בשבוע שעבר אישה בת 60 ילדה תינוקת בריאה בבית החולים קפלן שברחובות. האישה, שזוהי הלידה הראשונה בחייה, ילדה את בתה בניתוח קיסרי דחוף לאחר שלקתה ברעלת היריון. כלי התקשורת חגגו וכותרותיהם הכריזו בזו אחר זו בקול תרועה רמה על "דרמה בקפלן", על "נס גדול", על "תינוקת בריאה" והצהירו גם ש"אף פעם לא מאוחר מדי".
על אף שזו זו אינה הפעם הראשונה בעולם או בארץ שאישה מעל גיל 60 יולדת, המקרה מעורר שוב את הדיונים בשאלות ההריונות המאוחרים והגיל שבו ניתן או מקובל להקים משפחה, האם האופציה ללדת בגילים מאוחרים עלולה לשנות את פני החברה, והאם מישהו בסוף משלם מחיר על אשליה של פריון בכל גיל.
הלידה בשבוע שעבר, אגב, אינה השיא. בשנה שעברה ילדה אשה חרדית בת 65 מבני ברק את בנה הבכור בבית החולים מאיר בכפר סבא. זוהי הלידה בגיל המבוגר ביותר שהתרחשה בישראל. היולדת ובעלה בן ה-67 ניסו ללא הצלחה להביא ילד לעולם מהרגע בו נישאו, במשך 46 שנים. במסגרת טיפולי פוריות והליך תרומת ביצית שעברה בחו"ל הצליחה האישה סופסוף להרות.
באפריל האחרון דיווחה התקשורת העולמית על לידת תינוק בריא לאישה הודית בת כ-72 ולבעלה שבקרוב יחגוג 80. לידה זו נדירה במיוחד שכן התינוק נולד לאחר טיפולי פוריות, אך מזרע וביצית של בני הזוג עצמם, למרות גילם המופלג.
גיל המקסימום בישראל לטיפולי הפריה חוץ גופית במימון המדינה עומד כיום על 45 ומאפשר עד שמונה טיפולים. לאחריהם יש לדון במצבה של האם. להריונות בתרומת ביצית קבע החוק את גיל 54 כסף, כשלאחר גיל זה מתבצע הליך תרומת הביצית והפרייתה בחו"ל, גם אם מהלך ההיריון והלידה מטופלים בישראל. במקרה האחרון של האישה שילדה בקפלן, תרומת הביצית וההפריה שאפשרו את ההיריון נעשו ברומניה.
מחקר שנעשה בשנת 2012 באוניברסיטת קולומביה בניו יורק מצא כי רמת הסיכון של נשים שהרו אחרי גיל 50 דומה לזו שבהריונות בקרב נשים צעירות. מנגד, מחקר ישראלי שנערך ב-2006 קבע כי נשים מבוגרות מצויות בסיכון גבוה יותר מנשים צעירות. בכל מקרה, בישראל נרשמה בעשור האחרון עלייה של לידות של נשים מעל גיל 45.
"צריך לשים גבולות"
מי שטיפל באישה בת ה-60 ועזר לה בהגשמת חלומה להשגת ההיריון, הוא ד"ר איליה בר, מייסד ומנהל מרכז הפוריות, המתמחה במקרי אי הפוריות הקשים. "לא מדובר באשה בת 60 שהחליטה פתאום להיכנס להיריון", הוא מסביר, "היא עברה 15 שנים של טיפולי פוריות ונמצאת אצלי בטיפול כבר שש שנים. ההיריון הנוכחי הסתיים בלידה מוצלחת, זה לא היה היריון מסוכן למרות הגיל, רעלת היריון שכיחה גם בגיל 40 פלוס".
אתה מודע לביקורת?
"הרבה אנשים יגידו ‘מה פתאום אימהות בגיל 60'? אבל האם ה-60 של היום הוא לא ה-40 של פעם? התשובה שלי היא כן. תוחלת החיים עולה כל הזמן, תוחלת החיים של אשה בישראל עומדת היום על 84. לפני כ-60 שנה היא עמדה על 48. היום אנחנו מסוגלים לקרוא מפה גנטית, לקבל צפי או סיכון למחלות גיל שלישי ולדעת לטפל בהן או להתגונן מפניהן בעזרת רפואה מונעת והתנהגות נכונה. מסוגלות הורית בגיל צעיר היא לא בהכרח מיטבית, לא רק תוחלת החיים גדלה אלא גם המסוגלות האישית וההורית וכמובן הידע, הניסיון, ואפילו היכולת הכלכלית".
