על הנדסה גנטית אנחנו שומעים רבות במחקרים ובמאמרים המביעים דעות בנושא. חלקם בעד ואחרים נגד, מנומקים יותר או פחות. נדמה כי התוצרים של הנדסה גנטית כבר זמן רב איתנו, אבל למעשה הטכנולוגיה פותחה בראשית שנות ה–70 של המאה הקודמת, ובשנות ה–90 נכנסה לשוק באופן מסחרי העגבנייה המהונדסת גנטית הראשונה בשם Flavor savor. בזכות הטכנולוגיה של ההנדסה הגנטית הוארכו חיי המדף של העגבנייה הזו. מאז התחום התפתח, והיום לדוגמה כ–80% מגידולי הסויה, כ–30% מגידולי התירס וכ–20% בקירוב מגידולי הלפתית שמהם מפיקים את שמן הקנולה - עברו הנדסה גנטית.
הנדסה גנטית היא תחום המתייחס לשינוי שנעשה במבנה הגנטי של צמחים, בעלי חיים או מיקרואורגניזמים (חיידקים, שמרים ועובש) במטרה לגרום לשינוי שאינו מתרחש באופן טבעי. ההנדסה הגנטית פורצת דרך בשיפור גידולים חקלאיים בהשוואה לשיטות ההשבחה המוכרות שבהן השתמשו כבר לפני אלפי שנים ואף מוזכרות במשנה. בהשבחה מבוצעת הכלאת שני זנים של צמח על ידי רבייה מינית, וכך עובר כל החומר התורשתי מצמח אחד למשנהו. לאחר הרבייה בוחרים את הצאצאים ה"משובחים" ואיתם ממשיכים את תהליך הסינון עד לקבלת התוצאה הרצויה.
להבדיל מהשבחה, בהנדסה גנטית אין העברה של מכלול הגנים אלא בידוד של הגן הרצוי וסינון של אחרים, ולכן התוצאה המתקבלת היא מדויקת יותר. הנדסה גנטית נעשית בתנאי מעבדה, לכן התהליכים קצרים יותר, וגם מגוון ההכלאות האפשריות גדול הרבה יותר מאשר בהשבחה. בדרך זו ניתן להעביר תכונות מצמחים, אורגניזמים או מיקרואורגניזמים שונים ורחוקים - ולא רק מקבוצות גנטיות קרובות.
ההנדסה הגנטית מסייעת בדרכים שונות: שיפור עמידות של צמחים למזיקים, חומרי הדברה ומחלות. לדוגמה, כותנה שעמידה לחרקים; טיהור מים וקרקע על ידי צמחים מהונדסים; הארכת חיי המדף של מוצרי מזון; שיפור הטעם, המרקם, הצורה והגודל של מזונות. כמו כן, היא תורמת לפרופיל התזונתי, כמו העלאת ערך החלבון או הפחתת התרומה הקלורית. ההנדסה הגנטית מסייעת לשמר זנים של צמחים שיש חשש שייכחדו. דוגמה לכך היא גידולי הפפאיה. הפרי היה בסכנת הכחדה לאחר שנתקף על ידי וירוס. שימוש בהנדסה גנטית סייע לפתח זן עמיד לווירוס זה.
נוסף על כך, טוענים המצדדים, אוכלוסיית העולם גדלה, השטח החקלאי קטן, ויש צורך בפיתוח חקלאות העונה על הצרכים כמו צמחים בעלי ערך חלבון גבוה או יבול הדורש פחות מים לצמיחה.
מה אומרת הרגולציה?
רשויות מזון בארץ ובעולם אינן מתנגדות באופן עקרוני להנדסה גנטית. מזונות אלה נחשבים בטוחים לשימוש. עם זאת, הרגולציה שונה ממדינה למדינה וגם ממזון אחד לאחר. בישראל יש שתי ועדות העוסקות בנושא - של משרד הבריאות ומשרד החקלאות. כל מוצר מהונדס גנטית מבוקר לגופו. בבדיקות מתייחסים לשינויים שנעשו באורגניזם ביחס למקור. למשל בחינת כמות הרעלן הטבעי סולנין בתפוח אדמה שעבר הנדסה גנטית לעומת כזה שלא. נמצא כי בכמותו הנוכחית הוא אינו מזיק, אך ייתכן שבעקבות התערבות בהנדסה גנטית רמתו בירק תעלה ותהווה סיכון לאוכלוסייה. בדיקה נוספת היא של רכיבים אלרגניים. בעקבות ההתערבות הגנטית חלים שינויים ויש חלבונים חדשים שיכולים להיות אלרגנים.
ישראל היא מעצמה בתחום המחקר של הנדסה גנטית, אף שאינה מייצרת מוצרים מהונדסים גנטית ולא מתקיימת בה הפצה מסחרית של מזון מהונדס. יחד עם זאת, חברות מזון מייבאות חומרי גלם או מוצרים מוגמרים שעברו הנדסה גנטית. להבדיל ממדינות שונות שבהן על אריזות מוצרי המזון יש סימון המציין אם הם מכילים רכיבים שהונדסו גנטית, בישראל אין כיום חקיקה לגבי סימון מזונות מהונדסים על גבי האריזה.
עד כאן זה נשמע טוב, אפילו חלום. אז מדוע ישנם מתנגדים?
ההתנגדות סביב נושא ההנדסה הגנטית היא בכמה רבדים. התנגדות מוסרית/דתית - דילמות רבות עולות סביב נושאים כמו צמחונות, טבעונות וכשרות, ובכלל לגבי השאלה עד כמה נכון לבני האדם להתערב בדרך הטבע. האם מזון צמחי שהוחדר בו גן של בעל חיים נחשב בשרי? האם הוא מתאים לצמחונים?
התנגדות נוספת היא מחשש להשלכות ארוכות טווח. אחת הטענות שמעלים המתנגדים היא לא מעצם הרעיון של הנדסה גנטית, אלא בשימושים העיקריים שעושים בה היום חברות מסחריות. רוב השימוש, לדבריהם, הוא עבור ייצור צמחים העמידים לקוטלי עשבים וחרקים, אשר מפרנסים תאגידים פרטיים. אפשר לרסס שדות גדולים בקוטלי עשבים כדי למנוע מעשבים שוטים לגדול, ללא פגיעה בגידול החקלאי או בזן העמיד.
לטענת המתנגדים, הזן גדל ומתפתח אך חלק מחומר הריסוס נשאר בין תאי הצמח העמיד. החשש הוא שגם אם החומר אינו פוגע בצמח, ייתכן כי הוא עלול להזיק לבני האדם שאוכלים אותו. קשה לבדוק את הנזק המצטבר של חומרים אלה בבני אדם.
נראה שיחלפו עוד שנים עד שיהיו מסקנות מוצקות בעניין.
אבוקדוס - קידום בריאות