מסעדת "רטרו": צבעוני ורועש מידי, אבל פנקייק שמצדיק שבירת דיאטה

על הקירות תלויות תמונות של מייקל ג’קסון, אלביס ומרילין מונרו, בכניסה פוסטר שחור-לבן של ניו יורק, איפשהו בחלל האוויר תלוי סקסופון, סביב השולחנות כיסאות אדומים בוהקים המזכירים דיינר, מוזיקת סבנטיז מושמעת ברקע ותחושה חזקה של הארד רוק קפה באוויר, במובן הסליזי של המילה. נדמה שלא פוספסה כאן שום קלישאה כשעוצבה המסעדה ברוח שמה, “רטרו”. חסרות רק תמונות של סמנתה פוקס ודבי גיבסון להשלמת האווירה. אווירת רטרו יכולה להיות נוסטלגיה מתקתקה, אולם ההבדל בין תחושה כזו לתחושה של אובר היא דקיקה ושבירה.

ב”רטרו” התחושה עלולה להיות דומה לתחושה של שתיית כוס תה עם שמונה כפיות סוכר. טו מאץ’, טו מאץ’.
 

ברוכים הבאים לאימפריית הפנקייקס של השפלה.  11 סוגים של פנקייקים מלוחים, 10 מתוקים ובין לבין כמה ארוחות בוקר וסלטים שלגמרי לא קשורים. בשבת בבוקר, כשהגענו, המקום היה עמוס במשפחות ברוכות ילדים, וההמולה רבה. באופן מפתיע, בעלי המסעדה מעדיפים להתעלם מהזאטוטים: אין כאן חוברות צביעה לילדים ואין אפילו כלי פלסטיק וסכו”ם עבורם. וזה עוד יחס טוב לעומת קהל הטבעונים או שומרי הדיאטה: כאן לא תמצאו פנקייק טבעוני, פנקייק מקמח מלא או פנקייק דיאטטי. בתל אביב מקום כזה לא היה שורד יומיים.
 

אבל יש גם חדשות טובות, והן מתרכזות בצלחת: טעמנו את פנקייק הבית (35 שקל), ועף לנו הסכך. המראה מרשים: שני פנקייקים המונחים זה על גבי זה, עם פסטו, גבינת שמנת בכמות נדיבה ומעל ביצת עין בדיוק בגודל של הפנקייק. והטעם – מעודן, ממכר, יותר טוב מאשר ב”בית הפנקייק” המיתולוגי בנתניה. ארוחת הבוקר האולטימטיבית, מבחינתנו לאכול כמותה בכל יום.
 

גם הפנקייקים המתוקים מרשימים, הן מבחינת פרזנטציה והן מבחינת טעמם. דאבל טריו (59 שקל) מגיע בדמות שישה פנקייקס קטנים, עם שלושה מיני תוספות על בסיס גבינות, פבלובה, גלידה ושוקולד – המון שוקולד – והיוו פצצה קלורית שבשבילה שווה לשבור דיאטה. גם אחרי ששאלנו את המארחת כמה קלוריות שווה כל פנקייק, לא נרגענו: “אני לא יודעת, אבל זה שווה ארבע נקודות ב’שומרי משקל’”. הסיבה: הכפלנו את זה בארבע.

ותרו על ארוחות הבוקר, הן על הישראלית העלובה והן על ההולנדית חסרת המעוף, והתרכזו בתפריט הפנקייקים. מי שיצליח להתעלם מהאובר-צבעוניות ומהאובר-רעש סביב, עוד עשוי ליהנות. 

שלושה כוכבים