מה עושים כשאחד מבני הבית נולד עם הפרעת קשב וכיצד זה משפיע על כל התמונה המשפחתית, ובעיקר איך תהיה הדינמיקה בבית כאשר ילד אחד בבית עם הפרעת קשב? במצב שכזה, כל נושא יומיומי וטריוויאלי כגון: שיעורי בית, סידור החדר, מקלחת או להתלבש, הופך למלחמה אין סופית. הילד לא יכין, או לפחות ינסה להימנע מזה בכל דרך אפשרית, ישכח חפצים בבית הספר, אם בכלל הגיע בזמן ולקח את הכריך. הוא לא יקשיב יותר מחמש דקות, יקום באמצע ארוחת הערב ויתפרץ בזעם על אחותו שמנסה להסביר לו שיש חוקים במשחק והוא לא מסכים אתם כי רק הוא מחליט!
כשאחד מבני הזוג סוחב מילדות הפרעת קשב, צריך להזכיר לו כמה פעמים שוב ושוב, להביא חלב, או לא לשכוח את הילד בחוג, וכדי לנהל שיחה זוגית שבה בן/ בת הזוג יקשיבו לכם, תצטרכו לצאת מהבית, לשבת במקום שקט ונטול הסחות ולקוות שלא יעבור שם בדיוק זבוב.
נשמע מוכר?
כביסה מלוכלכת מכבסים בבית: אם זו לא הייתה מציאות של משפחות רבות מאתנו, זה יכול היה להיות סרט קומי ממש מוצלח. אבל משפחות רבות, מתמודדות עם אחד או יותר מבני הבית אשר נולדו עם הפרעת קשב וזה יכול גם להחמיר עם השנים, במיוחד אם זה לא טופל כראוי אבל בעיקר כי זה עובר בגנים. המשפחה מתמודדת יום יום עם אותן סוגיות, השלכות והרבה אי הבנות של האחד את השני. כאשר זה המצב, ובבית לא קיבלתם הדרכה וחינוך נכון לנושא, המצבים האלה יכולים לצבור כעסים, חוסר הבנה, סבל, תסכול ובעיקר אכזבה. אכזבה מעצמנו ומאופי המשפחה אשר יצרנו מבלי לשים לב. הרי רצינו בית נעים ונורמטיבי, מי חשב על מלחמות יומיות, מי דמיין כאוס, עצבים והרבה התמודדויות. זה כמו טלפון שבור, כמו לכבות כל הזמן שרפות ואין ספק, היכן שיש מלחמה תמיד בסוף כולם נפגעים.
חשוב! במשפחה עם הפרעת קשב, הכי חשוב קודם לאבחן את זה. לעבור אבחון טוב, מדויק ואמין כדי להבין את התמונה כולה, להבין באיזה סוג של הפרעה מדובר וכיצד ההפרעה משליכה עלינו ועל כל אחד מבני הבית. קודם להכיר בכך כי כאשר אין אבחון, ואין מודעות שבזה מדובר, המצב עלול להכניס את כל המשפחה לדריכות, דפוסים של לחץ ואיבוד אנרגיה מה שבעצמו יחמיר את המצב ויצור כדור שלג. ידוע כי לחץ בעצמו הנו טריגר ובמיוחד למי שסובל מהפרעת קשב. לפעמים טיפול רגשי יכול לעזור עד מאוד אולם יש מקרים כי לא תספיק המודעות והטיפול הרגשי.
הילד ההיפראקטיבי: כשאחד הילדים סובל מהפרעת קשב (בעיקר הבנים), היא תבוא לידי ביטוי בחוסר שקט, היפראקטיביות ואנרגטיות קיצונית. הוא ירוץ, ירביץ, יחטוף ויזרק על הרצפה. יסרב ויעשה הכל מתוך אימפולסיביות בלתי נשלטת. הוא ירגיש שונה, הילד הרע, הילד העצלן והלא מוצלח. הוא יצליח להרגיז את כולם סביבו וכל העיניים והפוקוס עליו וכן יצא לו גם רווח משני מכל זה. כולם מתייחסים אליו מדברים על הבעיות שהוא מעולל והנה ההורים עסוקים בלדאוג להתנהגות שלו. אם יש עוד אחים בבית הדבר ישפיע גם עליהם. הם ידחקו הצידה, במקרים רבים יהפכו לילד המרצה והשקוף כי כל הפוקוס יהיה על האח עם ההפרעה ששואב את כל המשאבים בבית.
הילד השקט: כאשר אחד האחים יהיה עם הפרעת קשב מהסוג המופנם (בעיקר בנות) גם למצב זה יש השלכות על כל הבית. היא עלולה לסבול מחולמנות וניתוקים, כל האנרגיה תופנה כדי לעודד אותה לעשות ולהאיץ בה להזיז את הדברים, להתארגן, להכין שיעורים, ללכת לישון ועוד. היא תתקע בלימודים ותפוספס, ישקיעו בה עזרה של לימודים פרטיים או שעות ינסו לקדם אותה בלימודים והנה שוב האחים האחרים ידחקו הצידה. ההורים צריכים לפנות עבורה זמן כי אחרת כלום לא יעשה לבד. תירדם מאוחר בגלל מחשבות ואסוציאציות שיצופו מכל היום ותקום עייפה ובטח תאחר לגן או לבית הספר. בגיל מבוגר והורמונלי יותר, היא תכניס את עצמה לעצבות ומצבי רוח עם נטייה לדכדוכים ואף תהיה מועדת לסבול מדיכאון וחרדות. התסכול ישליך כמובן גם על ההורים כי היא רוצה ללמוד אבל לא מצליחה, רוצה לעשות דברים אבל נתקעת.
