זו חוכמה קטנה לכתוב מה יהיה, חוכמה גדולה יותר שזה באמת מה שיהיה. לכן אנחנו כאן ב"מעריב" מזכירים לכם מה כתב האסטרולוג עמי גוטמן לפני שנה, כשפרסמנו כאן את תחזיתו ל-2023. כמה עברנו בשנה הזאת: צצה לה המהפכה המשפטית, הפילוג הנורא, ואז התאחדנו סביב מתקפת השבעה באוקטובר. בתחזית ל-2023 נכתב שישראל תשתנה מן היסוד, שיתחילו שינויים גדולים במערכת המשפט, אך שהם יקטעו בגלל המצב הביטחוני (היכנסו וקראו). צריך לומר שיריב לוין אינו מתכוון לוותר על המהפכה המשפטית גם השנה, אך הוא אינו זוכה כבר לשיתוף-פעולה, ולא מצליח להביא ליישום שלה. אבל מעבר לכך, הוא מאבד ממעמדו גם בליכוד, שם תתפתח תחרות לקראת היום שאחרי נתניהו.
אבל לממשלה יש עוד דרך, והיום שאחרי נתניהו אינו מידי. סביב פסח רואים תקופה של מתחים פוליטיים גדולים, ואפשר שיהיו שינויים כלשהם. זו אופציה להליכה לבחירות, אבל היא אינה בסיכוי גבוה. רוב הסיכויים שאלו רק מתחים, ואולי באביב בני גנץ עוזב את הממשלה. גם אם כן, זה לא אומר שהיא מהר מתפרקת. ואם הוא נשאר, הוא אינו דמות בעלת השפעה גדולה בה. כלומר יש כאן מעבר של הכוח לצד הימני יותר, ונראה את המחלוקת בין נתניהו לגנץ מתרחבת באביב. נושא המלחמה ו"היום שאחרי" המלחמה, הופך לנושא הפוליטי החשוב ביותר באביב, ודוחק את כל הנושאים האחרים. אז מתי כן בחירות? תיכף נגיע.
כרגע, בתחילת השנה, אנחנו יותר עסוקים במלחמה עצמה. בהמשך כאמור נעסוק יותר בפוליטיקה, והיא תפלג אותנו שוב. ינואר חודש לא קל, והאווירה במדינה קשה. המלחמה העצימה בעזה תימשך עוד כמה שבועות לתוך 2024, אך משם נרגע, ועוברים ללחימה בעצימות נמוכה. חשוב להדגיש, המלחמה לא נגמרת, ולא יוצאים לגמרי מעזה. בהמשך, עוד תחזור הלחימה העצימה יותר, וככל הנראה מתחים ביטחוניים משמעותיים מחכים לנו בכמה גזרות. מי שטרם הבין, הכל תוכנן בקפידה ע"י אירן שמכווינה את הכל. היא מפעילה לחץ גם על חיזבאללה להצטרף, והיא תעמיק תוקפנותה גם בדרכים אחרות.
עוד נרחיב על כך, אך נתמקד רגע בעזה, שם מחד הלחימה מתמתנת, אך לא מגיעה להכרעה מלאה בשלב זה. זה בעיקר בוץ עזתי שישראל שוקעת בו, מבלי יכולת לייצר פתרון. אנחנו מתחילים את השנה בצורה תקיפה מאד, וסינוואר מצדו מנסה בכל מיני דרכים לשבש לנו את התוכניות. אך הוא אינו מצליח ליישם את רעיונותיו, ויש להניח שגם עסקת חטופים שתעצור לחלוטין את המלחמה לא יוצאת לפועל. אבל בהחלט עוברים שלב בלחימה, ואופייה משתנה מאד. סביב פורים (פלוס-מינוס) משהו קורה, ובישראל מתגלע ויכוח גדול סביב המצב. אולי לגבי המשך ואופי המלחמה, אולי מתחילים לעסוק בשאלת היום שאחרי, ואולי מדובר בעסקת חטופים. בן-גביר בשלב זה יגלה המון התנגדות, ויאיים בעזיבת הממשלה (מסיבה זו או אחרת).
