"אני רוצה לעשות לך השכמה בשש בבוקר, להיות אצלך, בתוכך. להרגיש אותך קרוב."הסתכלתי בתמיהה לכיוון הפלאפון שלי, להיות בטוחה שאני מבינה את הדברים כהווייתם. "תגיד, נגמרו השעות ביממה? מה קשור שש בבוקר? מד"סים של טירונות סיימתי כבר לפני אי אלו שנים". יכולתי לשמוע את חיוכו הטלפוני. "מד"סים כאלו לא עשית מעולם".
והוא צדק. הוא עצמו לא ידע אפילו עד כמה. ביום החופש היחידי שיש לי באמצע השבוע קיבלתי אותו בפיג'מת חתולות הוורודה שלי, אפופת אדי אלכוהול מהערב הקודם, עם חיוך מרוח על פניי. לא הספקתי לומר "ג'ק רובינזון" והייתי כבר שעונה לקיר, בגדיי מופשטים מעל עורי המתעורר, ופטמותיי זקורות, לא ברור אם מקור או מחרמנות. מעולם לא הבנתי, עד כמה לבגדים אין משמעות כמו באותו הבוקר. ואכן, המפקד הזה החזיר אותי לימי הצבא ולא בכדי. לא עברו עשר דקות ומצאנו את עצמנו, על הפוף בסלון, מתרגשים כמו נערי טיפש עשרה, במלוא מובן המילה. קצת חיכוכים של אזור החלציים והממטרה שלו השפריצה לכל עבר. "אני מתנצל", הוא חייך במבוכה. "אין על מה", עניתי, גאה בהישגיי, כאילו במינימום טיפסתי את האוורסט, "זה מאוד מחמיא לי". ואכן פתחתי את אותו הבוקר עם אנרגיות רעננות מתמיד.
פגישה זו גרמה לי לתהות מה אני רוצה מחיי. בעוד כמה גזרים ומלפפונים אצפה, עד שאגיע לסלט הירקות המיוחל שלי, עוד כמה פניות אקבל בפייסבוק מגברים שהם אינם המגבון הכי לח בחבילה. ויש להם אחלה חבילה. האם קיים גבר שאתבונן בו ולא אחשוק בו, כשאפנטז איך לשוני מחליקה על קוביות בטנו? האם אני רוצה זוגיות מסוקסת או סקס במעטפת של זוגיות, רק על מנת להיכנס לגומחה של קוואלי שהוא מכפת אותי בתנוחת עובר?
אז לשם מענה על שאלותיי החלטתי לתת לכם, בני המין, מלאי המין, כלים להתחיל איתנו. הצעות ייעול למשפטי פתיחה וקשר עם נשים גרושות פלוס:
ראשית - צאו מהקטע של שמות תואר, שאתם רואים בסרטים אמריקאים דביקים. אנו לא מילפיות. אנו לא מחפשות שוגר דדי. אנו מעשנות "ווג" עוד מהתקופה שהיינו נשואות. ולא. אין לנו לק אדום בציפורניים. הרעיון שאתם מכניסים אותנו כדרכן של דעות קדומות, לשבלונה לעוסה מרחיקה אתכם מאיתנו. וחבל. אנו יכולות לגלות לכם עולם ומלואו.
שנית - עצם היותנו גרושות, שיוצאות לכבוש את העולם ואת גברברי העיר הגדולה, אינו אומר כי נתרועע עם כל אחד שיש לו קן לציפור בין העצים ובה שתי ביצים. יש לנו סטנדרטים. הם אומנם לא רשימת המכולת של גיל עשרים. אבל מי שבא להתגושש עמנו ולהתנות איתנו מעשי אהבהבים / מזנזנים יהיה מישהו שנכיר לא מעט, נפנטז עליו הרבה, והוא כנראה יהיה בעל עומק אינטלקטואלי, לא פחות מאשר עם עומק מיני. ויגרום לנו לחוש נאהבות ומיניות בטירוף, לפחות כמו ג'וליה רוברטס ב"אישה יפה". אז יקירינו - בואו תלמדו משהו: תחזרו ואז תתנו בראש וגם במחוש, בלי לחשוש.
