אנחנו חיים בעולם משוגע. זה נראה כאילו הזמן מאיץ, דוהר לכיוון לא ברור, לעתיד לא ידוע... עוד שנה בפתח ולקראת מה אנחנו הולכים?
מזג האוויר שלנו משתגע, החורף מגיע רק שנייה לפני הקיץ, והקיץ מתלהט משנה לשנה. הפסקנו לזרוע יערות והתחלנו לזרוע עננים. מפולות של בוץ, סופות טרופיות הרסניות, הצפות משוגעות - ואפילו ונציה, העיר האירופית היפה, עוד שנייה מתחת למים. וזה הכל בגללנו. אנחנו, עם הפלסטיק, המפעלים המזהמים והמרדף אחרי הטכנולוגיה - הרסנו הכל.
הילדים שלנו, דור העתיד שלמענו אנחנו מוכנים להקריב הכל, מתבגרים באופן מואץ. הילדים של היום כבר לא ילדים. הם כבר לא מתרגשים מהדברים שגרמו לנו להחסיר פעימה, לא מאוכל מסעיר, לא מטיסה לארץ רחוקה, לא מנוף עוצר נשימה שמשתקף בחלון המכונית. הכל זמין להם, הכל נגיש. יש עולם וירטואלי שלם שנמצא בכף ידם. התמימות התחלפה בציניות. הילדים שלנו כבר ראו כמעט את הכל, וכשיהיו מבוגרים הם יזדקקו להרבה מגברי רגש שיהדהדו להם את התחושות, כי הן קהו ואבדו אי שם בילדות.
ועם זאת, הם חכמים כל כך, מעורבים, מזהים בשנייה מה אמת ומה זיוף, אי אפשר לעבוד עליהם בכלל. וכן, גם זה באשמתנו. אנחנו נתנו להם את המסכים המרצדים, הסמארטפונים והאייפדים, כדי שיהיה לנו רגע של שקט - כדי שנוכל להספיק את כל הדברים שצריך לעשות.
והרי אף פעם אין לנו מספיק זמן. הימים ארוכים, ועם זאת, הזמן, כמו בהילוך מהיר - רודף אחרינו ונותן לנו ביס בישבן. בסוף של יום, כל מה שאנחנו רוצים זה לשכוח - לא לזכור את היום העמוס, את הפקקים, את העצבים, האכזבות והקשיים. אנחנו מחפשים שקט... בשל כך אנו מוכנים להרחיק לכת, לבלוע כדורים, לשלם אלפי שקלים - רק בשביל להפסיק לשנייה את הרעש הזה בראש. וכשכבר יש לנו שקט, אנחנו מפחדים. מפחדים להתעמת עם עצמנו - לשמוע את עצמנו חושבים. להסתכל פנימה ולמצוא את האמת. אז שוב אנחנו עולים על הגלגל ומחפשים את הרעש, את הריגושים, את הקצוות ואת כל הדברים שיגרמו לנו להרגיש חיים.
ובתוך כל זה אנחנו כאן. ולפי מה שאני יודעת עד כה, זה הכאן היחיד שנקבל. זה הצ'אנס האחד. כל אחד מאיתנו הוא בר-חלוף. כמו כל מה שמסביבנו - וסליחה על הספוילר גם אנחנו נחדל מלהתקיים יום אחד, איש-איש בזמנו, וכמו בהגרלה הזויה - שלא בחרנו להשתתף בה כל אחד קיבל מספר. עוד שנה חדשה מתחילה. אנחנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים, או לקראת מה, אבל אנחנו כאן. ואנחנו יכולים לבחור, לשחק עם הקלפים שלנו את המשחק של החיים. לקחת את הגורל שלנו ושל כל מי ומה שיקר לנו - בשתי ידיים. לקחת אחריות על הסביבה שלנו, הילדים שלנו והמעשים שלנו. לעשות שיהיה לנו טוב. שיהיה לנו קצת שקט. מגיע לנו. שנה טובה אהובים!