אבל בן-גביר רק מאיים ואינו עוזב. ובכל-זאת יתכן שנתניהו מתחיל יותר ויותר להתחשב בעמדתו. החיבור עם גנץ מתחיל להתרופף באביב, וסביב פסח אלו שיאיי המתח. גנץ ידבר על העברת השליטה האזרחית בעזה לפלסטינים, תוך פירוזה מנשק וטרור. ונתניהו יאמר שגנץ יקים מדינה פלסטינית. במקביל המצב הביטחוני עצמו רע מאד. צריך לומר שלשני הצדדים אין באמת פתרון שיהיה ישים ומצליח, ובפועל ישראל לא מצליחה למצוא דרך מדינית יציבה לטיפול בעזה.
התוצאה היא בוץ עזתי, בו ממשיכים ליפול קורבנות, וישראל נאלצת לטפל גם בסוגיות ההומניטריות שהולכות ומתרבות. צריך לומר שעזה נחרבת, וחמאס מוכה קשות. מבחינה צבאית הוא אינו שולט ברצועה, והאביב הוא זמן בו חמאס מאבד אחיזה. לא נחסל את חמאס כרעיון, ובמלחמת הגרילה הוא מזנב בצה"ל באופן קשה. אבל כארגון שליט הוא הולך ומתפרק, ונראה זאת בעיקר החל מהאביב. עד קיץ 2025 חמאס הופך ארגון הרבה פחות חשוב גם עולמית. ההגמוניה ממנה הוא נהנה בתחילת 2023 ברחוב הפלסטיני (גם בגדה) והתמיכה של מנהיגי מדינות ערב, הולכת ונשחקת. הוא גם סובל מתדמית קשה בעולם המערבי, שמשליכה על כוחו בעולם הערבי.
אם-כן לחמאס זה הפסד ברור, ונראה גם את הנהגת חמאס חו"ל בבעיה גדולה, אך לישראל אין פתרון, ויש התבוססות בתוך עזה. לאורך השנה וחצי הקרובות יש להניח שישראל מצליחה לפגוע בצמרת חמאס גם פיזית (לפחות חלקית), אבל נותרת השאלה מה יבוא במקום. התוצאה היא ככל הנראה המשך שליטה צה"לית ומעורבות גבוהה של ישראל בתוך עזה, ובכל עניינה. כלומר גם אם נכניס איזה מנהל אזרחי ערבי או זר כלשהו, הוא חלש, וזה לא מצליח לנתק את האחריות שלנו על עזה.
בצפון הסיפור שונה. נסראללה מורתע, ואינו מעוניין במלחמה מלאה עם ישראל. אבל הלחצים עליו מאירן להשתתף במלחמה גדולים מחד, וישראל לוחצת אותו להתרחק מהגבול מאידך. נסראללה מנסה ללכת בין הטיפות, להראות שהוא תומך בפלסטינים, אך לא נלחם "על מלא". בתחזית המלחמה האסטרולוגית של עמי גוטמן, שפורסמה כאן ביומה החמישי של המלחמה (12.10.23) הוסבר שזו תהיה יותר "מלחמת התשה" מאשר מלחמת "יום כיפור". נסראללה מנסה לרָצות את פטרוניו באירן, מבלי לסבך את עצמו ואת העם הלבנוני. ממש עם תחילת 2024 מתגברים עליו שיאי לחץ, וינואר-פברואר 2024 קריטיים לעיצוב המציאות בצפון.
