרגלי התזונה. לאחרונה הגיע אלי מטופל עם רמה של 152 סוכר ותוך חודשים אחדים זה ירד ל–91. לא קרה כאן שום נס. למעשה, האיש ריפא את עצמו. אני רק נתתי לו את ההנחיות הנכונות. מדוע לרשום תרופה אנטיביוטית לכל מי שבא לרופא עם נזלת, אם ברור שממילא יחלים תוך ימים אחדים בלי צורך בתרופה? תעשיית התרופות מבטיחה ולא מקיימת. מה עוזרות התרופות הניתנות לחולי פרקינסון?".

לו היית שר הבריאות, איך היית פועל כדי לשנות את המצב?

“עדיף לפעול תחילה בדרך של רפואה מונעת, גם אם זה כרוך בתהליך ממושך. זה שמשרד הבריאות יוצא כעת נגד המשקאות הממותקים מראה שדברים יכולים לקרות. לא מוכרחים הוראות מגבוה. די אם היו נותנים לי תוכנית טלוויזיה. בתוכנית כזאת אפשר ללמד את העם להשתחרר ממוצרי החלב, לקרוא לו להתרחק מגלוטן ולהימנע מאכילת טונה ובמקום זה להרבות בצריכת פירות וירקות. זה יכול להיות מעשי. הרי מאז שחינכו אותנו לא לקטוף פרחי בר, אף אחד לא קוטף. חינוך זה שם המשחק".

אגב, מה יש לך נגד טונה?

“רק טיפש אוכל טונה. דג הטונה הוא הדג העשיר ביותר בכספית. זה עלול לגרום לאלצהיימר, לפגוע במערכת החיסונית, בכבד, במוח, בלבלב, במה לא. עדיף לצרוך סלמון, בתנאי שהוא מגיע מקנדה, לא הסלמון מנורווגיה. אפשר לצרוך דגי בריכות ונחלים כמו הפורל שמגיע מהגליל".

ד"ר אבני איננו יוצא למלחמת חורמה רק נגד החלב או הטונה. יש לו ארסנל של תוכניות. “לו הייתי מקבל סמכויות, דבר ראשון הייתי מבטל את החיסונים עד גיל 3", הוא אומר. “זאת איוולת לתת לתינוק שנולד חיסון נגד צהבת. הייתי דואג שכל ילד יקבל ויטמין D איכותי באמצעות שמן דגים, כפי שהיו נותנים בעבר בפולניה".

לא שמן קיק?

“בוודאי שלא שמן קיק. שמן דגים".
 

פולניה, קורא אבני לבית מילשטיין (68), לפולין, ארץ הולדתו, שבה יצא לאוויר העולם שלוש שנים לאחר מלחמת העולם השנייה, כבנם של ניצולת אושוויץ ש"לא דיברה בבית על מה שעברה בשואה" ושל קומוניסט שנקרא על שם לנין. בן 9 היה ב–57' כשעלה ארצה עם משפחתו. “הגענו לבאר שבע", הוא משחזר. “אז זאת הייתה עיר קטנה ונחמדה, אך גם מוזנחת. בכיתה שלי במקיף א' לימדו המורים הטובים ביותר בישראל. אבא היה פקיד בקופת חולים ואמא הייתה מזכירה במשרד עורכי דין. החיים היו צנועים. גדלנו על לחם ומרגרינה".

ומוצרי החלב?

“אז היינו בתוך שטיפת המוח. כן, כמו כולם. חלב זה בריא, האמנו. וכשבתחילת שנות ה–60 יצא הפטנט שנקרא קוטג' ואמא הביאה לראשונה הביתה, אנחנו, כולל אותי, אחותי ואחי, שלושה עכברים קטנים, טרפנו את כל הקוטג' לפני שאמא אמרה ג'ק רובינסון. 30 שנה אכלתי הרבה קוטג' לצד מוצרי חלב אחרים עד שנגלה לי האור".

מתי?