אמא או אבא עם הפרעת קשב: אמא יש רק אחת, אבל מה קורה אם יש לה הפרעת קשב? אמא היא האנרגיה המניעה בבית, היא האוזן, הלב, החמלה והמוציאה לאור. כאשר אמא סובלת מהפרעת קשב ובמיוחד אם היא גדלה עם כזו אשר לא אובחנה, סביר כי כל הבית ירגיש בזה. אמא שקשה לה לשמוע את הרעש ולראות את הבלגן סביבה יכול לשגע אותה אבל היא גם לא מאורגנת, דחיינית, שוכחת ונכנסת למצבים של לחצים וחרדות. סביר כי אמא כזו עלולה לבלבל גם את הילדים שלה, להעמיס עליהם ולא להיות קשובה במקרים רבים. אמא עם הפרעת קשב עלולה להיגרר למריבות עם בני הבית ממקום רגשי ואימפולסיבי ולא תמיד תדע להסביר את הרגשות שלה. זו אמא עסוקה שגם תרדוף אחרי הזנב של עצמה, דבר אשר יוביל גם לחרדות, תחושת אשמה, חוסר ארגון כספי ועוד הרשימה ארוכה. כל המשפחה תושפע ממצבים אלו.
אבא גם יש אחד, אבל אם הוא עם הפרעת קשב, סביר כי ינסה לא להיות יותר מדי נוכח, ההמולה בבית עלולה לדחות אותו, הוא יחפש את השלווה במקומות אחרים, יתקשה לשבת ולארגן עם הילדים ובבית את השיעורים וארוחה. לרוב יהיה זה אבא עם נטייה עצבנית ורצון לשלמות אבל הלחצים יכולים לקחת אותו למקומות לא טובים. כאשר אחד מבני הזוג עם הפרעת קשב, הם מועדים יותר לפורענות מבחינת גירושים וקושי לנהל סדר יום מאורגן ושגרה עקבית למען כולם.
איך יוצאים מזה? טיפים להתנהלות כללית במשפחה
שמירה על הרגלים שקשורים בשגרה: כדי לצמצם את הסיכון לחרדה חשוב לשמור על שגרה כמה שיותר. הפרעה בסדר היום מלחיצה ומבלבלת ילדים ומבוגרים כאחד, וכשמתלווה לכך גם שינוי שנובע מהפחד של ההורים, הנזק עלול להיות גדול יותר. גם הרגלים קטנים כמו סידור מיטה, ארוחות בזמנים קבועים, חוג או ספורט.
מערכות יחסים: מערכות יחסים הם הגורם מספר אחת לאושר. כך הוכח במחקרים רבים, שאף הוכיחו כי בדידות מזיקה לנו יותר מעישון. השקיעו בכך, גם עבורכם וגם עבור ילדיכם. בין אם זה ביחד אתכם ההורים או האחים, ובין אם משפחה מורחבת או חברים.
הפוגות ממסכים: שמרו על הפוגות ממסך הטלוויזיה ומהרשתות החברתיות. אל תישאבו כל היום לחדשות, ונצלו הפוגות מדי פעם לספורט, מדיטציה, אכילה או משחק משותף. שתפו מה אתם מרגישים עם אנשים שיקרים לכם. הגדירו זמנים קבועים לבדיקת העדכונים בחדשות, בטלוויזיה או ברשתות. למשל: בוקר, צהריים, ערב, הגבילו את זמן הצפייה עם טיימר כדי לא להישאב.
הורים לילדים? חשוב להיות נוכחים: לשמור על קרבה פיזית, לשבת קרוב, להסתכל בעיניים, לגעת, לחבק וללטף.
עבודה עם הגוף: לכולם, לילדים ולמבוגרים, ובייחוד אם קיימת הפרעת קשב, הגוף מגיב מהר ומשפיע על הנפש: הליכה, חוגי ספורט, יוגה, מדיטציה, כל דבר שאוהבים, אפילו לרקוד בבית, יעזור לרומם את הנפש, לחדד את הקשב ותחושת השליטה, ולהרגיע את המתחים.
הכניסו מעט וודאות בתוך כאוס אי –הוודאות: המצב הנוכחי של סטרס מתמשך משפיע לרעה בייחוד על אנשי וילדי הקשב. ניתן להקל באמצעות פעולות שיכניסו תחושת וודאות, למשל: רשימה של מה אנחנו יודעים ומה אנחנו לא יודעים. לתוך הרשימה של מה אנחנו לא יודעים אפשר לנסות להוסיף תשובות ועובדות. בתוך רשימת הדברים שאנו יודעים לשים לב לכמה דברים כן בשליטתנו, וגם להכניס פעילויות שגרה של הטענה עצמית שעוזרות לנו להירגע (כמו ספורט, קריאת ספר, ארוחה טובה).
חשוב לזכור כי הפרעת הקשב היא מולדת ומאופיינת במבנה מוחי קצת אחר, עם פחות דופמין המיוצר במוח. דופמין הוא ההורמון שאחראי על קשב ועל תפקודים רבים ביניהם: שינה, תזונה, התמכרויות, אלרגיות, מחלות שונות.
חשיבות האבחון היא קריטית! האבחון המדויק והטיפול הנכון, הם בגדר משני חיים. חשוב להגיע למומחה ולעבור אבחון מקיף ולקבל טיפול מותאם אישית ובליווי צמוד, כדי להוריד את שק האשמה וההלקאות העצמיות, להבין מה עומד בבסיס הקשיים ולדעת איך אפשר לעזור.
ד"ר שירלי הרשקו, היא מומחית בכירה בתחום הקשב. חוקרת וסופרת, מרצה באוניברסיטה העברית, בעלת מכון לאבחון וטיפול לילדים ולמבוגרים, ומחברת רב המכר "אנשי הקשב"