בעצם ישראל וחיזבאללה מנהלים סוג של משא-ומתן. הוא נעשה הן בלחימה והן בדיפלומטיה. וככל שנתקדם בחודשיים הראשונים של השנה, המאזן הופך יותר ויותר לטובת ישראל. קשה להכריע אם יגיע שלב של מלחמה עצימה ממש, אך ככל הנראה גם אם כן, היא יחסית קצרה, ויש להניח שנעשית תחת כללים ובלי לשבור את כל הכלים. כלומר אין לצפות לכאוס ושאר תרחישים אפוקליפטיים. בכלל, צריך לומר שישראל מתמודדת עם שנה מאד לא טובה. שנה מחלישה, שלוקחת אותנו אחורה, וגובה מחירים כבדים. אבל ישראל חזקה ומתמודדת. נשרוד צבאית, כלכלית, מדינית, ובסוף גם ננצח. משם ישראל עוד תפרח, ותגיע לשיאים חדשים. אנחנו רק צריכים אורך-רוח, חוסן לאומי, ולעמוד במבחן האחדות.
גם ללבנון זו שנה מחלישה, אך היא אינה מתפרקת כמדינה. בכל-זאת יהיו שם מתחים פנימיים ומולנו, אבל יש להניח שגם היא אינה סופגת מלחמה שמשמידה אותה. כאמור אחרי פברואר נרגעים מעט הלחצים, אבל הדברים שקורים סביב פסח מחזירים מתחים. צריך לומר שמי שמושך בחוטים (ובחות'ים) היא אירן, ואפשר שהיא נסערת בזמן זה סביב המלחמה בעזה והניסיונות לייצר שם מציאות אחרת, ומפעילה עלינו כמה גזרות. המתח הוא ביטחוני ופוליטי, וזה זמן שינויים גדולים. זה יהיה בישראל, במזרח התיכון, וכלל עולמי. לכן כולם מושפעים. האדם שקובע באירן הוא המנהיג העליון עלי חמינאי, והוא האיש החשוב במזרח-התיכון. פניו אינם להסכמים ופשרה, ומבחינה זאת לאמריקאים תהיה אכזבה.
חמינאי מוביל בדרך של מלחמה, והוא יהיה תוקפני כל השנה. הוא נמצא בסוף חייו, ורוצה לראות את חלום חייו מתגשם. בכך הוא מצליח לגרום לא מעט נזק לאויביו, מבית ומחוץ, ובתוך כך ישראל. יהיו לו הצלחות, אך הוא לא משיג את כל יעדיו, וייפרד מן העולם באכזבה מרה. ככל הנראה, היום הזה אינו מאד רחוק. אך כל עוד הוא חי, הוא מוכן לקחת סיכונים, ומקדם את המאבק מול ישראל וארה"ב. בדרך הוא עושה נזק גדול לאירן, ולוקח אותה יחד איתו למטה.
הסיפור הגדול מתחיל בסתיו, אך לפני-כן צריך להבין קודם את הקיץ. אחרי כמה חודשי דשדוש, מתחילים לגבש רצון להכרעה. זה יתכן בשני הצדדים, אך צריך לשים לב אלו החלטות מתקבלות בישראל בקיץ, ומהם האירועים שדוחפים לכך. כבר התקופה של מרכז יולי (השליש האמצעי של החודש לערך), יכולה להצביע על שינוי כיוון. תקופה שתבלוט בחוסר השקט שלה, היא המחצית השנייה של אוגוסט, ורואים זאת גם בלבנון. אולי אלו עניינים פנימיים של כל מדינה בנפרד, אך בהחלט קיים סיכוי בשלב זה לאירוע ביטחוני בין המדינות. ואם כך, הסיפור עלול להוביל להסלמה ממושכת לאורך הסתיו והחורף.
יתכן שבשלב זה בישראל מחליטים לטפל באיום בצפון באופן יזום, או נאלצים להיגרר לכך בלית ברירה. בכל מקרה מתחים ביטחוניים מגזרה זו או אחרת ילוו את הסתיו, וזה הזמן שלפני הבחירות באמריקה. אמריקה רוצה שקט, ויש יותר מדי גורמים שרוצים להפריע לביידן להיבחר, לצד אלו שסתם רוצים לנצל את המצב. אחרי פסח מתוח, לצערי עלי להכין אתכם גם למתח בראש-השנה. כבר בימים שלפניו הוא יורגש, או שאלו רק ההכנות והכוננות. אבל מכאן זה סתיו מלחמתי, ונגלה בו שצה"ל לא עומד בציפיות ממנו.
