דימוי גוף האישה הוא נושא סבוך מאוד. קשה למצוא נשים ששלמות עם מראה גופן ואוהבות אותו כפי שהוא בלי רצון לשנות או קצת לשפר. כבר בגיל ההתבגרות בנות מתקשות לקבל את גופן המתעגל, ונשים מנסות להילחם בקימורי גופן ולעצבם לפעמים אף בניתוחים קוסמטיים. המבנה שרבות מאיתנו רוצות הוא דווקא מבנה גוף "נערי", פחות רקמת שומן ויותר רקמת שריר. אם נבין את המשמעות האבולוציונית של מבנה הגוף, את הסיבות ואפילו את העדפות המין השני לגוף הנשי על קימוריו, נוכל להשלים איתו ואף לאהוב אותו.
בשבוע שעבר הצגנו כאן כמה נתונים מעניינים שפורסמו בכנס הדיאטנים השנתי של עמותת "עתיד". מעניינים לא פחות היו הדברים שהביאה בכנס הדיאטנית לימור בן חיים משירותי בריאות כללית. תחת הכותרת "מוונוס עד ביונסה - מדעי הקימורים הנשיים", הציגה בן חיים שתי גישות לאבולוציית הקימורים בגוף הנשי.
הגוף הנשי בנוי כך שלאישה בגיל הפוריות מותניים צרים, אגן רחב ושדיים. גישה אחת למבנה זה מתייחסת לברירה הסקסואלית והשנייה לברירה הטבעית. על פי הגישה הראשונה, הנתמכת במחקרים, האבולוציה יצרה למעשה גירוי כדי למשוך את הגבר לבחור בנשים בעלות קימורים. מחקר שנעשה בארצות הברית בשנת 1995 בחן את ההעדפה של גברים צעירים למראה הגוף הנשי. הגברים התבקשו לדרג קבוצת נשים מלאות וקבוצת נשים רזות. בין הנשים הרזות ובין המלאות יש שוני מבחינת יחס מותניים–ירכיים וגודל השדיים. התוצאות הראו כי באופן מובהק גברים מעדיפים נשים בעלות מותניים צרים ביחס לאגן רחב, ללא קשר למשקל האישה, גם אם היא רזה או מלאה יותר.
הגישה השנייה, של הברירה הסקסואלית, גורסת כי הקימורים הנשיים הם דרכן של נשים להיראות מושכות, חזקות ופוריות בעיני הגבר. הגבר רואה בנשים אלו כמי שיוכלו להעמיד עבורו צאצאים חזקים וחכמים. דוגמה לחיזוק גישה זו היא העובדה כי לרקמת השומן בשד האישה אין סיבה תפקודית. להפך, היא מפריעה לפונקציונליות של בלוטות החלב בשד בזמן הנקה ובכל זאת היא קיימת.
על פי הגישה של הברירה הטבעית, למבנה הקימורים בישבן יש תרומה משמעותית ליכולת ההישרדות של האישה, וגם למנת המשכל של התינוק. ייתכן כי זהו המניע, גם אם לא במודע, להעדפה הסקסואלית של הגבר.
הולך במוח
"אבולוציונית", טוענת בן חיים, כאשר האדם התחיל ללכת על שתיים, כתוצאה מהמעבר לעמידה, האגן הלך אחורה ונוצר רווח בין הבטן לצלעות אצל נשים וגברים כאחד. מצב שחייב את האגן להשתנות. בהמשך ההתפתחות האבולוציונית, המעבר לאדם החושב הוביל לצורך במוח, בראש גדול יותר, מה שגרם לאישה ללדת עובר בעל ראש גדול יותר. כך שרק הנשים (ולא גברים, שאינם יולדים) עברו את ההתפתחות הזו של הרחבת האגן, שמטרתה לאפשר למוח גדול יותר להתפתח ברחם האם. אגב, משום שהאגן אינו יכול לשאת מוח כה גדול, ההתפתחות המשמעותית של המוח נעשית לאחר הלידה.
את האגן מצפה רקמה שומנית שגם היא גדולה אצל האישה ביחס לגבר וליתר בעלי החיים. למעשה, אף חיה בטבע אינה צוברת כל כך הרבה שומן בישבן. הסיבה המשוערת היא שגם גודל הישבן קשור לגודל המוח של התינוק. הישבן הוא מאגר שומן ייעודי המכונה שומן אחורי, והוא שונה לחלוטין מכל מאגרי השומן האחרים שיש לנו בגוף. תאי השומן שלו גדולים יותר, הרכב חומצות השומן שונה, עשיר בחומצות שומן מסוג אומגה 3, הידועות בהשפעתן הטובה על התפתחות המוח, והוא מכיל רצפטורים שונים להורמונים כמו אסטרוגן והורמוני מין (יתרון בהנקה ובהריון). אלה, כאמור, לא נמצאים במאגרי שומן אחרים. תאי השומן בישבן אינם מגיבים לרעב כמו רקמות שומן אחרות. זו הסיבה לכך שבדיאטה מופחתת קלוריות תאי השומן מהישבן מנוצלים רק בשלב מאוחר. לעומת זאת, תאי שומן אלה מנוצלים היטב בזמן הריון והנקה.
מבנה האגן הרחב והרקמה השומנית בישבן הם הוכחה לכך שיש קשר בין יכולת ההישרדות של האישה והתפתחות המוח של העובר לבין המבנה שלה. מדוע רק האדם צריך מאגר אנרגיה שיתמוך בזמן הריון והנקה? משום שלעומתו, רוב החיות מתאימות את תקופת הרבייה שלהן לתקופה שיש בה יותר מזון - האביב. אצל האישה, לעומת זאת, היכולת להרות אינה תלויה בעונות השנה, ולכן יש צורך במאגר אנרגיה גדול שישמש אותה ואת עוברה במשך כל השנה למקרה שהיא תהרה. וכך בעבר, אם הייתה שנה של בצורת, בעלי החיים אולי לא שרדו, אך אישה כן הייתה יכולה לשרוד הריון.
הזמינות לאוכל ואופי התזונה המודרנית שינו את פני הדברים. לדוגמה אצלנו, על אף העובדה שלנשים בישראל אגן וישבן רחבים יחסית, חלב האם של הישראליות ביחס לזה של נשים במדינות רבות דל בחומצות אומגה 3 הידועות בתרומתן למוח. כך שהיתרון של אם בעלת ישבן גדול בהשוואה לבעלת ישבן קטן מיטשטש.
חשוב להבין כי ההתייחסות היא לקימורים ולא להשמנה. העלייה בשיעור ההשמנה חוצה גילים ומגדרים. השמנת נשים היום היא לאו דווקא באזור הישבן והשדיים אלא גם ברקמות שומן נוספות כמו הבטן, שבגילי הפוריות זהו חיסרון ולא יתרון.