הרקדנית הלא אוטומטית: הגיע הזמן לאמץ בגדי בלט כלבוש לגיטימי

דופקת כניסה// מילה מעורכת "סגנון"

אני חושבת שאחד מהכישלונות הראשונים שזכורים לי היה הכישלון שלי כרקדנית. כמו כל ילדה שמנמנה אך מגלומנית עם קוקיות, נשלחתי גם אני בשלב מסוים לדגום את חוג הבלט המקומי. שני שיעורים מאוחר יותר, היה ברור לי, למורה ולתפרים הרופפים של בגד הגוף שרקדנית בלט מקצועית לא תצא ממני.

הזדכיתי במהירה על נעלי הבלרינה ונרשמתי לחוג חלילית. אחת מחברותיי הטובות באותה התקופה, שנרשמה יחד איתי לחוג, דווקא המשיכה להתאמן באדיקות והפכה בהמשך לרקדנית מקצועית.

עד היום, שנים אחרי שהפסיקה לרקוד כמקצוע, היא עוד משמרת את קווי המתאר הענוגים שרכשה בשנות הריקוד. אין ספק, עשיתי טעות: הרי גם נגנית חלילית לא יצאה ממני, אז לפחות הייתי דבקה בפעילות שהייתה עוזר לי לטפח מטבוליזם של בחורה רזה. נו מילא.

מאז ומתמיד סלדתי מפעילות גופנית (אתם קולטים שיש אנשים שמבחינתם ספורט זה אשכרה תחביב ולא סתם הדבר הזה שנאלצים לעשות כדי לקזז את הקלוריות שאכלנו?). תמיד העדפתי להתמקד בקנקן ולא באיך שפועלים השרירים שבתוכו. או במילים אחרות, למרות שלרקוד בעצמי לא הייתה כבר אופציה, הבגדים שלובשות בלרינות וכאלו שמעצבים בהשראתן תמיד נראו לי כמו דרך מופלאה לאמץ לעצמי לפחות ויזואלית את הלוק.

בגיליון הקרוב תגלו שמראה הבלרינה חזר להיות חם מתמיד והנה כמה פריטים שיגרמו לכן לרצות לדגום אותו בעצמכן.