בתי בת השמונה היא ילדה עם המון פחדים וחרדות הבאים לידי ביטוי בעיקר לפני שהיא הולכת לישון. עד לפני כחודשיים היא חלקה חדר עם אחיה הקטן כדי להתמודד עם הפחדים, אבל בשבועות האחרונים, לאחר שעברה לחדר משלה, הפחדים שלה חזרו והיא טוענת שאינה מרגישה את היד ולא מוכנה להירגע עד שהיא נכנסת לישון איתנו במיטה. מה דעתך?
“הרבה פעמים לחרדה יש גם מרכיבים גנטיים, ועל כן אני מציעה שמשום שהיא רק בת שמונה תטפלו במקרה בצורה נקודתית ואל תזניחו. תמצאו לה פסיכולוגית, מטפלת רגשית, מטפלת באמנות או כל מטפלת אחרת שתוכל להתאים לה. מעבר לזה, תבדקו אפשרות להחזיר אותה לחלוק חדר עם אחיה הקטן. אם זה לא מסתדר, תגידו לה בצורה אסרטיבית שאתם לא מוכנים שהיא תבוא לישון אצלכם במיטה כי זה לא נוח ששלושה מבוגרים יישנו במיטה אחת. תגידו לה שאם היא ממש מפחדת ורוצה לישון איתכם, אפשר לשים לה מזרן קטן לצד המיטה שלכם עד שהיא תתרגל. תחליטו שאתם לא מדברים יותר על הפחדים שלה בבית. אם הילדה עסוקה בפחדים וחרדות, אני רוצה שהיא תדע שהיא מוזמנת לחדר שלכם כדי להירגע ולקבל תחושת ביטחון ואהבה. לדעתי, אם תשלבו את הטיפול המתאים, היא תישן בחדרכם כמה פעמים על המזרן, וכשהיא תבין שאין שום עניין, היא תקבל את הביטחון שהיא זקוקה לו ותבחר לישון לבד בחדר משלה. זה תהליך שייטיב עמה. בהצלחה”.
אני אב לילד כבן שנתיים, ומאז שאשתי סיפרה לו שהיא בהריון, הוא כל הזמן רוצה להיות סביבה, מסרב להתקרב אליי, בוכה, צועק ולעתים אפילו מרביץ לי. אני ממש מרגיש שהוא שונא אותי. כיצד אני יכול לשפר את מערכת היחסים שלי איתו?
"יכול להיות שהמצב שאתה מתאר באמת קשור להריון, ובנך רוצה יותר את הנוכחות של אמא שלו, אבל עכשיו, אף שהוא קטנצ'יק, אתם צריכים ללמד אותו שלא בכל פעם שהוא רוצה להיות צמוד לאמא, זה הזמן המתאים. כדי לעשות את זה אתה זקוק לשיתוף הפעולה של רעייתך. ובכל פעם שאתה נכנס לתמונה והוא מתחיל לבכות שהוא 'רוצה את אמא', אתה צריך להגיד לו שעכשיו אתה כאן ואמא לא יכולה או עסוקה. מהצד השני, רעייתך צריכה לתת לילד להתמודד ולא לבוא בכל משבר כזה. אם כל פעם שהילד יבעט בך ויגיד שהוא רוצה רק את אמא, לבסוף זה מה שהוא יקבל, אז מה עשית? בגישה הזאת אתה לא מלמד אותו להתמודד עם זה שבקשתו לא תתקיים. אתה צריך להדגיש בפני בת הזוג שלך שיש לך מערכת יחסים עם הילד הזה ושאתה לא רוצה שהיא תתערב. היא לא נותנת לילד ולך לבנות תקשורת משמעותית יחד כי נשבר לה הלב בכל פעם שהוא בוכה. איפה החינוך? איפה ההעצמה? איפה החוסן? העצמת ילדים לא מתרחשת מתי שמרחמים עליהם, בשום פנים ואופן לא".
אני גרושה ואם לילדים בני 14 ו־12 שכל הזמן רבים ביניהם ואף מתחצפים אליי. אני חשה מושפלת ולא מוערכת, ובתקופה האחרונה חווה אובדן שליטה מולם. איך אני מצליחה להחזיר את הכדור לידיים שלי ומתמודדת עם הריבים הבלתי פוסקים שלהם?
“קחי את ילדייך לשיחה ותאמרי להם: ‘חבר'ה, אתם רבים המון. אני גם רבתי עם האחים שלי, אבל מה שקורה כאן קשה לי מאוד. קשה לי לשמוע את הריבים שלכם, ולכן אני תמיד מתערבת. מהיום לא רק שאני לא מתערבת, אלא ברגע שיש מריבה, אני לוקחת את התיק שלי ויוצאת ומשאירה את הנייד בבית’. תביני שבגילים האלה כמעט אין לנו שליטה על הילדים. היחידה שאת יכולה לשים עליה גבול היא את. ולגבי ההתנהגות החצופה שלהם כלפייך, כנראה שפינקת את הילדים ולא שמרת על כבודך. את לא יכולה לגרום לילדים שלך לא לדבר אלייך בחוצפה, אבל את יכולה להחליט איך את מתנהגת כשמתחצפים אלייך. זה עובד על יחסים הדדיים. איך שמתנהגים אליי - כך אתנהג לאחר. תגידי להם: ‘אתם מתחצפים אליי, אבל מצפים ממני להיות נחמדה. עד עכשיו החזקתי עם זה מעמד. אני לא מצליחה יותר. כשאתם אומרים את מה שאתם אומרים, אני מרגישה מושפלת, ולכן מהיום אתם תמשיכו לעשות מה שאתם רוצים, ואני יותר לא אשתדל להיות נחמדה כי אני פגועה ונעלבת’. כשאת מסיימת לדבר, קרוב לוודאי שהם יתחילו עם ההערות החצופות. פשוט תסתובבי ותלכי. אם את רואה שזה לא עובד כמו שאת רוצה, תוכלי לפנות לעזרה מקצועית”.
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב-103FM
ערכה: הדס בן ארי