מחלת האפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית כרונית, הנגרמת מפעילות חשמלית לא תקינה בתאי העצב במוח (נוירונים), שמובילה לפרכוסים. באפילפסיה ישנם כ־30־40 סוגים שונים של התקפים ברמות חומרה שונות. המיקום של הפעילות החשמלית הלא תקינה קובע איך ייראה התקף הפרכוס. למשל, אם יש פעילות לא תקינה באזור שאחראי על יד ימין, נראה פרכוסים ביד ימין. אם הפעילות הלא תקינה היא בכל המוח, יחווה החולה אובדן הכרה ותנועות לא רצוניות בידיים וברגליים.
לפחות במחצית מהמקרים, הגורם למחלה אינו ידוע. במקרים אחרים המחלה יכולה להיגרם מחבלת ראש, מום מוחי מולד או הפרעה מבנית מולדת, על רקע אירוע של אוטם או דימום, גידולי מוח ודלקות של המוח. אלו הן רק דוגמאות ספורות לגורמים למחלת האפילפסיה.
בישראל יותר מ־81 אלף חולים, שהם כאחוז מהאוכלוסייה. 70% מהחולים מצליחים להישאר מאוזנים בעזרת טיפול תרופתי, אבל 30% נותרים עם פרכוסים למרות טיפול תרופתי וזקוקים לטיפולים שאינם תרופתיים.
לחלק מהחולים יכול להתאים ניתוח מוח, לאחר איתור המוקד שגורם לפרכוסים. אפשרויות טיפוליות אחרות הן קוצב וגאלי, שמושתל בבית החזה ומחובר באלקטרודה לעצב הוואגוס (בצוואר), המספק פולסים חשמליים קבועים עד למוח. יש גם דיאטה מיוחדת, עשירה בשומנים ודלה בחלבון וסוכרים, ובאחרונה אישרו לשימוש בישראל קוצב של Deep brain stimulation, למקרים שבהם טיפולים אחרים נכשלים.
איך מזהים התקף ומה עושים?
אם מדובר בהתקף כללי, עם אובדן הכרה ונפילה על הרצפה שלפעמים מלווה בהפרשה מהפה, חשוב לקרוא לעזרת אדם נוסף ולהשכיב בזהירות את האדם החווה התקף על הצד. חשוב לשמור על קור רוח, לא לדחוף משהו בין השיניים ולא להחזיק את החולה בכוח במטרה להפסיק את הרעד.
צריך רק לתמוך בראש, לפנות נתיב אוויר על ידי ניקוי ההפרשות ולבצע את הפעולה עד סוף הפרכוס, שאורך דקות ספורות בלבד.
מרבית החולים מתאוששים וממשיכים בתפקוד רגיל. במקרים של אובדן הכרה ופרכוסים שנמשכים יותר משתיים־שלוש דקות יש להזמין אמבולנס.
במקרה של התקף מסוג אחר, שמתבטא בבהייה או בהתנהגות אוטומטית ללא אובדן הכרה, יש להרחיק את החולה מחפצים שהוא יכול להיפצע מהם, לשמור שלא ייפצע ולהשכיב או להושיב אותו.