בתי בת הארבע גמולה מחיתולים כשנתיים. בלילות אנחנו משתדלים לקחת אותה לשירותים כשעתיים לאחר ההירדמות שלה, וזאת מכיוון שאם אנחנו לא עושים זאת היא מרטיבה במיטה ולא מתעוררת עד הבוקר. כשסבתא שלה שומרת עליה, אף פעם לא בורח לה פיפי, ואיתנו תמיד בורח לה. ניסינו להכין לה טבלה ולתת לה מדבקה על כל יום שלא בורח לה, אבל זה לא עוזר. האם יש פתרון נוסף כדי לטפל בבעיה? ומתי צריך לגשת לרופא?
"אני מעזה להגיד שהכל תקין, וזאת מכיוון שיש לה אפשרות להתאפק גם בלילה. עובדה שכשסבתא שם היא מצליחה להתאפק וכנראה שמאוד משתדלת. אני באופן אישי נגד שיטת הטבלאות, ובאופן כללי נגד הדבר הזה שנקרא כלכלת האסימונים. הרי לפעמים זה עובד ולפעמים לא. בסך הכל זאת מוטיבציה חיצונית לילדים. בשביל מה הם יתאמצו? בשביל עוד פרס? עוד מדבקה? אני דווקא בעד לייצר אצל הילדים מוטיבציה פנימית, להגיד לילד ‘איזה כיף לך’ ו’אתה בטח מאוד גאה’. לדעתי, אתם צריכים לחזק אצל הילדה את הרצון לקחת אחריות, גשו אליה ותדברו איתה על הנושא. תאמרו לה שאתם מבינים שלפעמים בלילה בורח לה פיפי ושזה קורה להרבה ילדים. תעניקו לה פתרון – אם היא מתעוררת ומפריע לה שהיא מרטיבה במיטה, אתם מניחים באופן קבוע ליד המיטה מגבת יבשה. אם היא קמה ומרגישה חוסר נוחות, היא יכולה לישון על המגבת, להניח את הבגדים הרטובים ליד האמבטיה ושאתם תבינו את המסר. המסר אומר בעצם שמהיום בתכם אחראית לתוצאות ההתנהלות שלה. זהו מסר אדיב ועדין. ברור שבהתחלה היא תמשיך להשתין, אבל היא תקום בשקט ובנינוחות כי היום כשאתם מרימים אותה לשירותים, אתם אלה שלוקחים אחריות. היא כבר בת ארבע, תכבדו אותה ותסמכו עליה, ויש סיכוי גדול מאוד שבתוך מספר לילות זה יפתור לכם את הבעיה והיא תפסיק להרטיב במיטה. בהצלחה רבה".
לפני כעשור התחתנתי. הייתי רווקה, ובעלי היה גרוש ואב לילדה. בתו לא הייתה חלק מחיינו מכיוון שהיו לו חילוקי דעת עם אמה. כיום יש לנו שלושה ילדים בני שנה, שש ושמונה, ולפני שבוע בתו של בעלי מנישואיו הקודמים פנתה אלינו בטענה שהיא מעוניינת לחדש איתו את הקשר.אני מאוד בעד העניין, אבל לא יודעת איך לספר לילדים שלנו שלא מודעים לעניין שיש להם אחות נוספת בת 13.
"אני ממליצה שתבצעו מפגש משפחתי ביחד עם כל הילדים ותספרו להם שלפני שאבא התחתן עם אמא הוא היה נשוי לאישה אחרת ונולדה לו בת, והבת הזאת היא גם האחות שלהם. תגרמו לילדים לשמוח שהולכת להיות להם אחות גדולה חדשה, תדברו על כל הדברים הכיפיים שתעשו איתה ביחד, תכינו את הילדים לביקור שלה, תכינו את עצמכם לשאלות בעיקר מבן השש ובן השמונה. אם ילדיכם ישאלו אתכם למה לא אמרתם להם עד היום, תאמרו שהייתם מבולבלים או שלא ידעתם איך לספר להם את המידע הזה. תדאגו להגיד את האמת ללא לחץ או בהלה, אל תיכנסו לפרטי פרטים, תענו באופן נקודתי לשאלות הילדים, ואני מחזיקה לך ולבעלך אצבעות על התוספת למשפחה של נערה בת 13 בגיל ההתבגרות, ואיזה יופי שהיא רוצה את הקשר הזה עם אביה".
אשתי בחודש השלישי להריונה השלישי. יש לנו ילדה בת שש וילד בן שלוש. מה הדרך הנכונה לספר לילדים על ההריון של האם?
“אני בעד לספר לשניהם יחדיו כדי שאף אחד לא יחשוב שזה סוד או שמסתירים משהו. זאת צריכה להיות בשורה הנאמרת בטון מאוד מחויך ושמח. דבר נוסף שאני רוצה להדגיש - לאורך כל תקופת ההריון אל תגידו לילדים 'התינוק שבבטן', אלא תגידו 'העובר'. וזאת משום שלעתים, חס וחלילה, נשים מאבדות הריונות ועוברים, זה נקרא לידה שקטה, ואז, מעבר לכל המצב העדין הזה, ההורים צריכים להגיד לילדים שהתינוק מת כשהרבה יותר קל להגיד להם שהעובר לא התפתח טוב, ובגלל זה האם לא בהריון יותר ולא יהיה תינוק. מעבר לזה, לכל שאלה שהילדים שואלים תענו בחיוך. אל תיבהלו משום דבר שהילדים אומרים ושואלים. תגידו לילדים את האמת, אבל בהתאם לגילם. אם מעניין את בת השש לדעת איך נכנסים להריון, אתם צריכים לספר. זאת הזדמנות לשיעור חינוך מיני. כשאני אומרת חינוך מיני אני לא מתכוונת לפין ופות, אלא לערכים ואהבה, למסר הראשוני שההורים רוצים להשריש אצל הילדים לפני שיחה על הנושא בהמשך. אתם יכולים לספר שהריון זהו סיפור אהבה בין בני זוג ולהעניק מידע לפי מה שנוח לכם, ואף להיעזר בספרים מתאימים. אני לא ממליצה להגיד לילדה 'כשאת תהיי גדולה נספר לך', כי אז היא תחפש את המידע במקומות אחרים, והמידע עלול להיות לא מתווך".
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM
עריכת תוכן 103FM: עדן בן ארי