לכן זו שוב תקופה רעה להרצי הלוי. צריך לומר שהרמטכ"ל סובל כללית מכישלונות, טעויות שיפוט, וקושי לעבוד עם הדרג המדיני. ביום בו נכנס לתפקידו (16.1.23), פרסמנו לכם כאן במעריב את התחזית האסטרולוגית לכהונתו. נכתב שם מראש על מצבי המלחמה ועל המחדל, וגם על סיום טרגי לכהונתו. בחודשי הסתיו והחורף מתגברים הקולות שדורשים את הדחתו. חודשים אלה הם חודשי לחימה, אך יש להניח שהרצי הלוי לא יישאר בתפקידו לעוד זמן רב, ולא ישלים כהונה מלאה. בחודשים אלו מגלים שהתוכניות הצבאיות אולי יומרניות מדי, וגם הדרג המדיני קפץ מעל הפופיק. כללית הממשלה, אבל במיוחד גלנט ידחפו לאגרסיביות, אבל זה גורר מחירים כבדים וטעויות שעושים.
צריך לומר שישראל נמצאת בקונספציה שגויה. זה לא רק לפני ה-7.10, אלה גם בתכנון ההמשך. ישראל מתפקדת לא טוב בזירה הבינלאומית, המדינית, הצבאית, החברתית והכלכלית. יש פגיעה חמורה בשירותים לעם, ונרגיש בעיה מיוחדת במערכת הבריאות. נוצר לחץ כלכלי על הציבור, וככל הנראה נשמע על גזרות או דיון כלכלי בעיקר סביב מרץ 2024. זה חודש בו מתחילה להיות מורגשת יותר ההרעה במצב, ומשם נראה חברות ויחידים מגיעים למצבים קשים, ועד כדי פשיטות-רגל. בעיקר סובלים תחומי פנאי, הבידור והמסעדנות. כנראה שכולנו נוכל לבזבז פחות גם במכוני היופי וכדומה. זה ישפיע גם על מחירי הנדל"ן, וייפגע בעיקר בדירות היקרות שיתקשו להימכר. שיא המשבר מגיע דווקא לקראת סיום 2024, ובתחילת 2025.
אחרי סתיו מאכזב וקשה, בחודש וחצי האחרונים של השנה יש כעס גדול בעם, וזה גורר הרבה חיכוכים. צריך לומר שזה גם זמן של חוסר יציבות פוליטית לצד שיא המשבר הכלכלי. בסיכוי גבוה הוא מביא לשינויים פוליטיים דרמטיים מאד במדינת ישראל, וככל הנראה עקב בחירות. טווח הזמן לכך הוא בחורף שמתחיל ב-2024 ונגמר ב-2025. צריך לומר שגם המצב הביטחוני נגרר לתוך 2025. זו דרך ארוכה לפנינו, אבל צריך לומר שממנה נצמח, ובסופה ננצח. זה לא ניצחון קל, ואולי הוא מר, אבל זה בכל-זאת ניצחון. חשוב להדגיש שהמפות של אויבינו נראות רע יותר. הצרה שהאויב הכי גדול שלנו הוא הפילוג בתוכנו שצפוי לחזור בגדול. לצערי לא נשכיל להבין זאת השנה, ולכן נמשיך לחטוף שיעורים בינתיים. אבל בסוף נלמד, השאלה באיזה מחיר. הכוכבים מבקשים ללמד אותנו מהר יותר, והם כלי נהדר להבנת המציאות ותיקונה. כדאי לנו להקשיב מה הם אומרים, ואפשר אפילו ללמוד אותם.