זהו, הוא כאן. הקיץ הישראלי. זה חודשיים אני מלחיצה אתכם עם עדכונים לגבי העובדה שעונת היזע והדמעות הישראלית עומדת בפתח, ועכשיו היא כאן. זה די אכזרי. הרי בדרך כלל כשאתה ממש מפחד ממשהו, הוא בסוף כלל לא קורה, נכון? זה החוק הלא כתוב של בני האנוש עם היקום. אך לא כך עם הקיץ. אתם תמשיכו לפחד ממנו והוא ימשיך להגיע לכאן. קופח ומהביל, ובעיקר קשה יותר בכל פעם מחדש. כי ההתחממות הגלובלית היא לא בדיחה, היא מה שקרה לנו כי אנחנו ממשיכים לקנות בגדים מניילון ולהרחיב את החור באוזון.
בכל אופן, החודשיים הקרובים, שהם שיא הקיץ, הם נטולי יומרות מבחינתי. אני לא מחליקה את השיער. אני לא מציירת את הגבות. אין סיבה, ואין טעם. ולא, לא רק ברמת הייאוש האקזיסטנציאליסטי. גם מבחינה פרקטית אין סיבה לצייר גבות שהולכות לנזול לי על צדי הרקות משל הייתי אדית פיאף דה לה שמאטע. אז להתגנדר אני לא טורחת, אבל להתמרמר, או הו, להתמרמר אני טורחת הרבה יותר מהרגיל. חם לי, אני עצבנית. לכן החלטתי להביא כאן הפעם שלוש תקריות לייף־סטייל שנתקלתי בהן בשבוע האחרון והטרידו את מנוחתי.
טריקים לטיפוח ב"חמש דקות".
אני בדרך כלל לועגת לכתבות מז'אנר ה"מתכונים בשלוש דקות" (להזמין טייק־אוויי זה הרבה יותר מהיר, נשבעת), או “כך תכיני את גופך במהירות לקיץ הקרוב" (אם אתם מתכוונים לקיץ 2045. הקיץ הקרוב כנראה אבוד). כעיתונאית לייף־סטייל ברור לי שהכתבות הללו תמיד יציגו את אותם טיפים מיושנים ומשמימים, ובכלל, מה שבא בקלות הולך בקלות. בעיקר הסבלנות שלי.
לכתבות “עשו זאת בדקה" יש נטייה מעצבנת להציג אלמנטים שאנחנו יכולים ליצור ממש מהר - אחרי שכבר הכנו להם את הקרקע במשך שעות ארוכות. דוגמה לניסוח נאלח ותכסיסני כזה: “רוצים ללמוד איך להכין במהירות לחם עם צימוקים? מעולה, כל מה שאתם צריכים זה להכין לחם (עניין שייקח לכם יומיים בממוצע, תלוי אם יש לכם תנור אמיתי או סתם טוסטר אמקור של שוכרי דירה ממוצעים). ועכשיו, במהירות ובקלי קלות: פזרו עליו צימוקים!". יופי איינשטיין, אתם גאונים.
גם לכתבות הלייף־סטייל מהז'אנר יש נטייה לתת טיפים כאלה. ממש אמש נתקלתי בכתבת לייף־סטייל שגרסה: “התעוררת מאוחר ואת ממהרת לעבודה? הנה תסרוקת מושלמת וקלילה שתוכלי ליצור בחמש דקות". מאוד התרגשתי, בעיקר כי בקיץ שערי נוטה להתכוונן לעמדת ליפה מקופלת באופן פבלובי, ואני תמיד כמהה למצוא דרכים מהירות ושיקיות להתמודד איתו. אך כמו תמיד, הבטחות לחוד ומציאות לחוד. אז נכון, מרבית התסרוקות שהכתבה הציעה היו אכן מהירות וקלות, אבל כדי ליצור אותן תצטרכי תחילה להחליק את שערך ולהכין עבור התסרוקת קנבס חלק וניטרלי; בדיוק מהסוג שהשיער שלי לא מייצר בעצמו בחודשי הקיץ המהבילים. אז איך עזרתם לי בעצם? אם הייתי רוצה לטרוח ולקבל עכשיו החלטה מסיבית לגבי שערי, לא הייתי פונה לעצות ה"קלילות" שלכם מלכתחילה. אוף!
דברים מרעננים (שאפשר למצוא רק בחו"ל)
סטארבקס השיקו טעם חדש של תה קר. אל תתבלבלו, אני לא פאשניסטית אינסטגרם דמיקולו שגילתה רק לפני שלוש שנים את השיק הטמון בכוסות לאטה מרציפן בניחוח אמריקנה. אני שועלת קפה מתוק אמיתית. אני לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל אי שם בתחילת שנות האלפיים “שגשגו" בעיירה הכפרית ששמה ישראל שני סניפים וחצי של רשת סטארבקס האהובה.
האחד היה ממוקם ברחוב אבן גבירול התל אביבי והאחר על פינת אלנבי ורוטשילד. איך אני זוכרת את זה כל כך בבירור? כי אני הייתי הלקוחה היחידה שלהם. כן, בעוד הישראלים ההמוניים חובבים את הקפה שלהם שחור ומעלה ליחה, אני תמיד אהבתי את הקפה שלי עם המון קצפת וקרמל. ועכשיו סטארבקס מגישים גם תה פירות בטעם סנגריה עם אוכמניות. ורק ליעל לא נשאר, כי היא גרה בישראל.
עקבים ומרצפות.
לפעמים, וזה לא קורה הרבה, אני מוצאת את עצמי מזדהה עם דוגמניות. השבוע, למשל, התקיימה תצוגת “אלטה מודה" לעונת קוטור קיץ 2016 של בית האופנה דולצ'ה וגבאנה. התצוגה התקיימה ברחובות נאפולי שבאיטליה. הדוגמניות המסכנות נאלצו לדדות בעקבים על גבי מרצפות בלתי אפשריות שכמו זעקו: “בואי חמודה, לכי עלי עם עקבים, תחליקי ותשברי את האגן".
בתוך שבריר שנייה היה לי פלשבק לימים העגמומיים האלה שבהם גרתי בירושלים, ולצד לימודים באוניברסיטה הרביתי להרהר במי לעזאזל ריצף את כל העיר הזאת באבנים ירושלמיות, וכמה ברור שהוא היה מיזוגן.