"בתחילת שנות ה–90, כשניהלתי מרפאת מומחים ברמת גן, היה לי מטופל שלא הפסיק לדמם. מה שלא עשיתי איתו, לא עזר. חשבתי שניסיתי הכל עד שיום אחד בא לי הרעיון להורות לו לא לגעת בחלב ובמוצריו. לא יודע איך זה קרה, אבל הוא יצא מהבעיה שלו. אז מה שאמרתי לו, אמרתי גם למטופלים אחרים - והתוצאות היו מדהימות. אמרתי לחלב שלום ולא להתראות".

בדרך לכך הוא עבר תחנות משמעותיות בחייו. כשלמד בתיכון בבאר שבע, הלך באופן טבעי למגמה הריאלית - מתמטיקה, פיזיקה וביולוגיה. “במעבדה הייתי פותח בשביל כל הכיתה את הבטן של הצפרדעים שניתחנו", הוא מספר. “אז עדיין בכלל לא חשבתי ללמוד רפואה".

בשירותו הצבאי בצנחנים נפצע אבני במלחמת ההתשה, פציעה שהכתיבה את מהלך חייו. “זה קרה בתעלה, יצאנו ללוות את סיירת מטכ"ל ועלינו על מארב מצרי", הוא משחזר. “כשנהג הזחל"ם לא ראה את הדרך, אז אני, הרגם, הרמתי את הראש, חטפתי רסיסים ושקעתי בערפל קרב".

הוא חזר להכרה בסורוקה. לאחר שבוע שם החל בתהליך שיקום ממושך בבית לוינשטיין: “חצי שנה הייתי מרותק שם לכיסא גלגלים והיה עלי ללמוד שוב לקרוא ולכתוב. בינתיים הגיעו אלי טופסי ההרשמה לאוניברסיטה העברית. במצב שלי לא היה טעם ללכת ללימודי מתמטיקה או פיזיקה, שאליהם נרשמתי. ‘תרשום רפואה', אמר לי חבר שהיה איתי בצבא. ‘בסדר', אמרתי ונרשמתי. נראה היה לי שלא צריך הרבה שכל ברפואה.

“כשבאתי למנהלת בלוינשטיין ואמרתי לה שהזמינו אותי לבחינה בירושלים, היא חשבה שהשתגעתי והתקשרה לאמא שלי", מוסיף ד"ר אבני. “'מה יש לו לחפש ברפואה? לכל היותר ייצא ממנו מסגר טוב, אולי נגר', אמרה לה. מכתב הזימון לאוניברסיטה הפך לאתגר עבורי והתעקשתי לנסוע לירושלים. אם לא המכתב הזה, לא יודע איפה הייתי היום".

ד"ר אבני משוכנע שאין מקריות בחיים. “הגיעה אלי פעם אישה צעירה עם אסתמה ששום טיפול לא עזר לה", הוא מספר. ראיתי שאני מחפש עם פנס ולא מוצא שום דבר. התחלתי לחקור אותה והמצב שלה לא השתפר. בסוף שאלתי אותה אם מישהו פגע בה מינית. היא פרצה בבכי נורא. התברר שאביה אנס אותה מגיל 6. תחושת המחנק שליוותה אותה גרמה למחלה. כשחשפה אותה, השתנה המצב שלה".

כלומר, לא מזיק לך אם אתה מצויד בכישורים שמחוץ לרפואה.

“בהחלט. הרבה פעמים זו לא רק רפואה נטו. הייתה לי מטופלת שלא הצלחתי לעזור לה הרבה עם הסרטן שבו לקתה. כשניסיתי לרדת איתה לעומק, התברר שלא הכל היה בסדר אצלה בבית. לאחר שייעצתי לה להתגרש, היא עשתה כן והמחלה נעלמה כלא הייתה".

