תשעה חודשים שמשבר הדסה נמשך ונגרר ללא אור בקצה המנהרה. כל צד התבצר בעמדותיו ומטופלי המחלקה האונקולוגית משלמים את המחיר. אורי יקיר, אביה של עדי בת הארבע שחולה בלוקמיה ואושפזה במחלקה, אינו יכול לסבול עוד את שעוברת בתו. בשיחה עם גבי גזית בתוכניתו ב-FM103  אמר: "השגרה היא נוראית, אנחנו נוסעים לפתח תקווה כבר שלושה חודשים. כתוצאה מהטיפולים השרירים ברגליים שלה נפגעו והיא סובלת. כל נסיעה לשניידר היא סיוט. בעבר הנסיעה לבית החולים הייתה כ-20 דקות והיום מדובר על נסיעה שלוקחת כשעה ורבע במקרה הטוב. זה פשוט מטורף. בתי בוכה מכאבים בדרך וצועקת לנו שהיא סובלת ולנו אין כיצד לסייע לה. אנחנו אובדי עצות. ישנה דחיפות להגיע פעמיים שלוש בשבוע ולצערנו אנחנו מגיעים לבית החולים תמיד בשעות העומס".

 

"לעיתים אני מוצא את עצמי עומד ולא מאמין", מספר יקירי. "אני פשוט לא מאמין שיש כאן ראש ממשלה שטוען שאכפת לו מהאזרחים. אתמול בתי הייתה צריכה לעבור הרדמה. לפני הרדמה המטופל צריך להיות בצום. אתמול כתוצאה מהלחץ בבית החולים היו ילדים שהמתינו לבדיקה בצום גם אחרי השעה שלוש בצהריים. מזעזע. שאר המחלקות בארץ קורסות כתוצאה מהמשבר בהדסה".

"אני לא מבין איפה ראש הממשלה. אני אפילו לא מדבר על ליצמן, ליצמן הוא בעיני אדם שלא ראוי להיות שר הבריאות. ראש הממשלה לאחר שאשתו פנתה אליו אמר שהוא יתערב כי מדובר במשבר ברמה הלאומית. במבחן התוצאה הוא לא עשה דבר. יש מחלקה בהדסה שלא מתפקדת ומחלקות אחרות לא מתמודדות עם העומס שנוצר. הן קורסות. אני מתעורר כל בוקר לסיוט הזה ולא מאמין שהמדינה ככה בוגדת בילדים המסכנים שלנו".

"היום בתי יכולה להמתין שעתיים בשניידר רק כדי שיגיעו לקחת לה בדיקת דם ועוד שעתיים כדי לקבל את התוצאות. כתוצאה מהתורים המטורפים בשניידר החלטנו לבצע את הבדיקות דם בהדסה, שם אין הרבה חולים כעת. לאחר הבדיקות אנחנו נאלצים לקחת את התוצאות איתנו לבית החולים שניידר. עדי צריכה לעבור שני בתי חולים כל פעם כשהיא צריכה לעבור בדיקות וטיפול כימותרפי. בלתי נתפס".

בתשובה לשאלה כיצד היה פותר את המשבר אמר יקיר: "הייתי פועל בשני צירים. נותן לרופאים לעבוד בשערי צדק ולוקח ומשקם את המחלקה בהדסה. אנחנו לא נגד בית החולים הדסה. אנחנו רוצים שתהיה בו מחלקה מצוינת. חייבים שתי מחלקות באזור ירושלים. צריך לתת לרופאים לחזור ולעשות את הדבר שהילדים כל כך זקוקים לו. צריך לפעול ולבנות מחלקה עבורם".

עריכה: איתמר זיגלמן