הנקודה השלישית שהיא הרחבה משמעותית לסעיף הקודם - די עם ההצעות המיניות הנדושות, ועם הדו משמעויות, לכאורה. לכתוב: "ערה?" בחצות כשאתם שולחים לנו הודעה שחוקה ולא מגרה כמו עשרה גברים לפניכם, שפנו אלינו בשעה האחרונה, גורם לנו לרצות לישון את שנת היופי שלנו ובמקסימום לענג את עצמנו עם חברינו מפלסטיק לעת מצוא, ששוכן לו איפשהו בין הצעיפים, במגירת הצעצועים שלנו. הוא לפחות לא ישאל: "את נהנית?", תוך כדי הפיכתנו לויברטור אנושי ודפיקת ראשנו בקצה המיטה, כי הוא חושב שזה מדליק, ולא ייתן לנו פליקים בטוסיק, כאילו הוא מנער אבק משמיכות סקיאביאס בטירונות.
אל תנסו לשנות אותנו
חומר נוסף למחשבה - הכסף שלכם לא מעניין אותנו כהוא זה. כן. תופתעו. הסתדרנו כלכלית לפניכם, אתכם, וודאי שגם אחריכם. אני לא יודעת למה הורגלתם. אבל אנו לא מסוג הבנות שיצפו שתשלמו על הקפה שלהם, אפילו לא ב"ארומה" וגם לא בפגישה ראשונה. הכוח שלנו בין היתר, הוא היכולת לעמוד על שתי הרגליים האחוריות שלנו. אי לכך ובהתאם לזאת, ישיבה בבר מסעדה אקלקטי, מכונית או נסיעה לפריז- לא עושים לנו את זה. נסו להיות עשירים בנפש. קודם כל ולפני הכול. כך תקנו את עולמנו.
זאת ועוד, באמאשלכם, אל תנסו לשנות אותנו. אם ההורים שלנו לא הצליחו בשלושים ושלוש שנים לעשות זאת (או יותר) - מי אתם שתצליחו? אני מי שאני, אני מודעת לחסרונותיי ורוצה להאמין שיתרונותיי עולים עליהם. אז לעשות לי משחקי לטיפה-סתירה, להחמיא לי בטירוף ולחזר אחריי שבועות ואז במספר שיחות להיכנס בי על 200 קמ"ש שאני כזאת ואני אחרת - לא יגרמו לי לרצות לבוא לקראתכם, אלא לנוס מכם ויפה שעה אחת קודם. כי אני כזאת ואני אחרת.
נקודה שישית ואולי החשובה ביותר - יש לי ילד. והוא מקסים. והוא שלי. ידעתם זאת מהצ'אט, ידעתם זאת מהפייסבוק, ידעתם זאת משיחת הטלפון שקיימנו. אני לא מחביאה אותו. אם הייתי יכולה ללכת עם כרזה שאני אמא הייתי עושה זאת אתמול. וזה חלק ממני. הוא מה שנתן לי את האומץ להתגרש. והוא עושה אותי אדם טוב יותר ומכיל יותר. אז בחייאת, אל תופתעו. זה לא אמין. זה גם נראה כאילו יש לכם אלצהיימר, בגיל כה צעיר, ששכחתם תוך מספר שעות, עובדה חשובה זו.
הבינו, עילי בני, הוא המסננת הטובה יותר לזוגיות. הוא הכול והכול זה הוא. אם אתם רוצים מישהי שתתחיל אתכם מאפס "טאבולה ראסה", אני לא הכתובת. בקורות חיים שעדכנתי לאחרונה הוספתי לניסיון התעסוקתי שיש לי שלוש וחצי שנים ניסיון בהורות. זה לא הולך ברגל. אני יכולה ללמד אתכם מהן בדיקות גנטיות, מהן בדיקות הריון, איך מתמודדים עם ילד חדש בבית בתוך זוגיות ואיך מתנהלים עם דיכאון אחרי לידה ועדיין רוצים לעשות סקס בין לבין - זוהי תורה שבעל פה שאינה הולכת ברגל.
גברים יקרים, אתם גברים, אז החלו להתנהג ככאלה. התחילו לחזר, הפסיקו להיעלב. זכרו שיחס גורר יחס. אם חזל"שתם אותנו לפני חודש כי הייתה לכם חברה, אל תחשבו שתשרקו לנו ונרוץ ככלבות מיוחמות אליכם. כי מיוחמות אנו בטוח. כלבות אני לא. תהיו אותנטיים, אל תמציאו את הגלגל, תנו קצת קרדיט לאינטליגנציה שלי. לניסיון שלי. אני מבטיחה לכם, שהגבר שיעבור את המסלול המתקדם יזכה לשירות קבע פעיל שהוא ילקק בו דבש.
בסופו של דבר סקס הוא סקס, אני רוצה אותו לא פחות מכם, אז בואו ניכנס למיטה ונתחיל במלאכת הגוף הקדושה, עם הרבה חיבה. ואפשר גם פוט מסאז', בשביל ההרגשה הטובה.