ד"ר נגה פורת, מומחית ברפואת נשים, יו"ר החברה לרפואת נשים בקהילה וחברה בארגון SUPERSONAS לנוכחות נשית, מתנגדת להצגת הריונות בגיל מאוחר כאופציה זמינה ובטוחה. "לא צריך לעשות גלוריפיקציה של ההצלחה הזו. ההיריון הזה יכול היה להסתיים בקטסטרופה", היא אומרת, "עם כל ההבנה שלי לרצון בילד, אני חייבת להתייחס קודם כל לנזק הבריאותי לאם ולעובר שהיריון כזה עלול לגרום. ברוב המכריע של הריונות בגיל המבוגר לא מדובר בלידת ילד ביולוגי שלך, אלא ברצון לחוות היריון ולידה. ההתמקדות בהצלחה של השגת ההיריון מצניעה את העובדה שהריונות מאוחרים הם ברוב המקרים תוצר של תרומת ביצית ולעתים גם זרע. לא בכדי נקבע בחוק בישראל גיל 54 כגיל הסופי להריונות מתרומת ביצית. מישהו צריך להיות המבוגר המקצועי והאחראי ולומר - יש סטטיסטיקות עולמיות בנושא, וגם אם אישה בת 60 מרגישה בת 25, ההרגשה אינה משנה את הפיזיולוגיה. ככל שהאישה יותר מבוגרת, הסיכון שלה לסיבוכי היריון גבוה משמעותית. מישהו צריך לומר 'עד כאן', עם כל ההבנה את הרצון בילד. כשאתה בא ודורש ממערכות רפואיות וקהילתיות לתמוך בהיריון בגילים מבוגרים, אתה צריך גם לשים גבולות".
איך אומרים למטופלת שכנראה זה לא יקרה?
"אני חסידה גדולה של מתן מידע מלא. זה מאוד בעייתי להפנים שבגיל 35, כשאת בשיא חייך, הפוריות שלך מתחילה לרדת במדרון, אבל יש דברים שחייבים לומר למטופלת, כמו שהקפאת ביציות לשימור פריון כדאי לעשות עד גיל 35, שככל שעולה הגיל, איכות הביציות יורדת ושלצערנו עדיין לא נמצאה הדרך לגרום לשחלות לתפקד נפלא כמו שאנחנו מרגישות וזו המשמעות של 'הגיל עושה את שלו'".
למרבה הפליאה, למרות היתרונות שמנה שיהיו נחלתם של ילדים שנולדים להורים בגיל מבוגר, גם ד"ר בר אינו ממליץ על היריון בגיל מאוחר, אינו מעודד דחיית הריונות ואף סבור שעדיף ללדת בגיל צעיר, גם אם הדבר דורש ויתורים: "ההצלחה לא מובטחת בגילים מאוחרים. מי שרוצה לדחות את ההיריון עדיף שתקפיא ביציות. שימור הפוריות יעיל עד גיל 35 בערך, מי שידחה הורות לא בטוח שיוכל לממש אותה", הוא אומר, “אני לא ממליץ לדחות היריון לגיל מבוגר גם אם זה מצריך ויתור על קריירה. עדיף היריון צעיר ואמא שמגדלת את הילד שלה ולא איזו מטפלת או גננת".
הזכות לאמהות
הרשתות החברתיות בהחלט תרמו את חלקן לדיון לגבי הורות בגיל מאוחר ושם לא חסכו דברי ביקורת קשים. למשל, הסופרת ואשת התקשורת עירית לינור כתבה בדף הפייסבוק שלה: "על פניו - נס שרה אמנו, אלא שהרפואה המודרנית היא לא בדיוק התנ"ך. שרה בת זמננו קנתה ביציות ברומניה וילדה בניתוח קיסרי בת שאין לה זיקה ביולוגית אליה, בגיל שבו מקובל מבחינת החברה להיות סבתא ומבחינת הטבע - הורות היא לא אפשרות כלל. אמנם הרופא המטפל, ד"ר איליה בר מהמרכז הרפואי לפוריות ברמת אביב, אמר שזו הוכחה 'שהיריון ולידה מוצלחים אפשריים בגיל מבוגר למרות כל הקשיים והבעיות', אני חולקת עליו: קניית רכיבים גנטיים והתערבות רפואית מסיבית יכולים להביא למצב שבו הרצון בילד מקדש כל עוול. כמו במקרה הזה יצירת יתומה דה-פקטו מאם ביולוגית שתגדל אצל אמא קשישה".