מסיפוריו של ד"ר אבני נרמז שיש לו סיבה אישית לעיסוקו הרפואי עם חולי סרטן לצד הטיפול שהוא מעניק לחולים אחרים. “אשתי הראשונה נפטרה בגיל 29 מסרטן והשאירה אותי עם שני ילדים קטנטנים", הוא מספר. “כשקורה לך דבר כזה, זה לא יכול לעבור בלי השפעה. אבל נחשפתי לדברים האלה קודם לכן, כסטודנט לרפואה שהיה צריך לטפל במנהלי מחלקות בבית החולים שחלו במחלה".

יש לך עוד ילדים?

“יש לי עוד חמישה. שלושה מהם מאשתי השנייה, שממנה התגרשתי. שניים נוספים הם בלתי חוקיים, איך שאומרים. אומנם לא גדלתי בבית עם אווירה של שואה, אבל זה כנראה משהו שנמצא בדם. לאחר שהרגו לנו מיליון ילדים בשואה, חשבתי מה אני יכול לעשות בעניין. חיפשתי בנות שרוצות ילדים, לא גבר לחיות איתו. מהן יש לי שתי בנות. עם אחת מהן אני בקשר. השנייה לא רוצה".

ד"ר אבני כעת בפרק ג'. אסתי, בת זוגו, היא אמנית, שיצירותיה ניכרות בביתם בקציר ושוקדת על טיפוח גינת הירק שלהם. לדבריו, מיסוד יחסיהם ברבנות לא בתוכניות שלו. “הספיקו לי פעמיים", הוא אומר.

נחזור אל החלב. “השימוש בחלב מן החי לא טבעי לנו ולכן גורם להרבה מחלות, בהן סוכרת נעורים, קרוהן, אפנדיציט, דלקות גרון ואפילו קטרקט בעין", משוכנע ד"ר אבני. “כמו שחלב האם מיועד לתינוקות, כך החלב של הפרה מיועד לעגלים ועובר לבני האדם עם כל התוספות המזיקות שבו. אנחנו לא צריכים את זה. עובדה, מיליונים גדלו בסין לא רע בלי חלב".

אומרים שהחלב חשוב לבניית הסידן בגוף.

“זאת שטות גמורה. הסידן מהחלב לא נספג היטב בגוף וכלום לא נשאר ממנו. הסידן הכי טוב נמצא בירקות".

יש השוללים כמוך צריכה של חלב פרה, אבל אומרים שקצת קוטג' ויוגורט לא יזיק.

“איך אמר הרמב"ם, מוטב לאכול מעט מהרע מאשר הרבה מהטוב. אם אתה טועם מעוגת גבינה, ההנאה שקולה לנזק".

לא בטוח אם אהיה מוכן להיפרד לגמרי מגבינות כמו רוקפור או קממבר.

“פעם, פעמיים, שלוש בחודש זה לא נורא. אני צמחוני וזה לא אמור להפריע לי לאכול לפעמים עוף או דג. יש צמחונים שלא מזיק להם להרביץ מדי פעם איזה גולאש טוב". 

על מה אתה ממליץ?

“אין כמו השילוב הנדיר של פלאפל בפיתה. כל כך פשוט, כל כך בריא. זאת, כמובן, אם אתה מכין בעצמך את כדורי הפלאפל בשמן חד־פעמי, ולא כפי שקורה בפלאפליות, שבהן משתמשים בשמן אפילו שבוע וזה מסרטן. לכדורי הפלאפל מוסיפים טחינה וסלט, שמים בפיתה מקמח מלא או מקמח כוסמין, וזה נפלא".

עדיף חלב עזים?

“זה כמו שישאלו אותך אם אתה מעדיף לחטוף כדור ממקלע כבד, מ–M־16 או מרובה טוטו. ברור שעדיף מרובה טוטו, אבל אני לא מכיר מישהו שהיה שמח לקבל ממנו קליע בראש. גם חלב עזים מזיק, אבל פחות מחלב פרה".

“אני לא שותה קפה כשם שאני לא שותה תה, אלא אם כן מדובר בתה צמחים. כשאני שותה לפעמים קקאו, אז עם חלב סויה. נאה דורש, נאה מקיים".

