בני בן שנתיים ו-4 חודשים סובל מביעותי לילה כבר שבוע וחצי. במשך היום הכל כשורה איתו, אבל כשהוא הולך לישון בלילה הוא מתעורר אחרי שעתיים בצרחות ובבכי שיכולים להימשך שלוש שעות. כשזה קורה העיניים שלו עצומות, הוא מתיישב או מטפס על המיטה ואפילו רוצה לרדת ולקחת משחקים. ניסיתי להעיר אותו ושאלתי אותו אם כואב לו משהו והוא ענה שלא, וכשלקחתי אותו אלי למיטה הוא רצה לחזור. ביומיים האחרונים המצב השתפר אבל אנחנו עדיין מודאגים. יש לו אח בן 7 חודשים, הוא מקבל אותו בצורה יפה מאוד ואנחנו מקפידים לתת לו המון אהבה ותשומת לב. כיצד להתמודד עם התופעה, והאם יכול להיות שזה קורה בגלל שנולד לו אח?


"תחילה יש להבדיל בין סיוטים לביעותי לילה. סיוטים הם חלומות רעים שמתוכם מתעוררים בסוג של בהלה. במקרה של ביעותי לילה, הילדים לא מצליחים לצאת מהמצב הזה, וכאילו החלום הרע ממשיך. כשזה קורה הילד לא מתעורר אבל הוא ממשיך לחלום ולחוות גם באופן פיזי את מה שהיה, והוא אפילו בוכה וצועק. לדעתי במקרה של בנך לא מדובר בביעותי לילה מכיוון שהילד מגיב לך, עונה לשאלות ואפילו רוצה לחזור למיטה שלו. יכול להיות שהוא ער והוא שומר על עיניים עצומות, ואולי מדובר בבעיה אחרת. 

יכול להיות שהצטרפותו של תינוק חדש למשפחה משפיעה על בנך, כי גם אם אתם מקפידים לתת לו תשומת לב, אהבה וחום הוא מקנא, חושש למעמדו ומרגיש אפילו תחושת אובדן ובגידה מצדכם ההורים. אני מציעה שתפנו לרופא המשפחה ותתייעצו איתו כי ייתכן ומדובר בבעיה רפואית, ובכל זאת הילד סובל כרגע ממחסור בשעות שינה. אולי הרופא ירשום לו תרופה טבעית שתוכל להקל עליו. בכל מקרה, העובדה שאתה רואה שיפור במצב היא כבר סימן טוב".

לבני בן ה-13.5 יש קושי לישון מחוץ לבית. הוא ילד מאוד מקובל וחברותי אבל יש בעיה איתו בטיולים שנתיים. בכיתה ו' הוא יצא לטיול שנתי והתקשר אלי בערב הראשון כי הקיא והיה בלחץ. שלחתי אליו חברה (אמא של אחד הילדים) שהייתה באזור והוא נרגע. השנה היה לו טיול של לינה באוהלים. כשהוא היה שם הוא התקשר וביקש שאבוא לקחת אותו, ואני עשיתי טעות והלכתי לאסוף אותו. בשבוע הבא יש לו טיול שנתי אבל הוא מסרב לצאת. האם עלי לאלץ אותו לצאת?

"אני לא יכולה לדעת מה בדיוק הקושי של בנך, אבל אין ספק שעולות בו חרדות. לא טעית כשהלכת לאסוף אותו מהטיול, היית יכולה לומר לו שאינך יכולה להגיע אבל אם היית עושה זאת היית מסתכנת בכך שתיווצר אצלו סוג של טראומה, ולפעמים כשיש ספק אין ספק. נכון שהמצב הוא לא שגרתי ואולי מכעיס ומתסכל אותך, אבל יש שם סוג של חסם. אני מציעה שתאפשרי לבנך להישאר בבית ולא לצאת לטיול. אל תחששי, בגילאים יותר מבוגרים זה יעבור לו. היום הוא עוד חצי ילד אבל כשהוא יהיה נער והעניין החברתי יהיה חזק יותר הוא לא ירצה שאימא תבוא לאסוף אותו, ואז הוא ימצא בעצמו את הכוחות להתגבר. לא שולחים ילד לטיול בכוח, אם רע לו וקשה לו תכילי אותו מתוך הידיעה שיום אחד זה יעבור לו".


בתי בת ה-3 חזרה לעשות צרכים בתחתונים. בני הקטן הוא בן שלושה שבועות וזה קרה מיד לאחר שילדתי. אני מבינה שיש קשר אבל אני לא יודעת איך להגיב ואם בכלל. מה עלי לעשות?

"ההתמודדות במקרים כאלו היא על ידי כך שנימנע מלחץ, צריך להגיב לתופעה אבל זה צריך להיעשותבעדינות וברגישות. את צריכה להגיד לבתך: 'שמתי לב שבזמן האחרון בורח לך פיפי, זה קורה לפעמים ואני מאמינה שעוד מעט הגוף שלך יידע טוב מאוד לחזור ולהתאפק בחזרה'. תאמרי לה שאת תשלחי אותה לגן עם הרבה זוגות תחתונים כדי שתחליף תחתונים אם זה יקרה לה שם, ותסבירי לה שאם זה יקרה בבית את תביאי סמרטוט והיא תלך להחליף
בגדים. אם בורח לה גם קקי אז תאמרי לה אותו דבר, ואם את שמה לב שבורח לה והיא לא אומרת, אז פשוט תגידי: 'שמתי לב שיש לך קקי בתחתונים, בואי נחליף בגדים'.

הכל כאמור צריך להיאמר ולהיעשות בקור מזג ובקור רוח, אסור שהיא תרגיש כעס, תסכול או חשש מצדך. היא כנראה עושה את זה מתוך לחץ ומתוך טלטלה רגשית מאוד גדולה בעקבות הדברים שקורים בבית, והיא לא מצליחה לעכלאת המצב. תבהירי לה שזה קורה להמון ילדים ותקפידי לא לשייך את זה לתינוק החדש".