לינור, כאמור, אינה לבד. "אני לא שופטת, אבל בגיל של סבתא לא מביאים תינוקות. צריך להסתכל קדימה. מה יהיה בגן ובבית הספר? זה יביך את הילד", כתבה גולשת אחת.
"כולם מדברים על הזכות של האישה להיות אמא. מה עם הזכות של הילד להורה שיוכל להיות איתו כמה שיותר? ומה עם ילדים אחרים חסרי הורים שאף אחד לא נלחם על הזכות שלהם למשפחה? וכשהאמא תמות זה לא שיהיו לו אחים לחלוק איתם את הצער, העיקר שהיא קיבלה מה שרצתה, רק חבל שילד זה לא חפץ", כתבה גולשת אחרת.
יש גם מי שלא הבינו את הצורך בהיריון כשהביצית כלל אינה של האם: "אמהות לא נמדדת באם הרית את הילד או לא. גנטית הילדה לא שלה מאחר וזו תרומת ביצית. כך שבאותה מידה יכלה לאמץ ילד או שניים כבר לפני שנים ולעשות מצווה".
עם זאת, לצד תגובות מהסוג הזה, היו גם כאלו שהבינו את רצונה העז של אשה שעברה 15 שנות טיפולים להביא ילד משלה: "ילד להורים מבוגרים יגדל להיות נבון ובעל כישורי חיים מפותחים מרוב בני גילו הודות לניסיון חייהם של הוריו המבוגרים יחסית, ובתנאי שהוריו ישכילו ללמד אותו. שיהיה מזל טוב ובשורות טובות", כתב אחד הגולשים.
"אין לך מושג בכלל מה עבר עליה בחיים, אולי כל חייה ניסתה להביא ילד לעולם ולא הצליחה, לכל אישה יש זכות להיות אמא", הגנה גולשת נוספת.
ד"ר בר, מצידו, מתקשה להבין את האנשים שמבקרים את החלטתה של האישה ללדת: "היריון הוא שיקול של כל אדם לעצמו. מי אנחנו שנחליט עד איזה גיל אפשר ליצור היריון? אנחנו כאן לשרת את המטופל בהתבסס על נתונים אובייקטיבים. ההחלטה עצמה צריכה להיות של אותו זוג. מי הם אותם אנשים שמבקרים אשה שהשקיעה 15 שנים מחייה בניסיון להרות? מניסיוני אלו בדרך כלל אנשים שכבר יש להם ילדים משלהם אבל הם מרשים לעצמם לבקר רצון של מישהו אחר בילד".
מירי, אשה בתחילת שנות החמישים לחייה, ביקשה להזדהות רק בשם פרטי, הסכימה לשתף בסיפורה: "בשנות ה-20 וה-30 שלי לא רציתי להקים משפחה לבד ולא מצאתי מישהו שארצה לחיות אתו. המודעות לפני עשר שנים גם לא הייתה כמו היום. בגיל 42 החלטתי לעשות ילד לבד, ולמרות טיפולים, לא הצלחתי להיכנס להיריון. אני כבר לא בגיל לאמץ ילד בישראל ואני לא חושבת שאני מסוגלת לעבור תהליך של תרומת ביצית והיריון עכשיו. אני מבינה את היולדת, בעצם אני מבינה אותה חלקית; את הכמיהה לילד אני מבינה אבל לא את הצורך ללדת בעצמך. בעיני אין סיבה. אפשר לאמץ בחו"ל, אפשר אולי לפנות להליך פונדקאות, ואפשר אולי גם לוותר".
את ויתרת?
"אפשר לראות את זה כך ואפשר גם לומר שבחרתי אחרת. אני לא חושבת שנשים אמורות להיות מוגדרות רק דרך מימוש האמהות שלהן".