החיים יפים: מיכל שפירא צוחקת כל הדרך לחופה

"אני מתחברת מאוד להגדרה שקראתי בספרו של טל בן-שחר 'באושר ובאושר', שהגדיר אושר במשוואה פשוטה מאוד: אושר=הנאה+משמעות".  
 

"בתחושה שלי אושר זה דבר יחסי ואני בדרך כלל מרגישה שאני מאושרת יותר מהסובבים אותי, ומעל הממוצע. אז, כן". 
 

"אני הכי מאושרת, כמובן, כשאני נמצאת על הבמה, ולא משנה איזו. כשאני באולם גדול מול עשרות צופים אני מקבלת אנרגיות מטורפות ומרגישה שאני יכולה לעוף. עם זאת, גם כשאני מופיעה מול קהל של עשרה אנשים, אם אני מרגישה שהצלחתי לגעת במישהו, לרגש, אז זה מרגש גם אותי וממלא אותי".
 

"אמא שלי. היא רופאה המנהלת חדר מיון ועובדת קשה מאוד. היא אחראית על צוות גדול, רואה עשרות חולים ביום ונאלצת להכריע בעניינים של חיים ומוות, אבל הסיפוק האדיר שהיא מקבלת מזה הופך אותה למאושרת ולמוגשמת".
 

"ספורט הוא ללא ספק משמעותי בעיני לבריאות הנפש. זה עוד משהו שקיבלתי מאמא שלי, אגב. לצערי, אני עוסקת בפעילות גופנית פחות ממה שהייתי רוצה, אבל מעדיפה שחייה, ריצה, יוגה והכי הרבה - ריקוד. אגב, גם הופעות עבורי הן כושר - אני שורפת המון קלוריות על הבמה".
 

"בעיני זה פחות הכסף, ויותר מה שהוא מסמל. כלומר, אם אקבל סכום מכובד על הופעה או על צילומים למשל, זה יעניק לי סיפוק ואושר, הרבה יותר מאשר אם אקבל את אותו סכום בדיוק סתם כמתנה ממישהו. גם כשאני עושה שופינג - אני מאושרת יותר ככל שאני מוציאה פחות על פריט מסוים, ולא ככל שהוא יקר יותר".
 

"ביום ההולדת האחרון שלי, בזמן הופעה שלי, בן הזוג שלי, טמיר, עלה לבמה, כרע ברך ונתן לי טבעת. מלבד האהבה הגדולה שיש בינינו, והריגוש המובן מאליו ברגע כזה, עבורי זה היה אקט חשוב של סגירת מעגל. במשך הרבה שנים אפשרתי לעצמי להיות במערכות יחסים מדכאות ומשפילות שהביאו את הערך העצמי שלי למקומות נמוכים מאוד, וזה היה עבורי אישור לכך שאני שווה וראויה".
 

"קשה לי מאוד לבחור. אמנות, ברמה גבוהה של ביצוע או של אסתטיקה, מרגשת אותי עד דמעות. בין אם אראה ציור או תמונה במוזיאון ובין אם אשמע קונצרט או אצפה במופע מחול - זה ימלא אותי ויעשה לי טוב. מבחינתי, זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. במיוחד אם חווים אמנות יחד עם אנשים קרובים ואהובים, מה שתמיד מעצים כל חוויה. בנוגע לטלוויזיה ולקולנוע - אני מקפידה מאוד לראות קומדיות, לפחות פעם-פעמיים בשבוע, כי הכי בריא זה לצחוק".