יש הטוענים שגם סויה לא ממש טובה לבריאות.

“כשבארצות הברית החל לטפס השימוש בסויה בעקבות הפעילות של המתנגדים לחלב, התחילו יצרני החלב לזמר על סכנה, כביכול, של הורמונים בסויה. היפנים אוכלים 6,000 שנה סויה ותראה איזה שיער יש להם. למיטב ידיעתי, אפשר לצרוך סויה, אבל זה צריך להיות במידה".

ולבד מסויה?

“לא מוכרחים לשתות רק חלב סויה. יש גם משקה אורז ומשקה שקדים. זה מצוין. אם יש בזה יותר מדי סוכר, מומלץ למהול במים. מוצרי חלב אפשר להחליף בטחינה, בעדשים וכמובן לא לשכוח ירקות. טופו הוא תחליף מצוין, אם כי רצוי שיהיה בו מגנזיום ולא קלציום".

טופו לא זול, והטעם לא תמיד מפתה.

“ככל שייצרו יותר טופו על חשבון מוצרי חלב, כן תרד העלות שלו. טופו אמור לבוא עם סלט, למשל, עם אורז או עם מרק. מי שיאכל רק טופו עלול למות משעמום. כשאין לי זמן, אני לוקח פרוסת לחם מלא, כמובן, מורח עליה שמן קוקוס, שם חתיכת טופו עם עגבנייה, מלפפון, רוקט, קצת חסה, גם מלח ופלפל - וזה נהדר". 

ככל שיש לא מעט הומור בדבריו של ד"ר אבני, הסיפור שלו רחוק מלהיות משעשע. אשתקד נשלל רישיונו לחודש בגלל אמירות על רופאים בישראל, ואין בכך כדי לגרום לו להימנע מהן. מרפאתו צמודה לביתו בקציר, לאחר שפוטר מעבודתו בקופת חולים כללית. “אני מאמין שאם זורקים אותך מהחלון, אלוהים פותח לך דלת אחרת", הוא אומר.

לאן אתה בורח מהעיסוק ברפואה?

“אני עוזר לזוגתי בגינה, עושה עבודות נגרות, שומע מוזיקה קלאסית וחותר כמה פעמים בשבוע בקיאק. אני לא אוהב ללכת לים, אבל מת לחתור קדימה על הגלים". 

"לשיטתו של ד"ר אבני, אם לא תהיה צריכת חלב, לא יהיו שום מחלות וכולנו נחיה עד אלף שנה", מגיבה פרופ' נעמה קונסטנטיני, מנהלת המרכז לרפואת ספורט בהדסה, ירושלים. “דבריו אולי נשמעים מעודדים, אבל אני מכירה אנשים רגישים לחלב, שלא נוגעים בו ובכל זאת יש להם מחלות כמו סוכרת נעורים, קרוהן ומחלות סרטן למיניהן. זה בכלל לא מסתדר עם הטענות שלו.

“אין ספק שמוצרי החלב הכרחיים, בהיותם הספק העיקרי של סידן לגוף, מה שבונה לנו את העצמות. תינוק שנולד עם 25 גרם סידן בעצמות מגיע בשיא התבגרותו לקילו סידן בגוף. לזה אי אפשר להגיע רק מירקות, מטחינה ומשקדים, וזה לא הולך בלי חלב ומוצריו.

“דבריו של ד"ר אבני לגבי האונקולוגים, שכביכול אפשר לוותר עליהם, היו נשמעים פנטסטיים לו רק היו נכונים. הרי זה חלומו של כל רופא, שלא יהיו שום מחלות בעולם. להגיד שהחלב אשם בכל? נו, באמת. כיו"ר המועצה הלאומית לבריאות האישה, אם יש משהו שגורם לי דאגה, זה שבגלל מסעי הצלב נגד החלב נראה נשים צעירות רבות עם אוסטאופורוזיס".