אירידיולוגיה: האם צריך לאסור על ילדים לצייר בצבעים שחורים?

"האיש הקטן שבתוכנו, שמתבטא בתוך קשתית העין, יכול להתגלות אל מי שאני, אל כל הזיכרון התאי שלי, דרך התגלות האישון. האישון מתכווץ ומתרחב כאשר הדם מתכווץ ומתרחב, והאישון הוא בעצם שחור ומאחוריו אין שום דבר. הקשתית, לעומתו, צבעונית ועשויה מאלפי כלי דם ופיגמנטים. כלי הדם משתנים לפי המצב הפיזי והרגשי שלנו, וכאשר רגשותינו משתנים, הפיגמנטים הופכים לצבעוניים. לעומתם, האישון משקף את הזיכרון התאי של העבר שלנו, של השרשרת הדורית שלנו על נגזרותיה, לפי התפיסה של 'ראייה אחרת'.

"ילד שנולד - ככל שהוא פותח את עיניו, כך הוא רואה בבהירות את הדמויות בחייו. לאחר לידתו, בתחילה הוא לא מצליח לראות באופן ברור את הדמויות סביבו. בינקות אנחנו כמו עיוורים, וככל שמתגלות אלינו הדמויות, כך הזיכרון התאי שלנו מיטשטש. כאשר העובר מגיח לעולם, הוא יוצא ולו זיכרון תאי מלא של חייו הקדומים. ככל שהוא מתגלה יותר ויותר אל הסביבה ואל הדמויות שמקיפות אותו, כך מתבהרת ראייתו, ובמקביל הזיכרון התאי מתחיל להיטשטש. זאת הסיבה הרוחנית לשיטה החינוכית שלפיה לא נותנים לילד לצבוע בצבעים כדי שהזיכרון התאי שלו לא ייטשטש.

"בחיים אנחנו מצלמים פילם חדש דרך האישון וקשתית העין, כדי לערבל את הזיכרון התאי בעברנו עם ההווה והעתיד שלנו. לפעמים בזיכרון התאי שלי יש הרבה אובדן, כמו למשל מקרה שבו אבי היה יתום וסבתי הייתה יתומה גם כן, ואז גם אני הפכתי ליתום כאשר אבי נפטר בילדותי. כלומר הקללה הדורית של היתמות מתערבבת כל הזמן, אף שאמי התחתנה עם גבר חדש שאימץ אותי ולכן לא חוויתי את היתמות, כי הייתה לי דמות אב בחיי. כך אני מנסה  לצלם פילם צבעוני חדש. אני אומנם יתום ביולוגי, אבל יש לי אב אחר. אני למעשה צובע בצבע אחר את הקללות הדוריות כדי ליצור לעצמי עתיד צבעוני יותר.

"זאת גם הסיבה לכך שכשילד בוחר בצבע שחור או אפור, הוא עדיין יוכל בתת־מודע שלו לזכור את העבר, את הזיכרון התאי הקדום שלו, ולא להתערבב עוד בעתיד. זה נותן לו יותר כוח להתרכז בדמויות או בצורות שהוא כותב או משרבט מכפי שיהיה אם ישתמש בצבעים אחרים. מצד שני, להרבה נשמות או דמויות יש רצון עז לעשות טרנספורמציה יותר מהירה, והן מעדיפות לצבוע בצבעים שונים. מדובר באותם ילדים ששואפים להתערבב עם הרבה דמויות. 

"לכן כל העניין של הצבעים תלוי מאוד בילד ובאופיו. אם זה ילד שאוהב מאוד להתערבב עם דמויות חיצוניות ואוהב מאוד לצייר דמויות ולצבוע בצבעים צבעוניים, צריך לתת לו את האפשרויות האלה. לכל ילד נשמה אחרת, רצונות שונים וצרכים שונים, וצריך לקשר בין הילד לבין הרצונות שלו. כפי ש'ראייה אחרת' אומרת, האדם הוא חלק מהשרשרת הדורית; לכל נשמה אחוזי הבנה משלה, וצריך לסנכרן בין השרשרת הדורית לבין אחוזי ההבנה".

"גדלת וצפית בסיטואציות של אנשים חרדתיים בסביבתך הקרובה. לפי 'ראייה אחרת', כאשר אנו רואים סיטואציות בחיים, אנחנו גם מתנהלים לפי אותה הסיטואציה אף אם אין לנו הרצון לחיות כך. כל מה שאתה חש בחייך נובע מהעובדה שכך גדלת, עם אמא ואחות שסובלות מחרדות, ולכן זאת היכולת היחידה שאתה מכיר בהתמודדות בחיים, אבל זה לא באמת חלק ממך - ואת זה אתה צריך לשנות. 

"אתה צריך לבחור בסיטואציות אחרות מעבר לחרדות כדי להתמודד עם דברים אחרת בחיים. כאשר אתה מגיע למצבים ולצמתים קשים, אתה בוחר בחרדות כדרך ההתמודדות, כי זה מה שאתה מכיר מהבית. כנראה מערכת היחסים שלך ושל אשתך גורמת לך 'לברוח' להתקפי החרדות. הרי אדם שנתקף בחרדה מרחמים עליו, עוזבים אותו לנפשו ולא מתעמתים איתו. אם תצליח להבין זאת ולהחליט לעשות שינוי מהותי, החרדות הללו ייעלמו".